עבירות מס מהותיות | פסיקה

בתי המשפט

גזר דין

הרקע העובדתי והאישומים

אורית ואורי שירי (להלן: "הנאשמים"), בני זוג המתגוררים בישוב אורנית, ניהלו בתקופה הרלוונטית, דהיינו: משנת 1994 ועד לשנת 2004, עסק להפצת עיתונים.

נגד הנאשמים וחברה בשם "רזי-לי שיווק והפצה בע"מ", הוגש ב-10.7.05 כתב אישום (אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון שבין הצדדים) הכולל שלושה אישומים שעניינם עבירות מס שביצעו הנאשמים בתקופת שנות המס 1994 עד 2004, תקופה בה עסקו השניים בהפצת עיתונים.

האישום הראשון מייחד את עובדותיו בנאשם 2, אשר עסק בתקופת השנים 1994 - 1997 בהפצת עיתונים באמצעות העסק "א.ש. הפצות", שנרשם כעוסק מורשה. נאמר באישום זה כי בשנות המס 1994 ו-1997 לא דיווח הנאשם 2 לפקיד השומה על הכנסות העסק שסכומן נאמד בכ-45,010 ₪; וכי בשנות המס 1995 ו-1996 הוא הגיש לפקיד השומה דיווחים כוזבים על הכנסות העסק, בהם הועלמו או הושמטו הכנסות של לפחות 488,001 ₪.

האישום השני נוגע לנאשמת 1, שהקימה ב-1.5.1996 עסק בשם "רפי שירותי הפצה" שעיסוקו בהפצת עיתונים, רשמה אותו כעוסק מורשה לצורכי מע"מ, וניהלה אותו בין השנים 1996 עד 2001. באישום זה נאמר כי הנאשמת 1, ניהלה בכזב שתי מערכות של ספרי חשבונות, כשבאחת רשמה את מלוא סכום התקבולים מלקוחות, ואילו במערכת האחרת, זו שהוגשה לפקיד השומה, נשמטו הכנסות בסכום של לפחות 761,532 ₪.

עוד נאמר באישום השני כי בשנות המס 2000 ו-2001 לא דיווחה הנאשמת 1 על הכנסות העסק, בסכום של לפחות 242,742 ₪.

האישום השלישי עניינו בעבירות על פקודת מס הכנסה שביצעו הנאשמת 1 והנאשמת 3, חברה פרטית שהקימה וניהלה הנאשמת 1 בין השנים 2001 ו-2004.

באישום זה נאמר כי הנאשמות ניהלו בכזב שתי מערכות של פנקסי חשבונות, כשבמערכת השניה הפחיתו הנאשמות את סכומי ההכנסות שהתקבלו מלקוחות, בלפחות 62,816 ₪; ובנוסף, לא דיווחו כלל לפקיד השומה (ולמעשה עד היום) על הכנסות הנאשמת 3 לשנות המס האמורות, שההכנסות בהן היו 394,244 ₪.

בגין האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן מייחסת המאשימה לנאשם 2 שני מעשי השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), וארבע עבירות שעניינן שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

לנאשמת 1 מייחסת המאשימה בגין האישום השני שלוש עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), חמש עבירות שעניינן הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(4) לפקודה, וחמישה מעשי עבירה של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

באישום השלישי מייחסת המאשימה לנאשמת 1 שתי עבירות נוספות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(4) לפקודה, וארבעה עבירות נוספות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה, עבירות שמיוחסות בצוותא גם לנאשמת 3.

הסדר הטיעון; טענות הצדדים לעונש

בין התביעה לבין באי כוח הנאשמים נערך הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום (לגבי הנאשם 2), והוצגה לפניי מסגרת עונשית מוסכמת לגבי הנאשם 2, שעיקרה - עונש מאסר על תנאי וקנס כספי, שניהם לשיקול דעתו של בית המשפט; באשר לנאשמת 1, עתרה התביעה, כהסכמתה בהסדר הטיעון, לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על תשעה חודשי מאסר בפועל, שבצדו מאסר על תנאי וקנס כספי לשיקול דעתו של בית המשפט, ואילו הסנגור עתר לעונש שלא יעלה על 6 חודשי מאסר, שאפשר שירוצו בעבודות שרות, מאסר על תנאי, וקנס כספי מתון.

