|
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו פ 040156/07
בפני: כב' השופט כבוב חאלד תאריך: 09/04/2008
בעניין: מדינת ישראל
ע,י ב"כ עוה"ד פרידמן ושטיין המאשימה
נ ג ד
1 . מרציאנו יצחק ע"י ב"כ עו"ד בר טוב
2 . עטיאס יאיר ע"י ב"כ עו"ד נחמני
3 . אלטורי נאדר ע"י ב"כ עו"ד קליין
הנאשמים
החלטה
זוהי בקשה של הנאשם 1 (להלן: "המבקש") לביטול אישומים ראשון ושלישי בכתב האישום בכל הקשור לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
א. פרטי אישום
כתב האישום מייחס לנאשמים שלושה אישומים, כדלקמן:
לעניין האישום הראשון (נאשמים 1 ו-2)
נאשם 1 מואשם בשתי עבירות:
1. עשיית פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון –עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס 2000.
2. מרמה והפרת אמונים-עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז 1977.
נאשם 2 מואשם בשתי עבירות:
1. עשיית פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון – עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס 2000.
2. עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם-עבירה לפי סעיף 11 יב' (א)(1) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000.
לעניין האישום השני (נאשם 2)
נאשם 2 מואשם בארבע עבירות:
1. השמטת הכנסה שיש לכללה בדו"ח, (4 עבירות על סעיף 220(1) לפקודת מס- הכנסה).
2. מסירת אמרה או תרשומת כוזבת בדו"ח על פי הפקודה (5 עבירות על סעיף 220 (2) לפקודת מס הכנסה).
א. הכנה או קיום של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות,
(4 עבירות על סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה).
ב. שימוש במרמה, ערמה ותחבולה (5 עבירות על סעיף 220(5) לפקודת מס- הכנסה).
לעניין האישום השלישי (נאשמים 1 ו-3)
נאשם 1 מואשם בעבירה אחת:
הימנעות בדיווח לרשות על פעולה בלתי רגילה לפי סעיף 9 לצו הבנקים במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון- עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון,התש"ס-2000.
נאשם 3 מואשם בשתי עבירות:
1. מסירת מידע כוזב ועשיית פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון-עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
2. עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם-עבירה לפי סעיף 11 יב'(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
ב. טענות המבקש
ביום 25.12.07 הגיש המבקש בקשה לביטול אישומים 1 ו-3 בכתב האישום.
המבקש טוען לסדרת פגמים בכתב האישום היורדים לשורשו של כתב האישום עד כדי כך שהם פוגעים בזכויותיו הבסיסיות למשפט הוגן וביכולתו להתגונן כראוי.
1. המבקש טוען כי ניסוח העובדות באישומים הנ"ל פגום וחסר. לשיטתו הציבה המשיבה 1 מערכת עובדות חלופיות ולא ניסחה את כתב האישום לפי מערכת עובדתית אחת ספציפית לכל מעשה, כמתחייב, דבר היוצר קשיים ממשיים בהבנת פרשת העובדות וביכולת להתגונן.
לטענת המבקש, עוסק כתב האישום בעיקרו בחוק איסור הלבנת הון סביב מסכת אירועים ספציפית בסניף בנק ספציפי (בנק מרכנתיל דיסקונט) ובחשבונות ספציפיים וידועים אשר קיים לגביהם תיעוד מדויק ולכן על כתב האישום היה להיות ברור ומלא.
2. לטענת המבקש יצרה המאשימה חוסר ודאות לעניין פירוט קבוצות האנשים שפעלו מטעם משיב 2 ומטעם המשיב 3 והמבקש מואשם בשיתוף פעולה עם שתי קבוצות אלה וזאת כאשר אין בכתב האישום פירוט לעניין מספרם, זהותם והפעולות שביצעו.
3. המבקש טוען כי בכתב האישום חסרים מועדים, סכומים ופרטים מהותיים הנדרשים להגנתו.
ג. טענות המשיבה
ביום 9.1.08 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת הנאשם 1 לביטול אישומים 1 ו-3 בכתב האישום. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, הן מטעמים פרוצדוראליים, הן מן הטעם שהיא סותרת הסכמות קודמות של נאשם 1 שנאמרו לפרוטוקול והן לגופו של עניין.
1. לבקשת המבקש נדחה מועד ההקראה מספר פעמים במשך כחצי שנה במהלכה הועמד
לעיונו חומר החקירה וכל חומר הראיות. בעת ההקראה הודיע המבקש לפרוטוקול כי כתב האישום הוסבר לו וכי הוא ברור לו. במהלך התקופה נפגש ב"כ המבקש עם המאשימה מספר פעמים בהם דנו על התיק גופו ומעולם לא נטען כי התיק לוקה בחוסר בהירות או שהמבקש אינו יודע במה הוא מואשם ובפני מה הוא אמור להתגונן.
2. טענה בדבר "פגם או פסול בכתב האישום" היא טענה מקדמית ובהתאם לסעיף 149(3)
לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 יש להעלותה בהזדמנות הראשונה.
הטענה לא הועלתה במועדה ולא נתבקש כל אישור מבית המשפט לטעון טענה זו בשלב
מאוחר.
3. לגופו של עניין טוענת המאשימה כי כתב האישום שבענייננו עומד בדרישת הפירוט הנדרשת על פי הפסיקה. כתב האישום מביא את תיאור העובדות המהוות את העבירה. כתב האישום ברור מאוד וכולל את תאור המעשה, מסגרת הזמנים, תפקידו של הנאשם בבנק וחלקו ב"סיפור המעשה" ומעבר לנדרש צורפו לכתב האישום נספחים מפורטים המהווים חלק בלתי נפרד ממנו וכוללים תאריכים מדויקים.
ד. טענות נוספות שהעלה המבקש
טרם החלטת בית המשפט בבקשה, הגיש המבקש ביום 6.2.08 בקשה לביטול אישומים ראשון ושלישי בכל הקשור לחוק איסור הלבנת הון,התש"ס -2000.
המבקש טוען כי ס' 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000 (להלן:"החוק") וכן הוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי,דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור) (להלן:"צו הבנקים"),אינם חלים עליו.
1. המבקש הנו עובד בנקאי של בנק מרכנתיל דיסקונט. סעיף 3(ב) לחוק אינו חל על המבקש/עובד בנקאי/תאגיד בנקאי. הסעיף דן במי שהוא "העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב..." והמבקש בתפקידו כבנקאי אינו בגדר "עושה פעולה ברכוש" ואינו בגדר "מוסר מידע כוזב" כאמור בחוק.
2. ס' 1 לחוק מגדיר "פעולה ברכוש" כ"הקניה או קבלה של בעלות או זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה,קבלה,החזקה, המרה, פעולה בנקאית,השקעה,פעולה בניירות ערך או החזקה בהם,תיווך,מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור".
