גזר דין עבירות מס מהותיות

בתי המשפט

יחד עם תיק 2329/02.

גזר דין נגד הנאשם 3- רגב מנחם

1. עניינו של גזר דין זה - שני כתבי אישום אשר עובדותיהם יפורטו, להלן, בקצרה.

על פי כתב האישום הראשון, שימש הנאשם 3 (להלן: "הנאשם") עם הנאשם 2 כמנהל ובעל זכות החתימה בנאשמת 1 (להלן: "חברת רדים") והשניים לא רשמו את החברה כ"עוסק" במע"מ.

במועדים 6/00 ועד 8/00 קבל הנאשם 7 תקבולים המסתכמים ב-283,592 ₪, לא הוציאו בגינם חשבוניות מס כדין ולא הגישו למע"מ דוחות תקופתיים המתעדים את סכומי העסקאות בגינן התקבלו התקבולים. בנוסף, בתאריכים שונים בשנים 2002-2001 הוציאו הנאשמים 15 חשבוניות מס בגין תקבולים שקבלה החברה המסתכמים ב- 1,094,483 ₪ אך לא דיווחו עליהם כחוק ולא שילמו את המס המתחייב מהם ובשל 33 תקבולים המסתכמים ב-2,295,674 ₪ הוציאו 9 חשבוניות מס בלבד ונמנעו מלדווח על חשבוניות שסכומן הכולל 1,630,707 ₪.

ב-11/00 דיווחו על הכנסות 0 וכך השמיטו עסקאות בסך של כ-630,000 ₪ וכן, לא הגישו למע"מ 14 דו"חות תקופתיים.

הנאשמים עשו מעשיהם במרמה, ערמה והכל, במטרה להתחמק מתשלום מס.

כתב האישום השני תוקן ועל פי עובדותיו היה הנאשם הבעלים והמנהל של הנאשמת 1 (להלן: "חברה נתיבי הסולל") ובשני מועדים בשנת 1995 הוציאו 2 חשבוניות מס ע"ס כ-170,000 ₪ אך לא דיווח ולא שילם את המע"מ המתחייב מהוצאתן.

בנוסף, היה הנאשם מנהליו של עסק שהפסיק פעילותו ולמרות זאת הוציא חשבונית על סך 100,000 ₪ ומסרה לאחר מבלי לבצע את העסקה הרשומה בה.

על פי הודאתו של הנאשם הורשעו הוא וחברת נתיבי הסולל בעבירות שעניינן הוצאת חשבוניות מס מבלי לשלם את המס הכלול בהן ומבלי לדווח על הוצאתן ועל פי כתב האישום הראשון הורשע הנאשם בשורה ארוכה של עבירות, 42 במספר, שעניינן התחמקות במרמה מתשלום מע"מ.

ב"כ התביעה, כל אחת בתורה, מצביעות על מספרן הרב של העבירות, פרק הזמן הארוך בהן נעברו, הרצף בביצוען וסכומיהן.

מדובר במי שבכוונה רימה את המדינה, עד היום לא הסיר את המחדלים ולא שילם את חובותיו למדינה והיום עומד סכום המס על סך כ-500,000 ש"ח.

הפסיקה המוגשת על ידי בא כוח התביעה קובעת כי יש לנהוג יד קשה בעברייני מס, הענישה חייבת לתת ביטוי לסלידת החברה מהתנהגותם ונסיבות אישיות כמו מצב כלכלי קשה ובריאות רופפת נדחות מפני המגמה להחמיר בעונש.

אשר על כן עותרת ב"כ התביעה לעונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם העלה טיעוניו לעונש על הכתב והרצה אותן בפני בית משפט.

לדבריו, הענישה היא אינדיווידואלית על פי הפסיקה וההלכה והיא חלה גם על עבירות מס.

הנאשם הודה בעובדות כתבי האישום, חסך מזמנו של בית משפט ושל כל העוסקים במלאכה ובמעשהו, יש לראות את המשך הדרך בה הלך שראשיתה, הפניה מיוזמתו לשלטונות מע"מ ומסירת המידע המלא המתייחס לעובדות כתב האישום הראשון.