ביום 7.6.06 הודו הנאשמים במיוחס להם.

הנאשמת 1 הורשעה על פי הודאתה בעבירות הבאות:

השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודה - 3 פרטי אישום;

הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(4) לפקודה - 7 פרטי אישום;

שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה - 9 פרטי אישום.

הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות:

השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודה - 2 פרטי אישום;

שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במטרה להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] - 4 פרטי אישום;

הנאשמת 3 הורשעה:

בהכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(4) לפקודה - 2 פרטי אישום;

ובשימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה - 4 פרטי אישום.

באת כוחה של המאשימה, עורכת הדין י' דור, ביקשה לאמץ את הסדר הטיעון אשר מייצג, לגישתה, את מדיניות הענישה הראויה והנוהגת בהתאמה לחומרת המעשים. דגש מיוחד היא שמה על עונשה של נאשמת 1, שראוי, לגישתה, בשל חומרתם החריפה של מעשיה, ליישמו ברף העליון, קרי: תשעה חודשי מאסר בפועל. באת כוח המאשימה מבקשת להשית על הנאשמים קנס כספי שאמור לשקף במהותו את הנזק שגרמו הנאשמים במעשיהם ובמחדליהם לקופה הציבורית.

בעניינו של נאשם 2, לא חלק בא כוחו, עורך הדין ע' בר-טוב, על גישת התביעה, אולם עתר להתחשבות בהיקף העונש הכספי, ולהסתפק בקנס מתון, זאת, עקב שיתוף הפעולה של הנאשם 2 עם חוקריו, העדר עבר פלילי, הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות, ומצבו הכלכלי הגרוע שאיננו מאפשר לו לשאת בכל נטל כספי נוסף. קנס כספי גבוה, נטען, יפעיל בודאות את עונש המאסר שלצדו, בהעדר כל אפשרות לעמוד בו.

בא כוחן של הנאשמת 1 ו-3, עורך הדין א' אור, עשה כל שביכולתו לטובת מרשותיו.

בטיעוניו הטעים כי אין הוא מקל ראש בחומרת המעשים ובהיקפה הכספי של ההשתמטות ממס. עם זאת, סבר, כי התנהלותה של הנאשמת 1, הודייתה באשמה בהזדמנות הראשונה, לרבות חרטה כנה שהביעה, העדר עבר פלילי מכל סוג, ובעיקר - קריסת העסקים, היא היא שעמדה בעוכרי הנאשמים, מצדיקים התחשבות מרחיקת לכת לקולא. בא כוחן של הנאשמות ביקש לקבל את הגישה שמעשי הנאשמת 1 ומחדליה נבעו מרשלנות בניהול עסקיה ולא מתוך כוונת זדון להעלים מס, ואילו פנתה לרואה חשבון ראוי, לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה.

אשר לנסיבות האישיות - הובא לידיעתי כי בני הזוג (הנאשמים 1 ו-2) עומדים בפני הליך גירושין, דירתם נמכרה על-ידי כונס נכסים, והיא מתקשה לקיים ולפרנס את שני ילדיה, שהגדול מביניהם סובל ממחלה כרונית ותלוי באמו (הוגשה אסופת מסמכים נ/7), והצעיר מבין הבנים, כבן 14, מצוי בהליכי שיקום רפואי עקב תאונת דרכים (נ/6). היעתרות לעתירת המאשימה לעונש מאסר ברף העליון, טען בא כוח הנאשמת 1, ימיט אסון על המשפחה. לגישת הסנגור המלומד, בנסיבות מסוימות חריגות, כנסיבותיה של נאשמת 1, ניתן וראוי לחרוג ממדיניות הענישה הנוהגת, כפי שעשה בית המשפט לא אחת במקרים דומים [פסקי הדין הוגשו לעיוני], ולהסתפק בעונש בן ששה חודשי מאסר, אותו תישא הנאשמת 1 בעבודות שרות, במאסר על תנאי ובקנס כספי מתון.

השאלה הקשה והנכבדה בדבר דרכי הענישה הרצויות בכלל, ובמקרים פרטניים בפרט, זכתה לתשובות שונות מפי מלומדים בתחומים השונים, ביניהם - סוציולוגים, קרימינולוגים, משפטנים ושופטים. נראה שלמרות הגישות השונות הרווחות, מוסכם היום על הכל כי בגזירת עונשו של נאשם יש לאזן בין שיקולים שונים: מן הצד האחד - אינטרס הציבור בדבר ענישה חברתית, שוויונית, שתחול על כל הפרטים באורח שווה, ואשר תהווה פונקציה של סוג העבירה וחומרתה, כשהמטרה בסוף הדרך היא הוקעה, הרתעה וריסון; ומן הצד האחר - אישיותו המיוחדת של העבריין האינדיבידואלי, תוך הבנת הרקע האישי, תכונותיו וצרכיו האינדיבידואליים, גילו ועברו הפלילי, הסיבות שהביאו אותו לכלל ביצוע המעשים, תוך דגש גם על סיכויי שיקומו.

מלאכת האיזון בין השיקולים והאינטרסים השונים איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא הולכת וכבדה ככל שנערמים שיקולים על כפות המאזנים, כפי שארע במקרה שלפניי. שיקולים של אינטרס הציבור מנחים אותי, מצד אחד, לתת משקל רב לחומרת המעשים, לרקע ולנסיבות, להימשכות העבירות, ובעיקר לתוצאות, קרי: גריעת כספים ניכרת מהקופה הציבורית. מדובר בשימוש בדרכי ערמה ותחבולה, מעשים שנעשו משך תקופה ממושכת בת מספר שנים. היקף הכספים בהם מדובר ניכר, והמטרה הברורה הייתה להימנע בדרכי עורמה מדיווח ו/או מתשלום מס כדין.

אילו דובר בתקופה של שנה או שנתיים, נוטה הייתי לקבל את גישת עורך הדין אור כי לפניי עוסקים רשלנים; לא כך, כאשר מדובר בעסק ועוד עסק, לא כך, כאשר הנאשמים חוזרים על מעשיהם שנה ועוד שנה, ובעיקר כן - הנאשמת 1.

אין מדובר, אפוא, בפעולות אקראי, שנעשו על ידי הנאשמים בשוגג ובהיסח הדעת, או משום שלא נועצו באיש מקצוע ראוי. התרשמותי היא שמדובר בפעולות מתוכננות ויזומות, בהן נקטו הנאשמים, כל אחד מהם, בתקופות שצוינו, כשלנגד עיניהם מטרה ברורה - להימנע מתשלומי המס שחבו בהם כדין. אף לא לרגע, בכל אותן שנים לא חשבו הנאשמים לחדול ממעשיהם.

מוסכם עמי כי לציבור אינטרס מובהק בהסדרת יחסי המדינה והעבריין. בכך, גלומה גם נכונות להקלה של ממש בעונשו של מי שקיצר את הליכי המשפט וחסך בזמן שיפוטי יקר ערך. מטעמים אלה בודאי ניאותה המדינה להגיע עם הנאשמים לידי הסדר טיעון כה מרחיק לכת. הנסיבות האישיות שצויינו על-ידי הסניגורים הנכבדים ראויות אף הן להקלה והתחשבות. אלא שבצד האינטרס החברתי האמור, בצד השיקולים האישיים - שריר וקיים אינטרס ציבורי - חברתי המורה להעניש את העבריין כמידתו, באורח ההולם את חומרת המעשים, להגן על הציבור מפני פגיעתו, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית.

העונש נועד לא רק כדי לגזור לעבריין כגמולו או להרתיעו; צריך שהעונש יתן ביטוי לחומרה הרבה שבה יש לראות עבירות המבוצעות בידי אנשים מן השורה, לכאורה, המתכננים ומבצעים עבירות הונאה או עבירות מס, עבירות שביצוען קל אך גילוין קשה, ומנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות.