לטענת המבקש יש לפרש את ההגדרה כקובעת שהפעולה ברכוש הינה העברת הזכות הקניינית בו או ביצוע פעולות בו וזאת על ידי בעליו ו/או צד לפעולה שיש לו שליטה ברכוש ו/או זכויות בו, כפי שקבע כב' השופט שפירא בת"פ (ירושלים) 343/04 - מדינת ישראל נ' אהרון אייל (ירון) כהן ואח' . תק-מח 2007(3), 4385, 2008 (להלן: "פרשת כהן").
כך גם פעולה בנקאית ברכוש,לרבות פיצול הפקדות, יכולה להתבצע אך ורק על-ידי הוראה מבעל הרכוש ו/או מי מטעמו כשהבנקאי הוא רק מבצע ההוראה. גם אם יתכנו מספר פירושים סבירים,על-פי סעיף 34 כא' לחוק העונשין יש להכריע בין הפירושים לפי הפירוש המקל עם מי שאמור לשאת באחריות ומכאן שהבנקאי-המבקש אינו "עושה הפעולה ברכוש".
3. לעניין המונח "המוסר מידע כוזב", טענת המבקש היא כי זה אינו חל על המבקש/ בנקאי/בנק ואינו יכול להביא להרשעתו של המבקש בעבירה של אי דיווח שלצידה עונש מאסר של עשר שנים.
בנוסף, לא ייתכן שהמחוקק התכוון להחיל על עבירת הדיווח עונש השווה לעבירה החמורה ממנה פי כמה-הלבנת ההון.המחוקק הבחין בין המלבין, תאגיד בנקאי וממיר מטבע וכפי שציין כבוד השופט שפירא:
"אין לראות בתאגיד הבנקאי כחוליה קרובה למלביני ההון,
אלא הינו החוליה האחרונה בשרשרת".
4. המבקש טוען כי נוסח סעיף 3(ב) עמום והמחוקק השתמש בהגדרה כוללת של "המוסר מידע כוזב", מונח שאינו מוגדר בחוק ,וזאת בניגוד לסעיפים אחרים בחוק בהם הגדיר המחוקק "אדם" או "תאגיד בנקאי" או "תאגיד" או "אחראי". הכללת כל אדם בפרשנות ל"מוסר מידע כוזב" , תיצור מצב אבסורדי וגורף כפי שציין כב' השופט שפירא. הוראות עמומות אינן עולות בקנה אחד עם עקרון החוקיות שיוחד לדין הפלילי. לטענת המבקש יש לקרוא את הסעיף כך: המוסר מידע כוזב במטרה שהתאגיד הבנקאי לא ידווח לרשות... קרי "המוסר מידע כוזב" הוא מקבל השירות של התאגיד הבנקאי ולא כל אדם/תאגיד בנקאי/אחראי/בנקאי ובהתאם סעיף 3(ב) לא חל על המבקש.
5. המבקש טוען שכותרתו של פרק ג' לחוק הינה "החובות המוטלות על נותני שירותים
פיננסיים" דהיינו על תאגיד בנקאי המחויב למנות אחראי על קיומו של החוק בתאגיד.
החוק לא מטיל כל סנקציה פלילית על תאגיד בנקאי/ אחראי/ בנקאי בשל הפרת חובת הדיווח
לרשות והעונש היחיד הוא "עיצום כספי" על התאגיד הבנקאי בלבד.
6. המבקש טוען כי הוראות צו הבנקים חלות על תאגיד בנקאי בלבד ולא על האחראי ו/או על
בנקאי ואי לכך אינן חלות על המבקש. כמו כן, לצד הוראות אלה לא נקבעה כל סנקציה פלילית
על המפר.
ה. טענות המשיבה
ביום 18.3.08 הגישה המאשימה את תגובתה לבקשת המבקש לביטול האישומים הראשון והשלישי בכל הקשור לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
1. לטענת המאשימה היה המבקש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, סגן מנהל סניף בנק מרכנתיל דיסקונט ברמלה. כתב האישום מייחס למבקש, בין היתר, עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק בכך שפעל בצוותא עם נאשם 2 כדי לגרום לדיווח לא נכון לרשות לאיסור הלבנת הון.
2. המבקש מתבסס בבקשתו על פסק דינו של כב' השופט שפירא בפרשת כהן.
המאשימה טוענת שהחלטה זו הינה דעת יחיד ופרשנותו של כב' השופט שפירא לסע' 3 (ב) מנוגדת לפרשות אחרות שדנו בפרשנות הראויה של סעיף 3(ב) לחוק, לרבות בבית המשפט העליון. פרשנות זו סותרת את לשונו המפורשת של החוק ותכליתו. על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
3. החוק הביא לשינוי הן בקביעה הנורמטיבית שהלבנת הון אסורה ואין להסוואת מקורו של
רכוש שצמח בעבירה והחלת חובת דיווח לרשות והן בהרחבת זהות מעגל העבריינים לכל אותם נותני שירותים פיננסיים העשויים לסייע לעבריין בתהליך הלבנת הכספים בהסוואת מקורם והטמעתם במערכת הכספים הלגיטימית או ביצירת דיווח כוזב לרשות.
4. לאור האמור הקים המחוקק מארג דיווחים קפדני המחייב את הגופים הפיננסיים לזהות את מבצעי הפעולות הפיננסיות ואת הנהנים מהם. לשם כך הוצא צו ספציפי לכל גוף פיננסי המפרט לפרטים את חובת הדיווח והזיהוי המוטלת עליו. במסגרת צו הבנקים נדרש הבנק לדווח לרשות אוטומטית על כל פעילות מסכום מסוים ומעלה (כיום 50,000 ₪) וכן נדרשים הבנקים לדווח על פעולות "בלתי רגילות" בחשבון במטרה למנוע פעילויות שנועדו לעקוף או לשבש את הדיווח. מכאן שחובת הדיווח הוגדרה בקפדנות יתרה בשל החשיבות שראה בה המחוקק כנדבך מרכזי ומשמעותי במלחמה בתופעת הלבנת הון ובית המשפט העליון חזר והדגיש זאת במספר פסקי דין. עולה אפוא כי בחובת הדיווח לא מדובר בעניין טכני אלא באבן יסוד בהפעלת החוק ואכיפתו. במקרה שלפנינו חלה חובת הדיווח על בנק מרכנתיל.
5. במקביל לחובת הדיווח לרשות החלה על התאגיד הבנקאי, אסר המחוקק על כולי עלמא (לרבות ובמיוחד פקידי הבנק) לעשות כל פעולה במטרה לפגוע ביכולתו של התאגיד הבנקאי לדווח דיווח אמיתי לרשות.
לשם אכיפה אפקטיבית נקבעו סנקציות על אי דיווח או על פעולה שמטרתה פגיעה בחובת הדיווח, הן סנקציה פלילית- ס' 3 (ב) לחוק והן סנקציה מנהלית- ס' 14 לחוק.
כאשר מדובר בסנקציה המנהלית הרי שהיא מוטלת על התאגיד הבנקאי ולא על העובד עצמו ואולם כשפקיד הבנק פועל (במעשה או במחדל) מתוך מטרה למסור מידע כוזב לרשות, אזי חלה הוראת סעיף 3(ב) המטילה סנקציה פלילית על הפקיד עצמו, כמו על כל אדם אחר שפעל כאמור.