הגשת כתב אישום זה נגדו הייתה בבחינת "הפתעה" עבורו שכן הובטח לו כי לא ינקטו נגדו הליכים.

מצבו הכלכלי של הנאשם בכי רע, הוא חב לנושים כ-4,000,000 ₪, ניתן נגדו צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל ואין לו אפשרות חוקית ומעשית להסיר מחדליו.

כתב האישום השני עוסק בעבירות שנעברו לפני שנים רבות, מיצוי הדין עם הנאשם התעכב בשל אי-איתורו של הנאשם והיום, לאחר עבור שנים אין להטיל עליו עונש מאסר בפועל.

גם בנושא הבריאות לא שפר עליו חלקו, כנטען על ידי ב"כ הנאשם. לפני כשנה לקה באירוע מוחי, הוא נזקק לטיפולים וסובל ממחלות שונות ואמור לעבור צנתור בקרוב. חוות דעת פסיכיאטרית שהוא מגיש מצביעה על תופעות קליניות של חרדה ודיכאון הדורשות טיפול רפואי.

הנאשם היום כבן 53, אשתו חולה ושניהם אינם עובדים בשל מצב בריאותי.

את דבריו תומך ב"כ הנאשם במסמכים ובתעודות רפואיות שסומנו א'-ד'.

על כל אלה מבקש ב"כ הנאשם שלא להחמיר בדין וליתן לנאשם תקווה ואפשרות לשיקום ולהסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות וקנס סימלי.

2. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות הן, כל אחת בפני עצמה ועל אחת כמה וכמה כשהן מצטרפות למסכת שלמה המצביעה על דרך ושיטה להעלמת מס במסגרת פעילות שוטפת בשתי חברות אותן מנהל הנאשם והוא עושה כך במשך מספר שנות מס.

סכומי התקבולים אותם מעלים הנאשם מידיעת שלטונות המס הינם גבוהים ביותר וסכום המע"מ אשר מתשלומו מתחמק הנאשם עולה על הסך של 700,000 ₪.

כבר כאן ועתה אומר, העובדה כי הנאשם, מנימוקים השמורים עימו, הוא זה שהביא לידיעת שלטונות המס את דבר העבירות נשוא כתב האישום הראשון אינה פוטרת אותו מעונש והטענה כי הובטח לו כי לא יוגש כתב אישום בעניינו אינה מעוגנת בכל ראיה והינה חסרת בסיס ותימוכין. 60221

בפועל, נמצא כי הנאשם עושה עסקאות, גובה עבור המדינה את כספי המע"מ אך במקום לשמש נאמן ולהעבירם, במועד הקבוע בחוק, למע"מ הוא שומר את הכספים בכיסיו ועושה בהם שימוש לענייניו.

פעם אחר פעם חוזרים בתי משפט ופוסקים כי הפוגע בקופת המדינה לא ינקה וכי הגוזל כספים מקופת הציבור חטאו רב וראוי הוא למיצוי הדין.

מיצוי הדין, על פי הפסיקה, הוא בשניים:

האחד, ענישה מחמירה על ידי הטלת עונשי מאסר כבדים כפי שקבע המחוקק, עונשי מאסר אשר יהא בהם להרתיע גם את העבריין וגם את האחרים אשר ישמעו ויראו.

השני, הטלת קנסות גבוהים אשר מטרתם להבהיר לנאשם ולשכמותו כי מי שמבקש לעשות רווחים קלים על חשבון כלל הציבור, לא יצא נשכר.

במקרה זה עד היום לא הסיר הנאשם את המחדלים, הוא מצביע על כיסיו הריקים אשר אינם מאפשרים לו להחזיר את כספי הגזלה למדינה והתוצאה היא כי נגרע כסף רב מאוצר המדינה וכך נפגע ציבור שלם של אזרחי המדינה אשר משלם מיסיו כחוק.

אכן, מאז העבירות נשוא התיק השני חלפו מספר שנים אולם יש לזכור כי כתב האישום אשר הוגש בסמוך לביצוע אותן עבירות בוטל בשל אי איתורו של הנאשם אשר עקבותיו נעלמו.

בשנת 2000 חוזר הנאשם לזירה, הוא עוסק עם אחר בהקמת מבנים ואינו נרשם כ"עוסק".