הפסיקה בעבירות מס ובעבירות הונאה היא חד משמעית: כל הגורע כספים מקופת הציבור - לא יינקה, שכן, דינו כדין מי ששולח ידו אליה וגוזל ממנה כספים לא לו.

השיקול המכריע בעבירות שעניינן העלמת מסים הוא הצורך לתקוף את התופעה הציבורית על-ידי ענישה מרתיעה וכואבת, שרק כך, אמר בית-המשפט העליון, יש סיכוי לצמצום התופעה [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550].

לגישתו של בית-המשפט העליון, דינו של עבריין "הצווארון הלבן", שכליו הם ערמה, זיוף ומרמה, אינו שונה ולעתים חמור יותר מדינו של עבריין המשתמש בכלים מסוג אחר - כלי פריצה או נשק - להשגת מטרותיו. שכן, אלה גם אלה - מעשיהם גוזלים כספים השייכים לאחרים, ובמקרה שלנו - כספי המדינה והחברה, מפרים את תקנת הציבור, ופגיעתם בציבור בקרבו הם פועלים - רעה [ראו: דברי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217].

בית-המשפט העליון עמד לא אחת על הסלחנות הבלתי הולמת המתגלה כלפי עברייני המסים, שבמעשי מרמה ועורמה גוזלים סכומים נכבדים מכספי הציבור, תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. לצורכי הרתעה, קבע בית-המשפט העליון, ראוי לנקוט בגישה עונשית מחמירה, שיש עמה שמירה על יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור [ראו, לדוגמה: דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' (טרם פורסם)].

על כן, כאשר מדובר בהיקף משמעותי של עבירות על פקודת מס הכנסה, שמשתרעות על פני תקופה ממושכת; כשמדובר במעשים מתוכננים ויזומים ולא במעשים אקראיים; כאשר התוצאה היא של השתמטות ממסים בהיקף ניכר, תוך שהנאשמים משלשלים כספים נכבדים לכיס; מתעצמת חומרת העבירות, ומתגמד מאוד משקלן של הנסיבות לקולא שמניתי.

פסקי-הדין שהובאו לעיל ואחרים כמותם קובעים, באמירות ברורות וחד משמעיות, כי מדיניות הענישה הרצויה וההולמת בעבירות מס ובעבירות כלכליות היא מאסר לריצוי בפועל, גם כאשר מדובר במבצעים שהם שומרי חוק בדרך כלל. בתי המשפט לא היססו לגזור על המבצעים עונשי מאסר ממושכים [ת"פ 5421/99 (בימ"ש השלום ת"א) מדינת ישראל נ' ברק דומן, העונש אושר בבית המשפט המחוזי בת"א, בע"פ 70864/02; וכן: ת"פ 12423/97 (בימ"ש השלום בת"א) מדינת ישראל נ' שטרנפלד; עונש המאסר בן 30 החודשים אושר בבית המשפט המחוזי בת"א, בע"פ 71560/00].

אין באלה כדי לומר שאין בנמצא גזרי-דין מתונים, בהם נמנעו בתי-המשפט מהטלת עונשי מאסר ממושכים, ובמיוחד במקרים בהם עשו הנאשמים להסרת המחדלים. אסופת הפסיקה שצרף הסנגור תוכיח, כשלאלה מצטרפים בודאי גזרי-דין רבים אחרים.

בחנתי מקרוב את הרקע האישי של הנאשמים, ואת כל השיקולים לקולא שהעלו הסניגורים, אשר טענו בכשרון רב, וניסיתי להבין את מניעיהם ואת הנסיבות שהביאו את הנאשמים לאן שהביאום. נתתי משקל רב לבעיותיה האישיות והמשפחתיות של הנאשמת 1, שאינן פחותות בהרבה מבעיותיו של נאשם 2; אני מתייחסת בכובד ראש להודייתם באשמה ולנטילת האחריות; ההודייה באשמה בהזדמנות הראשונה מעידה על רצון כן לחזור בתשובה ולנהוג בדרך הישר. בכך, נחסך, ללא ספק, זמן שיפוטי יקר וניכר (העדר הצורך לשמוע כ-12 עדים). אני מביאה בחשבון גם את תקופת הזמן שחלפה. אולם, לא מצאתי כי כל אלה מצדיקים ענישה כה מרחיקת לכת לקולא כפי שעתרו לה הסניגורים.