לשיטת המשיבה, אי הכללתו של עובד בנק בפרשנות לחובה שמטיל ס' 3(ב) לחוק, אינה מתיישבת עם תכלית החוק והסעיף ומנוגדת ללשונו המפורשת.
תכלית הסנקציה היא להרתיע כל גורם מלפגוע במערך הדיווחים לרשות. דווקא פקיד הבנק הוא "שומר הסף" - מי שבא במגע עם הלקוח ויודע מי מבצע בפועל את הפעולות בחשבון ומכיר את דפוסי ההתנהלות בחשבון ואת הנהנים ממנו, ואין זה סביר כי דווקא הוא, "המקצוען", יהיה פטור מעונש על מעשיו או מחדליו שגרמו לבנק לדווח דיווח לא נכון לרשות. גם לשיטת המבקש הוראות הסעיף חלות על נותן שירותי מטבע. אין כל הבדל בין פקיד הבנק ונותן שירותי המטבע לעניין זה. שניהם מצויים בצומת העברת הכספים.
6. לא בכדי לשונו של ס' 3(ב) לחוק היא רחבה ביותר וקובעת לעניין "העושה" קרי כל העושה פעולה ברכוש לרבות פקיד הבנק, כאשר אין כל דרישה בהגדרה כי הפעולה ברכוש תתבצע על ידי הבעלים דווקא, או "המוסר" קרי כל המוסר מידע כוזב במטרה לגרום לדיווח לא נכון לרבות פקיד הבנק. אין חולק כי מסירת מידע כוזב יכול שתעשה גם במחדל של אי דיווח. המבקש בענייננו נאשם גם בפעילות במחדל (אי דיווח) וגם בפעילות אקטיבית של ייעוץ והסבר לנאשם 2 על פיצול בחשבונות וכן מצגים כוזבים לפקידות בנק.
7. מרבית הפסיקה שדנה עד היום בפרשנות לסעיף 3(ב) לחוק פירשה אותו כמפורט לעיל,
למעט כב' השופט שפירא בפרשת ירון כהן.
8. המבקש טוען שלא ייתכן שהמחוקק התכוון להחיל על עבירת הדיווח עונש השווה לעבירה החמורה ממנה פי כמה ועל כך אמר כב' השופט חשין בע"א 9796/03 - חביב שם טוב ואח' נ' מדינת ישראל . פ"ד נט(5), 397:
"...מדובר באמצעי אשר בלעדיו יגרע עיקרו של החוק..." ומכאן שהמחוקק אכן התכוון להטיל עונש חמור במי שפוגע פגיעה מכוונת במערך הדיווח. חובת הדיווח חלה על התאגיד הבנקאי אולם על כל אדם חלה החובה שלא לעשות פעולה ברכוש ולא למסור מידע כוזב לתאגיד במטרה לפגוע ביכולתו לדווח דיווח נכון לרשות.
9. המאשימה טוענת לעניין פרשנות ס' 3(ב) לחוק כי סעיף 34 כא' לחוק העונשין דן בפרשנות המקלה עם הנאשם כאשר ישנן מספר דרכים סבירות לפרש לשונית הוראה פלילית, המתיישבות עם תכלית החקיקה, ואולם, בענייננו יש רק פרשנות אחת המגשימה בצורה הסבירה ביותר הן את לשונו והן את תכליתו של הסעיף בחוק. תכלית הסעיף היא משטר דיווחי תקין והרתעת כל אדם מלפגוע בתקינות הדיווח. אין מקום לפרשנות המעניקה חסינות משפטית למוסד הפיננסי או לעובדו.
10. המאשימה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי לאור לשונו ותכליתו של סעיף 3(ב) לחוק הוא חל על כל אדם לרבות, ואולי בעיקר, על בנקאי קרי על המבקש (סגן מנהל סניף בנק). זוהי הפרשנות המתיישבת עם לשון החוק ותכליתו.
ו. ד י ו ן
בענייננו מואשם המבקש באישום הראשון בעשיית פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק, ובאישום השלישי הימנעות מדיווח לרשות על פעולה בלתי רגילה לפי סעיף 9 לצו הבנקים במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק.
ראוי בשלב זה לשוב ולציין את העובדה שהמבקש אינו פקיד בנק מהשורה, אלא שימש כסגן מנהל הבנק, וככזה היו בידיו סמכויות נרחבות להפעיל את שיקול דעתו וליתן הוראות לפקידי בנק אחרים לפעול כפי שהמאשימה טוענת שפעל.
1. המסגרת הנורמטיבית
חוק איסור הלבנת הון נחקק בשנת 2000 ולמן חקיקתו נקבע כי אי ידיעתו אינה פוטרת והתנהגות בניגוד לו תגרור ענישה כמתחייב. ס' 34יט לחוק העונשין קובע כי ככלל, אי ידיעת החוק לרבות נורמה פלילית הקובעת חובה לפעול, אינה פוטרת מאחריות בפלילים. קיימת חזקה של ידיעת החוק במיוחד כלפי מי שפועל בתחום המוסדר על ידי הוראות חוק ספציפיות ופרטניות עליו החובה לפנות ולברר את כל ההוראות הרלוונטיות לתחום עיסוקו (ע"פ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם) (2007).
מחד, מגדיר החוק את המעשים הבאים בגדר עבירות הלבנת הון והסנקציות בגינם, ומאידך יוצר מנגנון מנהלי של אכיפה באמצעות הטלת חובות דיווח על נותני שירותים פיננסים למיניהם לעניין פעולות לקוחותיהם.
לצורך כך הוקם מערך פיקוח ובקרה שבראשו הרשות לאיסור הלבנת הון האחראית על ניהול מאגר המידע, עיבודו ואבטחתו והעברת הטיפול בו לגורמים המוסמכים. בהצעת החוק המפורטת המהוה את תכלית החקיקה נאמר בין היתר:
"המאבק הבין-לאומי בעבריינות, במיוחד בעבריינות מתחום הסמים המסוכנים ובפשעים חמורים אחרים, מתמקד, בעשור האחרון, בתופעה של הלבנת הון,הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והולך, כאמצעי לשמור בידיהם את רווחי פעילותם העבריינית. הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש... פעולות אלה נעשות תוך ניצול כללי הסודיות הבנקאית ותוך ניצול עניינן של מדינות בהשקעות פיננסיות וכלכליות מוגברות בתחומן,עד כדי נכונות לעצימת עיניים באשר למקור הכספים המושקעים...ההכרה בצורך להילחם בתופעה של הלבנת הון כאסטרטגיה העיקרית למלחמה בעבריינות הסמים המסוכנים והפשע המאורגן, על ידי שיתוף פעולה בין-לאומי היא כיום נחלת רוב המדינות בעולם. השקעת אמצעים לנטרול יסוד הרווח מעסקות עברייניות משרתת תוצאה כפולה: האחת-הון המוצא מן המחזור לא ניתן לשימוש חוזר לצורך מימון עסקאות עברייניות נוספות, השניה-מניעת הרווח מן העבריין מבטלת את התמריץ לעבור עבירה.
...בהעדר צעדי התארגנות מעשים בישראל להתמודד עם התופעה, עלולה ישראל לשמש כר נרחב להלבנת הון,דבר העלול לפגוע קשות המוניטין של המערכת הכלכלית והבנקאית של ישראל, וכן באמון הציבור בישראל במערכות אלה...מודל ההיערכות אשר נבחר,והמוגש בזה כהצעת חוק,תואם בשינויים מסוימים, את המודל של הקהילה האירופאית ,המתבסס על חובת דיווח של עסקאות חשודות ועל חובת דיווח מוגבלת של עסקאות לפי אפיונים מסוימים..."
בדברי ההסבר לסעיף 7, המטיל חובות דיווח על נותני שירותים פיננסיים, נאמר:
"במטרה למנוע את ניצולם של גופים פיננסיים למטרות הלבנת הון וכדי לאפשר את איתורן, בעוד מועד, של פעולות פיננסיות החשודות כפעולות של הלבנת הון והנעשות באמצעות גופים פיננסיים, מוצע להסמיך את נגיד בנק ישראל להטיל על תאגידים בנקאיים ועל חלפנים חובות דיווח וחובות נוספות, כמו זיהוי לקוחות וניהול רישומים ושמירתם... חובות הדיווח הזיהוי ורישום שמוצע להטיל על הגופים הפיננסיים השונים, מוצדקת בשל חיוניותן במלחמה בתופעה של הלבנת הון וזאת על אף שיש בהן משום התערבות בזכות לפרטיות וביחסי הנאמנות בין הלקוח לגוף הפיננסי. חובות מסוג זה מקובלות בחקיקה של מדינות מערביות רבות מתוך הכרה שחובות אלה נועדו למנוע את ניצולם של מוסדות פיננסיים בידי עבריינים ופגיעה בשמם הטוב ובתקינות עסקיהם כתוצאה מכך"
(הצעת חוק איסור הלבנת הון,התשנ"ט-1999,ה"ח 2809, כ"ה בניסן התשנ"ט).
מן האמור לעיל עולה בבירור כי המחוקק רואה במניעת הלבנת הון ערך חברתי מן המעלה הראשונה וצעד חשוב בדרך לחברה מתוקנת. לאור החומרה בה רואה המחוקק את עבירת הלבנת ההון ולאור התפקיד המרכזי שמייחס המחוקק למערכת הפיננסית ככלי שרת בידי העבריינים לביצוע עבירות של הלבנת ההון, מטיל המחוקק על המערכת הפיננסית, הבנקאית והחוץ בנקאית, חובת דיווח רחבה ומפורטת, גם במחיר פגיעה בפרטיות הלקוחות וביחסי האמון שבינם לבין המערכת הפיננסית, חובה החיונית למלחמה בעבירות הלבנת הון -
"סכומי כסף גדולים דרכם שהם מועברים ממקום למקום או מיד-ליד באמצעות המערכת הפיננסית,קרא באמצעות הבנקים, ומכאן הפיקוח היָתֵר שהחוק מבקש להטיל על הפעילות הבנקאית והבין-בנקאית. פיקוח זה,על-פי טיבם של דברים, יש בו כדי לפגוע בצנעת הפרט וברצונו הלגיטימי של היחיד שלא לגלות לאחרים מה רכוש מחזיק הוא בידו, וכיצד מחזיק הוא ברכוש. ואולם מנגד עומדת התכלית הלגיטימית לא פחות-הצורך הדוחק להילחם בעבריינות כבדה שגלגליה משומנים בכסף.בתנאי החברה של ימינו יש בו,באינטרס זה האחרון, כדי לגבור , ולו בחלקו, על האינטרס של צנעת הפרט".
(כב' השופט חשין בבש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' טובה אדר,נח(3) 613, עמוד 615).
לאור התכלית, נקבעו בסעיף 3 לחוק שתי עבירות שהעונש בגינן זהה:
האחת: ס' 3(א) לחוק אשר ליבתו עשיית פעולה ב"רכוש אסור"- רכוש שמקורו בעבירה (המנויה בתוספת הראשונה לחוק) או ששימש לביצוע עבירה או שאפשר ביצוע עבירה. בסעיף זה מדובר בעבריין עצמו, מי שהפיק את הרווח מהעבירה הפלילית וכעת מנסה להלבין את אותם כספים. מדובר בעבירה שמטרתה להסתיר או להסוות את מקור הרכוש האסור, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו ואת תנועותיו.
השנייה: ס'3(ב) לחוק האוסר עשיית פעולה ב"רכוש" במטרה שלא יהיה דיווח או שיהיה דיווח בלתי נכון. מדובר במעגל מרוחק יותר של אנשים שאינם מעורבים בפשע עצמו.
מדובר בעבירה שמטרתה למנוע דיווח.
סעיף 3(ב) לחוק הפך את חובת הדיווח לחובה ראשונית. ליבתו של החוק היא סעיף 3(א) ואילו סעיף 3(ב) מהוה חגורת הביטחון לסעיף 3(א) כך שהעבריין לא יוכל להסתיר את עבירת המקור מהרשויות ולחמוק מזרועות החוק.
כב' השופט חשין ציין לעניין זה בפרשת חביב שלעיל כי:
"ס"ק (א) וס"ק (ב), כל אחד מהם לעצמו, יועד למטרות שונות המשלימות זו-את זו. ס"ק (א) עניינו ברכוש שנעברה בו עבירת מקור, קרא, עבירה "חיצונית" לחוק ההלבנה (עבירת סמים,זנות,הימורים וכדומה, הכל כמפורט בתוספת הראשונה לחוק).מטרת העבריין המניע רכוש ממקום למקום היא להסתיר ולהסוות את מקורו הבלתי חוקי של הרכוש ובתוך כך לחסות על ביצוע עבירה "חיצונית" לחוק. שלא כמות ס"ק (א), ס"ק (ב) עניינו ברכוש שנעברה בו עבירה לפי חוק איסור הלבנה עצמו-עבירה "פנימית" לחוק-שכן המדובר כאן הוא בפעולה שנעשתה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח לפי חוק איסור הלבנה, קרא במטרה לסכל יישום החוק גופו. אין זאת אלא ששתי ההוראות שבסעיף 3 אוסרות על התנהגויות שונות-הגם שבאותו קשר-ומכאן ההבדל בין תכליותיהן".
חומרת העבירות זהה ובשני המקרים מדובר בעבירה שהעונש בצידה 10 שנות מאסר.
לעולם מלחמה בהלבנת הון כוללת שני מעגלים של מעורבים. הראשון, מי שחשודים בביצוע או בידיעה בפועל על עבירת המקור, והשני, אותם אנשי כספים היודעים או צריכים לדעת כי הפעולה שהם מבצעים מטרתה אי דיווח.
עולה כי מדובר בחוק מורכב שמורכבותו נובעת בין היתר ממגוון הגורמים היכולים ליטול חלק בתהליך של הלבנת הון המהווה שרשרת של פעולות.
בכל מקרה בו נדרש בית-המשפט להכריע בשאלה האם נעברה עבירה של הלבנת הון על-פי סעיף 3 לחוק ועל ידי מי נעברה, עליו להתחשב בין השאר בכוונת המחוקק ובמטרה לשמה חוקק החוק ולפרשו בהתאם.
2. ס' 3 (ב) לחוק קובע כי:
"העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – העונש הקבוע בסעיף קטן (א); לעניין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב, - לרבות אי מסירת פרטי עדכון של הפרט החייב בדיווח".
מטרת סעיף 3(ב) לחוק היא שלא לאפשר לאנשים המבצעים את עבירת המקור, להלבין את הכספים, על ידי העברתו למעגל רחוק יותר של אנשים שעיסוקם בשווקים הפיננסיים, על מנת שאלה יעשו פעולה באותו רכוש שיאפשרו להטמיעו במערכת הפיננסית ככסף לגיטימי ובכך לטשטש עקבותיו ומקורותיו ולמנוע מלהגיע לעבריינים עצמם.
כל מלחמה בהלבנת הון כוללת שני מעגלים של מעורבים: האחד, החשודים בביצוע או ידיעה בפועל של עבירות המקור והשני אנשי הכספים שיודעים או שהיו צריכים לדעת כי הפעולה שהם מבצעים מטרתה היחידה היא אי דיווח או דיווח לא נכון.
מעגלים אלה קשורים זה בזה קשר בלתי ניפרד. במרבית המקרים מי שאיננו מדווח הוא מי ש"עושה ברכוש אסור" והמבקש להסתיר עקבות מעשיו:
"סעיף 3(ב) תכליתו היא לשמש חגורת ביטחון סביב הוראות הסעיפים 7 ו-9 (כשם שמהווה הוא חגורת ביטחון סביב הוראת סעיף 3(א) ) ובאשר תלכנה הוראות סעיפים 7 ו-9 שם ילך אף הוא"(פרשת חביב שם טוב לעיל,פסקה 20)." חגורת הביטחון שהוראת סעיף 3(ב) קובעת סביב הוראת סעיף 3(א), לא נוכל לומר עליה כי חגורת ביטחון הזויה היא.הוראת סעיף 3(ב) הפכה את חובת הדיווח לחובה ראשונית ולא ניתן לומר כי בפרשנו את החוק כלשונו יצרנו מפלצת שיש צורך להכריתה מהארץ" (פרשת טובה אדר לעיל,עמוד 620).
3. יסודות עבירת אי הדיווח שבס' 3(ב) לחוק
בדברי ההסבר לסעיף 3(ב) נאמר בהצעת החוק:"...מניעת דיווח כאמור מאפשרת גם היא ניתוק הקשר בין הרכוש לבין העבירה שאליה הוא קשור".
הסעיף עוסק בעשיית פעולה ברכוש או במסירת מידע כוזב.
א. "העושה פעולה ברכוש":
"העושה" אינו מוגדר בחוק ועל-פי פירוש מילולי ותכליתי לאור חשיבות דיווח האמת במטרה למנוע הלבנת הון ועל מנת שהרשות תדע מי הם האנשים בעלי האינטרסים בכל חשבון ומי הם הנהנים בפועל, מדובר על כל אדם.
"פעולה ברכוש" מוגדרת בסעיף 1 לחוק בשורה ארוכה של פעולות- הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש,בין בתמורה ובין שלא בתמורה,וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה,קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם,תיווך, מתן או קבלת אשראי יבוא,ייצוא ויצירת נאמנות וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור.
מגוון הפעולות האלה ברכוש צריכות להיעשות במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון ועצם הפעולה ברכוש במטרה להסתיר מידע אודותיו מהווה עבירה. למטרות עבירה זו לא נדרשת עבירת מקור ובפרשת שם טוב נקבע כי בסעיף זה מדובר בכל רכוש באשר הוא-רכוש אסור אם לאו ואולם חלה החובה להוכיח כי הפעולה באותו הרכוש נעשתה מתוך מטרה להימנע מדיווח.
המבקש טוען כי יש לפרש "פעולה ברכוש" כהעברת זכות קניינית בו או ביצוע פעולות בו על ידי בעליו ו/או צד לפעולה שיש לו שליטה ברכוש ו/או זכויות בו. בהתאם,לטענת המבקש, גם פעולה בנקאית ברכוש,לרבות פיצול הפקדות, יכולה להתבצע אך ורק על-ידי הוראה מבעל הרכוש ו/או מי מטעמו כשהבנקאי הוא רק מבצע ההוראה.
איני יכול לקבל פרשנות מצמצמת זו שאינה מתיישבת עם תכלית הסעיף והחוק.
לא בכדי מצא המחוקק לנכון לקבוע את הגדרת מעשה העבירה שבסעיף 3(ב) בהגדרה רחבה וכוללת: "העושה פעולה ברכוש".
לעניין "פעולה ברכוש" בחר המחוקק לפרט מגוון רב של פעולות.
די לציין כי פעולות כמו המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך, מתן או קבלת אשראי, הינן פעולות שאין ביצוען מחייב את עובדת היות המבצע -"העושה" בעליו של הרכוש או בעל זכויות בו. גם אם ההחלטה לבצע את הפעולה היא החלטה של בעל הרכוש או בעל הזכויות בו, הרי שביצועה של הפעולה יכול שייעשה על ידי אחרים שאינם הבעלים או בעלי הזכויות.
בענייננו, פעולות אלה יכולות להתבצע על ידי לקוח הבנק ויכולות להתבצע על ידי פקיד הבנק .
בדברי ההסבר להצעת החוק נמנו דרכים שונות ומגוונות להלבנת הון.
בין האמצעים האופייניים להלבנות הון: הבניה או פיצול הפקדות, שימוש בחברות קש או חברות לגיטימיות כצינור להעברת הכספים, שימוש בחלפני כספים, שימוש באנשי קש וכדומה.
אחת הדרכים הנפוצות ביותר להלבנת הון היא דרך ה"הבניה" או פיצול של הפקדות והעברות לסדרת פעולות הפטורות מחובת דיווח ותיעוד. בענייננו רק פקיד הבנק יכול לדעת ולזהות פעולות אלה ולדווח עליהן לאחראי וזאת על מנת שהבנק ידווח לרשות.
ב. "המוסר מידע כוזב" לא הוגדר בחוק אך ברישא של הסעיף מדגיש המחוקק "לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח". גם מסירת המידע הכוזב או אי מסירת פרטים החייבים בדיווח צריכים להיעשות במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:
"שיטות הלבנת ההון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן היא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות לתהליך מובנה של שימוש במערכות אלה, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים.התהליך כולל,בין היתר, פעולות של "מיקום" כספים (לרוב מזומנים בסכומים גדולים) במערכת פיננסית לגיטימית באופן המטשטש טשטוש מרבי את מקורם האסור של הכספים ומקשה על איתורו.כן כולל התהליך פעולות פיננסיות לגיטימיות נוספות כגון המרה,הפקדה,משיכה ועוד כאלה פעולות הנעשות בין גורמים הממוקמים במדינות שונות. הפעולות האמורות נעשות בדרך של "הטמעתו" של הרכוש במערכת הכלכלית הלגיטימית, כך שלא ניתן יהיה לשחזר את מקורו העברייני" (הצעת החוק לעיל).
