מדינת ישראל (להלן:"המאשימה") הגישה כתב אישום חמור כנגד ארבעה נאשמים. כתב האישום ייחס לנאשמים 14 אישומים בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירות מגוונות של עבירות מס, ארגון הימורים, החזקת מקום להימורים וסחיטה באיומים. אישום 11 בכתב האישום ייחס לשרית צדוק (להלן:"נאשמת 4") ביחד עם נאשם 1 עבירות של קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה. 

ב"כ נאשמת 4 הגישה בקשה לביטול כתב האישום לאור העובדה כי חובת השימוע הקבועה בסעיף 60א(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (להלן:"החסד"פ) לא קוימה והנימוק שניתן- "מניעת פיצול נאשמים אשר מואשמים במסגרת כתב אישום אחד", אינו טעם סביר. נטען, כי בתאריך 16.02.12, בשעות הערב, הודיעה ב"כ המאשימה כי בכוונתה להגיש כתב אישום כנגד נאשמת 4.  הואיל וב"כ הנאשמת עמדה על קיום שימוע, ב"כ המאשימה הודיע לה כי השימוע יתקיים למחרת היום- ביום שישי בבוקר. לאחר סירובה של ב"כ המאשימה להגיע לשימוע בהתראה קצרה וללא עיון בחומר החקירה, הוגש כתב האישום בתאריך 19.02.12.
לטענת ב"כ הנאשמת זכות השימוע הינה זכות מהותית ואין להתעלם ממנה מטעמי יעילות. אין מניעה למחוק את כתב האישום ולערוך הליך שימוע, בהעדר פגיעה באינטרס ציבורי כלשהו.
מנגד, ב"כ המאשימה טען כי לא ניתן לתקוף את אופן הפעלת שיקול דעתו בערכאה זו וראוי שהעניין יתברר בבג"צ. לגופו של עניין טען ב"כ המאשימה כי לא נפל פגם בהחלטת פרקליט המחוז, לאור העובדה כי חומר החקירה הנוגע לנאשמת 4 מצומצם ולכן ניתן היה לקיים את השימוע במועד. ב"כ המאשימה הוסיף כי ב"כ הנאשמת 4 היא זו שסיכלה את קיום השימוע.

בית המשפט פסק:  
בית המשפט קבע כי לבית המשפט סמכות לבחון את החלטת פרקליט המחוז. מדובר בתקיפה עקיפה, שהיא גם דרך המלך בהליכים אלה, ונעשית כדבר ששגרה.  
לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי ההחלטה להגיש כתב אישום נגד נאשמת 4 מנימוק של מניעת פיצול נאשמים הינה החלטה הנגועה בחוסר סבירות. זכות היידוע והשימוע עשויה לסגת מפני זכויות או אינטרסים ציבוריים חשובים. מניעת פיצול נאשמים שמואשמים בכתב אישום אחד הינו נימוק טכני ביסודו ונועד לייעל את ההליך. משכך, אין הוא יכול להטות את הכף נגד מימוש זכות הטיעון. זכות השימוע הינה זכות מהותית ואין היא צריכה לסגת מפני שיקולי נוחיות של המדינה או בית המשפט אלא רק מפני שיקולים אמיתיים של טובת הציבור.
בית המשפט ציין כי אינו רואה כיצד פיצול נאשמים פוגע ביעילות כאשר ניתן היה לעתור לאיחוד דיון בשלב מאוחר יותר. באשר לדרך בה הוזמנה ב"כ הנאשמת לשימוע, דהיינו ע"י הודעה טלפונית ליום המחרת, ללא כל חומר כתוב לעניין האישום וללא חומר החקירה-  בית המשפט קבע כי לא מדובר בהזמנה אמיתית ומוטב היה למדינה להימנע מצעד זה. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמת.
 
ת"פ ( מחוזי-ב"ש) 32700-02-12, מ"י נ' שרית צדוק ואח', ניתן ביום 19.04.12 

מיסוי פלילי מס הכנסה: דו"חות שהוגשו עם הסתייגות- ייחשבו הסרת מחדל

בית המשפט קבע כי במקרים בהם ההסתייגות בדו"חות הכספיים נובעת מטעמים טכנים ולא מטעמים מהותיים של היעדר מידע - יש לראות בכך הסרת מחדל. 

 כנגד מוסך יחזקאל חגי (1993)בע"מ (להלן:"הנאשמת") וחגי אלטשילר (להלן:"הנאשם") הוגש כתב אישום ע"י מס הכנסה (להלן:"המאשימה"). כתב האישום ייחס לנאשמים 3 עבירות של אי הגשת דו"חות שנתיים על הכנסותיה של הנאשמת לשנים 2005-2007. הנאשמת, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, עסקה בהפעלת מוסך לכלי רכב והנאשם שימש כמנהלה הפעיל. הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. 