יידעו הנאשמים כי אילולא הסדר הטיעון; אילולא הנחייתו המפורשת של בית המשפט העליון לכיבוד הסדרי טיעון, הייתי מכבידה ומחמירה בעונשם של הנאשמים.

כשאני שוקלת בזהירות את העונשים הראויים בעניינם של הנאשמים להשגת מטרות הענישה, תוך שקלול הכולל גם היבטים אחרים, בכללם - הנסיבות האישיות והמשפחתיות של כל אחד מהם, אני סבורה כי רף הענישה הראוי והנכון איננו עונש מתון. היענות לעמדת הסניגורים חוטאת לנורמות הענישה שאימצו בתי המשפט, גם בנסיבות אישיות קשות יותר.

אני גוזרת על הנאשמים בגין העבירות בהן הורשעו את העונשים הבאים:

א. 9 חודשי מאסר בפועל.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסר עבירה מהעבירות בהן הורשעה.

ג. קנס כספי בשיעור 8000 ש"ח, או 2 חודשי מאסר כנגדו.

הקנס יופקד בקופת בית-המשפט ב-10 תשלומים שווים ורצופים כדלקמן:

התשלום הראשון יופקד לא יאוחר מ-10.7.07, וכל תשלום נוסף ב-10 לחודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום אחד במועדו - יבוא הקנס כולו לידי פירעון מיידי.

א. 9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה מהעבירות בהן הורשע.

ג. קנס כספי בשיעור 6,000 ש"ח, או 45 ימי מאסר כנגדו.

הקנס יופקד בקופת בית-המשפט ב-10 תשלומים שווים ורצופים כדלקמן:

התשלום הראשון יופקד לא יאוחר מ-10.11.06, וכל תשלום נוסף ב-10 לחודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום אחד במועדו - יבוא הקנס כולו לידי פירעון מיידי.

על הנאשמת 3 אני גוזרת

קנס כספי בשיעור 2000 ₪ שישולם לקופת בית המשפט עד 1.1.07.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי משך 45 יום מהיום.

ב"כ נאשמת 1:

אני מבקשת שהמאסר בפועל שהוטל על הנאשמת, יחל אחרי מספר שבועות של התארגנות בתא המשפחתי לכן אני מציע שהוא יחל מ 1.11.06. אני חושב שדחיה זו מאוד חשובה כדי שנוכל לארגן את המשפחה ואת הילדים בפרק זמן זה.

התובעת:

למרות שהמאסר אמור להיות מייד, אנחנו לא נתנגד לדחיה מסוימת כדי לאפשר לנאשמת להתארגן בתא המשפחתי. הכל כפוף כמובן לערבויות מתאימות.

ב"כ נאשמת 1:

כפי שביהמ"ש נוכח לדעת מצב הכספי של הנאשמת מאוד מוגבל. אין כל סכום שהנאשמת או מבני משפחתה יכול להפקיד.

\

החלטה – נאשמת 1

אני נעתרת לבקשת ב"כ נאשמת 1 ודוחה את תחילת ריצוי עונש המאסר שגזרתי על נאשמת 1 לתאריך 12.11.06 שעה 10:00.

במועד האמור תתייצב נאשמת 1 במזכירות הפלילית של ביהמ"ש זה כדי לרצות את עונש המאסר.

תנאי הוא שהנאשמת 1 תחתום על ערבות עצמית בסך 10000 ₪ ותמציא ערבויות צד ג', של שני ערבים, כל אחד מהם יחתום על ערבות בסך 5000 ₪ ויציג תלוש שכר ו/או מסמך על הכנסתו.

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תשס"ז (16 באוקטובר 2006) במעמד הצדדים.