אם כן, "העושה פעולה ברכוש" וגם "המוסר מידע כוזב" יכול שיהיו פקידי הבנק וזהו הפירוש המתקבל לאור תכלית החוק. וכפי שציין כב' השופט רובינשטיין:
"הילכו המלבין ושאינו מדווח יחדיו בלתי אם נועדו, לא אחת?" (ע"פ 7646/07 אהרון אייל (ירון) כהן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 5 להכרעת פסק הדין). אמנם דבריו אלה נאמרו בהקשר לחלפני הכספים ואולם נכונים הם גם לעניין פקידי בנק. לשם הלבנת הון נדרשת סדרה של פעולות ומגוון גורמים מעורבים הנוטלים חלק בתהליך ועל מנת שיוכל התאגיד הבנקאי לעמוד בנטל חובת הדיווח המוטל עליו כאמצעי למיגור הלבנת ההון, מוטלת החובה על פקיד הבנק שלא לפעול במטרה לפגוע בשלמותו ואמינותו של דיווח זה.
4. חובת הדיווח
מאחר ומרבית הפעולות האסורות מבוצעות באמצעות המערכת הפיננסית, חוק איסור הלבנת הון קבע משטר דיווחים החל על נותני שירותים פיננסיים תוך הכרה בחשיבות שקיפות פעילותם. חובת הדיווח שהוטלה היא מקיפה וכוללת והמחוקק מתוך הכרה בחשיבותה קבע עבירה פלילית בגין אי דיווח או דיווח בלתי נכון.
תכלית הדיווח, שהוא השלב הראשון והמכוון בדרך לפיקוח, נועדה לכך שהרשות לאיסור הלבנת הון תדע מי הם האנשים בעלי האינטרסים בכל חשבון כך שלא יהיה נהנה נסתר ויחשפו הפעולות הנחזות להיות תמימות בעוד מטרתן היא הלבנת הון. ללא דיווח נתוני אמת ובזמן לא ניתן להגיע לעבריינים ולהתחקות אחר עבירות הלבנת ההון כאמצעי למיגור הפשיעה.
הפרשנות הראויה העולה ממטרת החוק היא כי המחוקק רואה בפעולות שנועדו למנוע דיווח לרשות או למנוע דיווח אמיתי או מלא כאמור, כמכשילות את הרשות וגורמות לסיכול מטרת החוק.
לא בכדי בחר המחוקק הישראלי לאחד בסעיף אחד שתי עבירות שונות ולגזור עליהן דין שווה.
לעניין חשיבות והיקף חובת הדיווח קבע כב' השופט חשין:
"המבקש להלבין הון שהושג בעבירה-לרבות הון ששימש לביצוע עבירה או הון שאיפשר ביצוע עבירה-יעשה כל אשר ביכולתו כדי להסתיר את מעשיו מפני הרשויות. דרכו זו של העבריין מבקשת הוראת סעיף 3(ב) לשבש. מכאן חובת הדיווח המוטלת על תאגידים בנקאיים כהוראת הסעיף 7 לחוק, וקביעת עבירה למי שעושה פעולה ברכוש במטרה לסכל דיווח לפי סעיף 7 (או לגרום לדיווח בלתי נכון)"(פרשת טובה אדר לעיל,ע' 620)."אחת הדרכים העיקריות לחשיפתן של העברות ממון מיד-ליד וממקום-למקום היא בהטלת חובה לדווח באורח שוטף על העברות של רכוש ושל כספים הנעשות בנערכות הפיננסיות למיניהן.כך בענייננו,הוטל נטל על הבנקים בישראל לדווח לרשות המוסמכת על-פי החוק על פעולות מסוימות שהם מבצעים,ועשיית פעולה ברכוש במטרה לסכל אותה חובת דיווח מהווה אף היא עבירה על-פי החוק".
ובהמשך:
"... מנגנון הדיווח והפיקוח-מנגנון שבאמצעותו מיושמות הוראות החוק-ניצב למעשה בתשתיתו של חוק איסור ההלבנה.ליבתו של מנגנון זה מצויה בהוראות סעיף 7 לחוק, ובה קבועה חובתם של נותני שירותים פיננסיים לדווח על פעולות פיננסיות שונות שמבצעים לקוחותיהם. תכלית הדיווח נגלית על פניה:לחשוף את פרצופן האמיתי של פעולות הנחזות על פניהן להיות תמימות בעוד אשר תכליתן היא הלבנת הון".
ועוד הוסיף:
"התמודדות אפקטיבית עם מורכבותן של עבירות הלבנת ההון,המערבות העברות כספים וביצוע עסקאות בין מדינות ברחבי העולם, מחייבת בקרה שוטפת וצמודה ופיקוח מתמיד ועקשני על הפעולות הפיננסיות השונות, תוך קיום שקיפות מלאה.הנחת היסוד של החוק היא כי מלביני ההון פועלים באורח פתלתל וערמומי, וניתן יהיה לחשוף את מעלליהם רק אם תוטל חובת דיווח גורפת וטוטלית על כל פעולה מעל לסכום מסוים ועל כל פעולה חריגה. לו אחרת אמרנו, כי אז יצרנו פרצות ואיפשרנו למלביני הון להתחמק מן הדין.וזה אומנם העיקרון שחוק איסור ההלבנה בנוי עליו: העיקרון הוא עקרון הדיווח-דיווח גורף,דיווח רחב ומלא-מתוך הכרה כי בשל הקושי הרב הכרוך בחשיפה, לא ניתן יהיה אחרת להתחקות באורח אפקטיבי אחר עבירות ועבריינים. חובת דיווח רחבה ex ante משרתת כהלכה את מטרות החוק, מאפשרת היא לעקוב כראוי אחרי פעולות ברכוש, ובכך מקלה היא על חשיפתן ועל איתורן של הלבנות הון... טול מחוק איסור הלבנה את חובת הדיווח –ונטלת ממנו את נשמתו" (פרשת שם טוב שלעיל).
5. חובת הדיווח לרבות מעשה ומחדל
סעיף 3(ב) עוסק בשלושה מצבים המהווים עבירה:
א. עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או שיהיה דיווח בלתי נכון.
ב. מסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח או שיהיה דיווח בלתי נכון.
ג. אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח.
מכאן שהסעיף אוסר מעשים של פעולה ברכוש ו/או מסירת מידע כוזב שמטרתם היא מניעת הדיווח או פגיעה באמיתותו אך בנוסף אוסר הסעיף על מחדל של אי מסירת פרטים מעודכנים החייבים בדיווח וממילא אי מסירת דיווח קרי אי מסירת כל הפרטים החייבים בדיווח.
הגדרתו של "מחדל" כהוראות סעיף 18(ג) לחוק העונשין כוללת הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין ומכאן שיכול אדם לבצע עבירה לא אך בעשותו מעשה אלא גם בהימנעות מעשייתו- אי דיווח הוא מחדל כהגדרתו.
לעניין המחדל דנה כב' השופטת ברלינר בפרשת מאיר כהן בשאלה האם אי דיווח לרשות מהווה "מסירת מידע כוזב" כמשמעותה בסעיף 3 (ב) לחוק והאם יכולה להתבצע העבירה מסוג מסירת מידע כוזב כמחדל קרי כאי דיווח.
נקבע כי הימנעות מחובת הדיווח יכולה להיות מחדל שכמוהו כמעשה -
"לשון החוק בענייננו אינה מצביעה על כך שהמחוקק התכוון לשלול את האפשרות של אי דיווח כיוצר את רכיב המעשה.אדרבא, היא מצביעה על כך שהאפשרות המחדלית היתה מול עיניו של המחוקק ונתפשה בתחומי העבירה הנדונה.סעיף 3 (ב) סיפא אומר כדלקמן:"לעניין סעיף זה,"מסירת מידע כוזב"-לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח".הגדרתה של מסירת מידע כוזב על דרך לרבות:"לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח"-דומה שסותמת את הגולל על הטענה כי אי דיווח-אינו יכול להיות מסירת מידע כוזב. מדובר במפורש באי מסירה (מחדל)...על כורחך אומר אתה כי אם אי עדכון-למסירת מידע כוזב יחשב, על אחת כמה וכמה הימנעות כוללת מדיווח...קביעה כי אי דיווח אינו ממלא אחר רכיב המעשה בעבירה על פי סעיף 3(ב), יש בה משום כריתת הענף עליו יושבת עבירה זו וריקונה מתוכן".
(פרשת מאיר כהן שלעיל,פסקאות 14-12).
6. הגורמים שעליהם חלה חובת הדיווח שבהוראות סעיף 3(ב) לחוק
על פי החוק והצווים, חובת הדיווח חלה על כל מי שעוסק בכספים. ההנחה היא שמי שעושה פעולות בכספים שמקורם לגיטימי, לא יחשוש מהדיווח ולא יבקש לבצע פעולות שמטרתן אי דיווח.
יש להפריד ולהבחין בין חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי (סעיף 7 לחוק) לבין העבירה בסעיף 3(ב) לחוק של מי שעושה מעשה כדי שלא יהיה דיווח או במטרה לגרום לדיווח לא נכון.
סעיף 7 לחוק מטיל את חובת הדיווח על התאגיד הבנקאי ולצורך מילוי חובתו זו על התאגיד למנות אחראי (סעיף 8 לחוק).
מדובר בשני סוגי דיווחים:
א. דיווח אובייקטיבי אוטומטי, ללא שיקול דעת של הבנק, על עסקאות מסוגים מסוימים שערכן הוא מעל סכום שנקבע.
ב. דיווח סובייקטיבי על פעולות של לקוחות הנראות לבנק כבלתי רגילות וחורגות מדפוסי הפעילות הרגילים בחשבון כגון: משיכת כספים סמוך להפקדתם ללא סיבה הנראית לעין, פעולות שלכאורה אין להן הצדקה כלכלית, חשבונות המנוהלים עבור אחרים מבלי שניתנה הצהרה על כך, פיצול הפקדות או משיכות כך שלא יגיעו לסכום החייב בדיווח, וכדומה.
גם אם לתאגיד הבנקאי יש יכולת להצביע על העסקאות החריגות אובייקטיבית גם ללא סיועו של פקיד הבנק הרי שאותו דיווח סובייקטיבי הנדרש מהתאגיד, לא יכול להתבצע ללא שפקידי הבנק יסבו את תשומת לב הבנק לפעולות חריגות אלה.
היטיב לנסח זאת כב' השופט רביד:
"פקידי הבנק הבאים במגע עם הלקוחות הם המזינים בנתונים את מי שאחראי למילוי חובת הדיווח מטעם התאגיד (סעיף 8 לחוק) . האחראי למילוי חובות התאגיד מקבל את הנתונים מפקידי הבנק. אין מדובר בדיווחים אוטומטיים הנוגעים רק להפקדות מעל לסכומים מסוימים (ראו פרק ג' לצו הבנקאי) אלא בחובות כאמור בסעיף 7 לחוק, שהאחראי יוכל למלאן רק אם יקבל את הנתונים הנכונים מפקיד הבנק. אם פקיד הבנק יחדל,יופר הצו,שכן האחראי לא יוכל לדווח או לא יוכל לדווח דיווח אמת" (ת"פ (ירושלים) 344/04 - מדינת ישראל נ' ישראל שור ואח' . תק-מח 2007(2), 2796, 2007).
מכאן שאכן חובת הדיווח היא של הבנק ובמקרה של הפרת חובת הדיווח מטיל החוק על התאגיד הבנקאי סנקציה שהינה אותו עיצום כספי .
ואולם העבירה על-פי סעיף 3(ב) לחוק של עשיית מעשה במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או שהדיווח יהיה בלתי נכון ובכך תסוכל חובת התאגיד הבנקאי לדווח דיווח אמיתי ומלא, עבירה זו יכולה להתבצע הן על ידי לקוח של הבנק והן על ידי כל מי שמעניק שירותים פיננסיים לרבות פקיד הבנק. על עבירה זו קבע המחוקק עונש מאסר.
ראו לעניין זה את דברי כב' השופטת ברלינר:
"על פניו מדובר בסעיף המופנה כלפי כולי עלמא. מי שלא נתפש בגדרם של סעיפים 7 או 9 לחוק (לענין הכוונה) ייתפש בגדר הגדרת הסל-דיווח בלתי נכון. דווקא על רקע ההתייחסות הספציפית ל"קהלים מסוימים" נותני שירותים פיננסיים,נותני שירותי מטבע,בולטת ההגדרה הכללית של "העושה" שלא יוחדה לקהל ספציפי.נותני שירותים פיננסיים לרבות נותני שירותי מטבע יכולים להיות גם מלביני הון. צומת העברת הכספים בו מצוי נותן שירותי המטבע פותחת בפניו דרכים רבות יותר להפוך למלבין הון מאשר בפני האזרח "הפשוט", שאיננו מעניק שירותים פיננסיים לפרנסתו. אין כל הגיון בכך שאזרח כזה יהיה חשוף לסנקציה חמורה יותר מזו שלה חשוף מי שנמצא בצומת ועובר בו מדי יום" (פרשת מאיר כהן לעיל,פסקה 15).
7. לטעמי, לעניין זה אין כל הבדל בין נותני שירותי המטבע לבין פקידי הבנק.
מכאן שאין לו לתאגיד הבנקאי דרך אחרת להיחשף לנתונים אותם הוא חייב לדווח זולת באמצעות פקידיו.
הפרשנות שלה טוען ב"כ המבקש כאילו פקיד הבנק פטור מאחריות מנוגדת לפרשנות המילולית של הסעיף ולפרשנות התכליתית של הסעיף ושל החוק כולו, כפי שעולה הן מדברי ההסבר המפורטים להצעת החוק, הן מחומרת העונש שקבע המחוקק והן מהפסיקה המנחה לעניין הלבנת הון.