בהמשך, הוא ואותו אחר, הנאשם הנוסף, "מאמצים" את חברת רדים ובמסגרתה מבצעים את כל אותן עבירות רבות היקף המפורטות ברישא לגזר הדין.

הנאשם כיום כבן 53, מצבו הכלכלי קשה ביותר ואף בריאותו לקויה, על מצבו הבריאותי, המחלות בגוף ובנפש כבר עמדתי לעיל.

עם זאת, חסרון כיס כמו גם בריאות לקויה אינם יכולים לעצור בעד ענישה העומדת ביחס נכון להיקף העבירות, סכומן, מהותן ודרך ביצוען.

"...התופעה שקנתה, לא אחת, שביתה במקומותינו לפיה בעוד הנאשמים עוברים עבירות ומבצעים פשעים במשך תקופה לא קצרה - מצב בריאותם תקין ושפיר לחלוטין, לא מתגלה בהם שום פגם ואין בהם מתום; מאידך, משנתגלות העבירות והמעשים הנלוזים, הם נתפסים בכף ועליהם לתת את הדין על מעשיהם - מתגלים בקרבם כל מיני חוליים, מכאובים ושאר מרעין בישין, שזכרם לא בא במהלך חייהם קודם ובכלל זה, לא בעת ביצוע העבירות.

עם כל ההבנה וההתחשבות במצבו הנפשי הלקוי של הנאשם, שאתחשב בו אמנם במידה מוגבלת בעת גזירת העונש, חייב להיות ברור ונהיר לכל בר בי רב, כי מצב בריאותי לקוי, בין פיזי ובין נפשי, איננו יכול להיות, בשום מקרה, משום חסינות או תעודת ביטוח בפני ענישה ראויה והולמת".

(ראה ת.פ 600/91 מ"י נ' ארביב ואח' מפי כבוד השופט שטרסנוב, בית משפט מחוזי ת"א, מיום 9.11.02).

ב"כ התביעה עתרו לעונש מאסר ממושך וקנס כבד, כמתחייב מן החוק והפסיקה אשר מציבה סטנדרטים ברורים וחד משמעיים לגבי סוג זה של עבירות.

למרות האמור במקובץ לעיל, לא אמצה את מלוא הדין עם הנאשם מאחר ואני נותנת משקל למצבו הבריאותי ובעיקר, להודייתו המהירה בשני כתבי האישום ולעזרה שהושיט לשלטונות המס להגיע לחקר האמת בכל הקשור לעובדות כתב האישום הראשון.

על סמך האמור, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשמות בת.פ 2329/02 ו 2907/02 קנס בסך 5,000 ₪ לכל נאשמת לתשלום תוך 30 יום מהיום.

על הנאשם:

1. מאסר למשך 18 חודשים.

2. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים לתקופה של 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה על הוראות הסעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק").

3. מאסר על תנאי למשך 8 חודשים לתקופה של 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה על הוראות הסעיף 117(א)לחוק.

4. קנס בסך 30,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם ביום 1.1.04.

והודע לנאשם על זכותו לערער תוך 45 יום מהיום בשמו ובשם שתי הנאשמות.

ניתנה היום 25.11.03, 2003 במעמד הצדדים.

ב"כ הנאשם:

אני מבקש כי הקנס ישולם רק לאחר ריצוי העונש.

בנוסף אני מבקש עיכוב ביצוע העונש.

החלטה:

אני סבורה כי אין מקום לעיכוב ביצוע העונש, הן לאור משך תקופת העונש והן לאור המצב העובדתי בתיק. אשר על כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין וכל הנוגע לנושא המאסר.

באשר לקנס אני דוחה תשלום הקנס למשך 6 חודשים מהיום.

התשלום הראשון יתבצע ביום 1.6.04. יתר התשלומים בסך 5,000 ₪ כל תשלום ישולמו בכל ראשון לחודש העוקב.

לא ישולם תשלום אחד במועד יעמוד לפירעון מיידי מלא סכום הקנס, לרבות כל תוספות הפיגורים על פי החוק.

יש לאפשר לנאשם 2 שיחות טלפון על חשבון המדינה.

ניתן היום 26.11.03 במעמד הצדדים.