במסגרת הטיעונים לעונש, ב"כ המאשימה טענה לחומרת העבירות ולעובדה כי הדו"חות שהגישו הנאשמים כוללים הסתייגות למרבית ההכנסות המוצהרות ולפיכך אין לראות בכך הסרת מחדלים. לאור האמור, עתירת המאשימה הייתה למאסר בפועל.
מנגד, ב"כ הנאשמים טען כי המחדלים הוסרו במלואם. לשיטתו, הדו"חות לשנים הרלבנטיות אשר הוגשו (אומנם באיחור) ע"י הנאשם התקבלו ע"י פקיד שומה על פי קוד 00 (התקבל ללא הסכמה לתוכן) ולפיכך יש לראות בכך הסרת מחדלים מלאה. באשר לנסיבותיו של הנאשם נטען כי הינו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, בן 55, אב לשניים שכיום סועד את אשתו. ב"כ הנאשם עתר להטלת מאסר על תנאי וקנס בהתאם ליכולתו הכלכלית הדלה של הנאשם.

בית המשפט פסק:    
השאלה המרכזית בתיק הינה האם ניתן לראות בדו"חות הכספיים שהוגשו עם הסתייגות רו"ח כדו"חות שהוגשו כדין? הכרעה בשאלה זו הכרחית לאור אבחנה ענישתית בין מקרים של הגשת דו"חות באיחור, לבין מקרים של אי הגשת דו"חות כלל. במקרה של הגשת דו"חות באיחור נגזר, בדרך כלל, עונש מאסר מותנה ולעיתים מומר כתב האישום בקנס מנהלי. מקרה של אי הגשת דו"ח הינו קשה יותר שכן לא ניתן לעמוד על הכנסת הנישום ולאומדה. פועל יוצא הינו שאין מס לתשלום ובכך מוחטאת המטרה החברתית שבבסיס דיני המס. במקרים מסוג זה רמת הענישה הראויה הינה של מאסר ממשי, ולעיתים מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט קבע כי תיק זה, הינו מקרה ביניים. מחד, הדו"חות הוגשו ומאידך כוללים הסתייגות משמעותית של רואה החשבון.הסתייגות רו"ח התייחסה להכנסות משכירות לשנים הרלבנטיות תוך ציון רו"ח כי לא עלה בידו לאמת נתון זה.
לבקשת בית המשפט, רו"ח העיד והבהיר את משמעות ההסתייגויות. רו"ח העיד כי אימת את נתוני ההכנסות כנגד נתוני מע"מ ששילמה הנאשמת וכנגד חוזי השכירות. לשיטתו, הוא מצא מתאם מלא בין הנתונים אולם לא בדק את חשבוניות המס, אשר לא הומצאו לו עקב בלגן.
בית המשפט ציין כי דו"ח שהוגש עם הסתייגות לגבי הכנסה מהווה עלה תאנה בלבד. תכלית הגשת הדו"חות אינה לשם הגשתם אלה תכליתם לשקף במדויק את הכנסתו של הנישום לשנת המס הרלבנטית. מקום שקיימת הסתייגות משמעותית אזי הוחטאה תכלית הגשת הדו"ח וכלל, מצדיקה התייחסות עונשית בצד המחמיר. במקרה זה קבע בית המשפט, כי הסיבה להסתייגות נובעת מכך שרו"ח לא ראה את חשבוניות המס בגין דמי השכירות אך בדק את נתוני מע"מ וחוזי השכירות ואימת את הנתונים כנגד דמי השכירות. בסיטואציה זו מתפוגג החשש שמא הכנסותיה של הנאשמת גבוהות מהמציאות. ראוי כי הנתונים ייבדקו גם מול חשבוניות מס אולם פנקסי המע"מ והחוזים משקפים נתון נאמן למציאות ואין להניח כי בדיקת החשבוניות הייתה מגלה מציאות אחרת.

בית המשפט קבע כי ההסתייגות בדו"חות הכספיים נובעת מטעמים טכניים של ביקורת חשבונאית ולא מטעמים מהותיים של העדר מידע.  לאור האמור, בית המשפט קיבל את טענת ב"כ הנאשמים וקבע כי כל המחדלים בתיק הוסרו במלואם. בית המשפט הדגיש כי קביעה זו התקבלה רק עקב הסבריו של רו"ח למהות הביקורת שערך, ולטעמו, ככלל, דו"ח עם הסתייגות שווה ערך למקרה של אי הגשת דו"ח.
לאחר ששקל את שיקולי הענישה גזר בית המשפט על הנאשם מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 5,000 ₪.
 
הערת מערכת: מדובר בהחלטה חשובה המאפשרת לטעון כי הוסרו המחדלים, למרות הסתייגות רוה"ח בדו"חות, כאשר ניתן להוכיח כי מדובר בהסתייגות טכנית ולא מהותית וכך לסלול את הדרך לענישה מקלה. 
 
ת"פ 34667-12-09 (ראשל"צ) מ"י נ' מוסך יחזקאל חגי (1993) בע"מ ואח', ניתן ביום 01.05.12 

.מיסוי אזרחי מע"מ: עיכוב הליכי גביית קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ

בית המשפט צייין כי ראוי לשקול באהדה בקשה לעיכוב הליכי גביית קנס ודי בהצגת טענות הראויות לבירור כדי להצדיק עיכוב. 