הסרת האחריות מפקידי הבנק תוביל בהכרח לאי עמידת התאגיד הבנקאי בחובת הדיווח המוטלת עליו, תרוקן את הסעיף והחוק מתוכן ותהווה פתח להלבנת הכספים שאותם נועד החוק לאסור ולמנוע שהרי אם התאגיד הבנקאי לא יהיה אשם כי לא הייתה לו ידיעה שפקידיו אינם ממלאים את חובתם ולכן יהיה פטור מאחריות (סעיף 4 לחוק) ואילו עובדיו יהיו פטורים מאחריות כי אין מוטלת עליהם חובה לדווח ולכן אין להרשיעם בעבירת מחדל, במצב זה הרי שתתרוקן חובת הדיווח מתוכן ולא יהיה מי שייתן את הדין בגין אי דיווח או דיווח בלתי נכון.
מאחר ואין להניח כי המחוקק ביקש לקבוע הוראה שאין בה כל תוכן הרי שחובת אי פגיעה בדיווח, במעשה של פגיעה ברכוש או במסירת מידע כוזב או במחדל של אי דיווח מלא או חלקי, כפי שאלה נקבעו בסעיף 3(ב) לחוק, חלה על כל מי שמבקש לעשות פעולה שכזו לרבות ובעיקר על פקידי הבנק שלהם נגיעה ישירה לאותם נתונים החייבים בדיווח.
הפירוש הנכון על מנת להגשים את תכלית החוק ואת מטרת סעיף 3(ב) לחוק צריך להיות כי בכל מקרה בו נעשות פעולות למניעת דיווח או לפגיעה באמינותו, ניתן וצריך להעמיד לדין (לעניין זה ראו גם דברים שאמרה כב' השופטת גבריאלה (דה ליאו) לוי בפסק הדין ת"פ (נצרת) 132/03 - מדינת ישראל נ' שלמה בן משה גואטה . תק-מח 2005(4), 7659, 2005).
אולם מסכים אני גם לאבחנה שעשתה כב' השופטת חיות לעניין העונש בפרשת שם טוב ולפיה יש מקום להבחנה לעניין חומרת הענישה בין מי שביצע עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק-ליבת החוק והיא פעולת הלבנת ההון לבין מי שביצע עבירת אי דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק, גם לאור היותה קשורה ומהווה תנאי למלחמה יעילה בהלבנת ההון -
"נוצרת תוצאה לא רצויה ולפיה העונש המוטל על העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק, אותה הגדיר חברי כעבירה המיועדת לשמש "חגורת ביטחון " בלבד לקיום חובות הדיווח הקבועות בחוק, זהה לעונש המוטל על "עבירות הליבה" הקבועות בסעיף 3(א) לחוק. במילים אחרות: מי שביצע פעולה ברכוש,כל רכוש, במטרה למנוע דיווח כנדרש על פי החוק, דינו זהה למי שביצע פעולות המיועדות להסתיר את מקורו של הרכוש המוגדר כ-"רכוש אסור". זה כמו זה צפויים לעונש של עד 10 שנות מאסר...אני סבורה כי מן הראוי שהמחוקק ייתן דעתו למצב דברים בלתי רצוי זה, ויעשה לתיקונו.דרך אחת לעשות כן היא לצמצם את הפער ברמת הענישה שבין העבירה הקבועה בסעיף 10 לחוק איסור הלבנת הון ובין העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק. דרך נוספת היא לתת אפשרות לנאשם בעבירה על פי סעיף 3 (ב) להוכיח להגנתו כי הרכוש שלגביו נעברה העבירה אינו מהווה "רכוש אסור" ואם כך יוכיח, יושווה מצבו מבחינת רמת הענישה למי שביצע עבירה על פי סעיף 10 לחוק". (פרשת שם טוב שלעיל,סעיף 1 לפסק דינה של כב' השופטת חיות ).
עם זאת, ראוי שהעונש יהיה חמור במידה כזו שתרתיע אנשים מלעשות פעולות שימנעו את הדיווח או שיגרמו לדיווח לא נכון מאחר וללא דיווח אמיתי מלא ונכון, יגרע עיקרו של החוק ,לא תוגשם תכליתו, הרכוש שמקורו בפעילות עבריינית לא ייתפש והעבריינים יוכלו להטמיעו באין מפריע בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי.
מעבר לנדרש אציין כי בתזכיר לתיקון חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 6) התשס"ו-2006 נאמר שלאור הפסיקה נבחנו מחדש האלמנטים המרכיבים את סעיף 3 לחוק ונמצא כי יש ליצור מדרג ענישה ואי לכך הוצע כי הענישה בעבירה שעל-פי סעיף 3(א) תישאר בעינה ואילו הענישה בגין העבירה שבסעיף 3(ב) תופחת ל- 5 שנות מאסר.
המבקש ביקש לבסס עתירתו על פסק דינו של כב' השופט שפירא בפרשת כהן שם זוכה נאשם 6 שם מעבירת מניעת דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק.
כב' השופט שפירא קבע כי לשיטתו לאור עמימותה של עבירת מניעת הדיווח הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק, יש לבחור בפרשנות המקלה עם הנאשם קרי שהעבירה אינה חלה על התאגיד הבנקאי או על פקידי התאגיד הבנקאי אך לעצם העניין קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי התקיימו יסודות העבירה וכי הנאשם ידע את העובדות שהקימו את חובת הדיווח. כמו כן ציין כי לאחר שמיעת העדויות נותר ספק בליבו באשר למודעות המערכת הבנקאית כולה והנאשם בתוכה להוראות החוק (חובת הדיווח על פי סעיף 7 לחוק נכנסה לתוקף ביום 17.2.2002) במועדים הרלוונטיים לכתב האישום(2002-2003) ובהיעדר מודעות נמנעת האפשרות כי הנאשם פעל במטרה לסכל את חובת הדיווח. בהיעדר הוכחת היסוד העובדתי והיסוד הנפשי קבע כב' השופט שפירא כי יש לזכות את הנאשם.
על פסק דינו זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
פסק דינו של כב' השופט שפירא ניתן לאחר שמיעת כל מכלול הראיות בתיק שלפניו, כך שלפני בית המשפט בפרשת כהן נפרשה מלוא היריעה, ומשום כך יכול היה להתייחס לרכיב המודעות של הנאשמים שלפניו ולהוראות החוק הרלוונטיות.
עמדתי כבר על העובדה כי פסק דינו של כב' השופט שפירא אינו עומד בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה עד כה להוראות סעיף 3 ב' לחוק- ויש להניח שבית המשפט העליון במסגרת הערעור שהוגש בפניו יאמר דברו ויסיר את הערפל מעל פני התמונה המעורפלת קמעה.
8. לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לעובדה כי המדובר בטענות מקדמיות- מצאתי לדחותן.
כתב האישום יישאר ככתבו וכלשונו לרבות האישומים הראשון והשלישי העוסקים בין היתר בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000.
ניתנה היום ד' בניסן, תשס"ח (9 באפריל 2008) במעמד הצדדים.
כבוב חאלד, שופט
|
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה – כל הזכויות שמורות למשרד בתרון, בר-טוב | איסור הלבנת הון |
|