 חברת א.י.אביבים נכסים והשקעות בע"מ (להלן:"המבקשת") עוסקת, בין היתר, בסחר ושיווק תכשיטים ומוצרי זהב. במהלך ביקורת שנערכה בספרי המבקשת ע"י מע"מ חיפה (להלן:"המשיב") התגלה כי המבקשת ניכתה מס תשומות על פי חשבוניות שהוצאו לה ע"י ב.מ שחר בע"מ ודרימר מתכות בע"מ (להלן:"מוציאי החשבוניות") בגין רכישת תשומות. סכום החשבוניות היה 64,818,164 ₪ והמס שנוכה עפ"י החשבוניות היה 9,072,163 ₪.

המשיב קבע כי ניכוי התשומות היה שלא כדין הואיל ומוציאי החשבוניות עוסקים במתן חשבוניות פיקטיבית. צוין כי מוציאי החשבוניות הורשעו עפ"י הודאתם בעבירות של הפצת חשבוניות פיקטיביות לעוסקים שונים, בהם גם למבקשת. בעקבות הממצאים האמורים, המשיב הגיע למסקנה כי ספרי המבקשת נוהלו בסטייה מהותית והורה על פסילת ספרים. בעקבות פסילת הספרים הוטל על המבקשת קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ (להלן:"החוק") והוצאה לה שומת כפל מס על סך 18,000,000 ₪ וקנס בשיעור מקסימאלי של 1% המחזור. המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה לפסול את ספריה, על הקנס שהושת ועל שומת כפל המס. בד בבד עם הגשת הערעורים, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי גביית הקנס עד להחלטה בערעורים.
ב"כ המבקשת, עו"ד יובל מעוז, טען כי לאור מחלוקת בין הצדדים לעניין פסילת הספרים, הטלת הקנס ושומת כפל המס, ומשהוגש על כך ערעור, יש לעכב את הליכי הגבייה. המבקשת נסמכה על הלכות שונות שנפסקו בבתי המשפט ועל הצעת החוק לתיקון החוק, שבה מוצע כי עם הגשת ערעור על פסילת ספרים יעוכבו הליכי גבית מס. בנוסף, נטען כי המבקשת לא ידעה כי נפל פגם בחשבוניות שקיבלה ממוציאי החשבוניות וכי ניכתה את התשומות כדין. כמו כן, נטען כי לא נערך שימוע כדין, טרם מתן ההחלטה לפסילת הספרים.

מנגד, המשיב טען כי אין די בהגשת ערעור לעכב הליכי גביית קנס וכי אין לערעורי המבקשת סיכויים ממשיים וזאת לאור הודאת מוציאי החשבוניות כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות. באשר לשימוע, המשיב טען כי נערך שימוע "כדת וכדין" ונשמעו כל טענותיה.

בית המשפט פסק:
בית המשפט ציין כי סעיף 95 לחוק משתמש בביטוי "קנס" המוטל על עוסק אשר ניהל את פנקסיו בסטייה מהותית או לא ניהל כלל. ההחלטה על הטלת "קנס" מצויה בסמכות המנהל והוא מוגבל רק בשיעורו, ללא יותר מ-1% מסך העסקאות או השכר והרווח בשנת המס שלגבייה נפסלו הספרים. בית המשפט הוסיף כי סעיף 95(ג) לחוק קובע כי הגשת ערעור בפני בית משפט או ערר לוועדה לקבילות פנקסים, אינן מעכבות את גביית הקנס.
הליך הטלת הקנס וקביעת שיעורו הוא הליך מנהלי ואין לעוסק זכות טיעון מלאה ואפשרות להביא עדים וראיות. די למנהל שיעמדו בפניו ראיות ומסמכים העומדים במבחן הראיה המנהלית כדי להורות על הטלת קנס. בית המשפט קבע כי "ראוי לשקול באהדה בקשה לעיכוב הליכי גביית קנס מנהלי מקום שהעוסק הגיש ערעור או ערר על פסילת הספרים והטלת הקנס". המבחן העיקרי שיש לאמץ הינו טיבן של טענות העוסק ודי בכך שהעוסק יציג טענות הראויות לבירור כדי להצדיק עיכוב ביצוע הליכי גבייה.
בנסיבות האמורות, בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי צו עיכוב הליכי הגביה הארעי יוותר על כנו והתנה את המשך קיומו בהפקדה בסך 100,000 ₪. הפקדה שכזו תצביע על רצינות טענותיה של המבקשת ותמנע את החשש שמא כל תכלית העיכוב הייתה הברחת נכסים.

 
ע"מ (חיפה) 972-07-11 וע"מ 12224-10-11 א.י. אביבים נכסים והשקעות בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה, ניתן ביום 23.04.12 

.חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן