.מיסוי פלילי מע"מ ומס הכנסה: עונש מקל על אי הסרת מחדל של למעלה מרבע מיליון ש"ח

 בית המשפט ציין כי ידועה לו הפסיקה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי אך עמד על ההלכה כי הענישה לעולם אינדיבידואלית. 

כנגד חברת מ.ס.ג עבודות מתכת בע"מ (להלן:"הנאשמת") ואריק פתחי (להלן:"הנאשם") הוגשו כתבי אישום, בגין עבירות מס. כתבי האישום ייחסו לנאשמים עבירות של אי הגשת דו"חות במועד למע"מ וכן באי תשלום ניכויים שניכו מעובדיהם למס הכנסה.

לאחר שהנאשמים הורשעו, טענו הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה עתרה לעונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וקנס מרתיע. מנגד, ב"כ הנאשם עתר לעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט פסק:
בית המשפט ציין, כי מדובר במקרה חמור מצד הנאשמים בכך שלא עמדו בהתחייבותיהם כלפי רשויות המס. דיווח אמת ומסודר לשלטונות המס הוא יסוד מוסד חשוב של ניהול המדינה ושל חלוקת הנטל על האזרחים. אם בית המשפט לא ימצה את חומרת דין עם עברייני מס, ירגישו אלו שממלאים את חובותיהם כמופלים לרעה בצדק. בית המשפט ציין כי ב"כ המאשימה צדקה בעתירתה להחמיר עם הנאשמים וזאת לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו להם להסרת המחדלים. למרות הסרת מחדלים קטנה נותרו עדיין חובות לרשויות המס של למעלה מרבע מיליון שח". בית המשפט הבהיר כי ידועה לו הפסיקה אשר מעדיפה את האינטרס הציבורי ואת הצורך להחמיר אך הענישה לעולם אינדיבידואלית. לא ניתן להתעלם מהודאת הנאשמים, קבלת אחריות, העדר עבר פלילי ומצבו הכספי הקשה. לעניין העתירה למאסר נאמר עי" השופט:"צו מצפוני וחוש צדקי אומרים שלו הייתי עושה כן הייתי פשוט מתאכזר לאדם. ענישה צריכה להיות מדודה, שקולה, ראויה וכן אנושית".
בית המשפט מצא להדגיש כי ניתן למוצא פסיקה רבה בנסיבות יחסית דומות ואפילו חמורות יותר שבתי המשפט לא מיהרו לשלוח נאשמים לעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח ופסיקות אלה אף עמדו במבחן בית המשפט העליון- הערכאה המחייבת. לאחר ששקל את כל השיקולים הטיל בית המשפט קנס כספי בסך 100,000 ₪ על הנאשמת והטיל על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 20,000 ₪.

ת"פ 48444-02-11 מ"י מע"מ אשדוד נ' מ.ס.ג עבודות מתכת בע"מ ואח', ניתן ביום 23.02.12

.הלבנת הון: החלטת הוועדה לעיצום כספי- נתפסו 133,387 ש"ח- חולטו 100,000 ש"ח

בית המשפט דחה ערעור על החלטת הוועדה לעיצום כספי וקבע, בין היתר, כי לא נפל פגם בשיקול דעתה של הוועדה בגובה הקנס. 

בתאריך 16.11.11 נכנס עבדללה הילאל (להלן:"המערער") לישראל דרך נתב"ג כאשר ברשותו 133,387 ₪ (20,000 יורו וכן 8,750 דולר). המערער לא דיווח על הכספים בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון (להלן:"החוק"). הוועדה להטלת עיצום כספי (להלן:"המשיבה") החליטה להטיל על המערער עיצום כספי בסך 100,000 ₪ ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט. 

המערער אינו חולק על העובדה כי נכנס לארץ בתאריך הרלבנטי ובחיפוש שנערך בכליו נמצאו הכספים. לטענתו, מקור הכספים הם "מעבודה, כאשר הדולרים לבזבוזים והיורו לאחיו הבכור שנמצא בירדן". המערער טען כי "לא בוצעה העברה בנקאית לאחיו כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב ואינו יודע להתעסק עם כספים". לשאלה האם הוא מכיר את החוק השיב המערער כי "סיפרו לו בברזיל שמעל 40,000 דולר חובה להצהיר בארץ" והוא לא ראה שילוט בנתב"ג. מנגד, המשיבה לא השתכנעה לעניין מקור הכספים ולעניין יעדם. לטענתה, לא ברור לה כיצד איש אמיד כמו המערער, אשר מחזיק לדבריו חשבונות בנק בברזיל וברמאללה, לא עשה העברה בנקאית. עוד צוין, כי על פי הוראת החוק לא נדרשת הוכחת מודעות לעצם חובת הדיווח, לסכום החייב בדיווח ולדרך מסירת הדיווח. הודגש, כי במעברי הגבול קיים שילוט מאיר עיניים בשפה הערבית המפרט את החובה והדרך להצהיר על הכספים. באשר לגובה העיצום, המשיבה טענה כי אכן אין מדובר בהפרה חוזרת כקבוע בסעיף 16(ד) לחוק וזאת לאור חלוף הזמן מאז מועד התרחשותה של הפרת הדיווח הקודמת ושבגינה הושת על המפר בזמנו עיצום כספי. יחד עם זאת, המשיבה טענה כי מדובר בהפרה נוספת בנסיבות דומות ועיצום כספי נמוך לא יהווה הרתעה מספקת ולא ינטרל את התמריץ הכלכלי שעומד בגוף ההפרה.
 
בית המשפט פסק:
חובת הדיווח על כספים בעת כניסה לישראל וממנה קבועה בסעיף 9 לחוק. מקום שמצאה הוועדה כי הופרה חובת הדיווח, מוסמכת היא להטיל עיצום כספי. אמות המידה להטלת עיצום כספי נקבעו בתקנה 10 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי)(להלן:"התקנות"), שם נקבע כי במסגרת ההחלטה תתחשב הוועדה במספר פרמטרים: האם מדובר בהפרה ראשונה, חוזרת או נמשכת; חומרת העבירה או היקפה הכספי; שיתוף הפעולה מצד המפר בגילוי ההפרה ותוצאותיה.
לאחר שבחן את נסיבות המקרה בית המשפט קבע כי מדובר בהחלטה מידתית וסבירה וכי לא נפל פגם בשיקול דעת המשיבה בגובה העיצום. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה כי עליה ליצור אמת מידה עונשית ומרתיעה כי אחרת יתאיינו הוראות החוק. באשר למדיניות המשפטית הראויה בקביעת גובה שיעור העיצום הכספי הפנה בית המשפט לפסק דין שניתן בתיק וע 1-08 פרג' ואח' נ' גבאי יו"ר הוועדה להטלת עיצומים, שם נקבע כי רק מדיניות של הטלת כספים בסכומים גבוהים "תשרת נאמנה את מטרות החוק אשר עניינו המאבק בתופעת הלבנת ההון ומימון טרור ופשע".

לאור הדברים, בית המשפט דחה את טענות המערער וחייב אותו בהוצאות בסך 3,000 ₪.
 
עשא(ת"א) 34588-12-11 עבדללה הילאל נ' מ"י בית המכס נתב"ג, ניתן ביום 15.02.12

.מיסוי אזרחי מע"מ: דו"ח תקופתי למע"מ ללא תשלום

בית המשפט בחן את תכליתן של הקנסות האזרחיים המוטלים על נישום בגין אי תשלום דו"ח מע"מ.  

בפני בית משפט השלום בבאר שבע הוגשה ע"י חנה שולמית הר שמש (להלן:"המבקשת") המרצת פתיחה. במסגרת המרצת הפתיחה עתרה המבקשת מבית המשפט לקבוע כי החלטת מע"מ באר שבע (להלן:"המשיב") להטיל קנסות ו/או סירובו לבטלם נעשו שלא כדין ולכן בטלים ולחייב את המשיב לבטל את הקנסות.

המחלוקת במקרה זה מתייחסת לקנסות אזרחיים המוטלים על פי חוק מע"מ(להלן:"החוק") ללא זכות ערר או השגה, כאשר הסעד המבוקש הוא ביטול קנסות שהוטלו לפי סעיף 94 לחוק. המשיב הטיל את הקנסות על המבקשת לאור הגשת דו"חות מע"מ תקופתיים במועד, מבלי לשלם את המס מושא הדו"ח באותו מעמד. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על ההחלטה להטיל קנס על פיגור בתשלום לפי סעיף 96 לחוק אשר עוסק בריבית על הסכום בפיגור ועל קנסות אזרחיים.
לטענת המשיב, אי תשלום בד בבד עם הגשת הדו"ח כמוהו כאי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 88(א) לחוק ובהתאם לפסיקה. מנגד, ב"כ המבקשת טוען כי הפסיקה מתייחסת להליך עונשי/פלילי ולא לקנס אזרחי לפי סעיף 94 לחוק המוטל על "איחור בהגשת דו"ח" ולכן לא ניתן לגזור מההליכים העונשיים על הקנס האזרחי.

בית המשפט פסק:
הוראות סעיף 88(א) לחוק הקובעות את החובה לשלם את המס יחד עם הגשת הדו"ח, אינן נופלות בגדר הוראות עונשיות אלא קובעת כיצד לבצע את הדיווח והתשלום וזאת לשונו:
"חייב במס ישלם את המס המגיע לתקופת הדו"ח, בין על פי הדו"ח התקופתי ובין על פי הדו"ח הארעי, עם הגשתם".
סעיף 94 לחוק קובע : " לא הגיש החייב במס במועד דו"ח שיש להגישו לפי חוק זה יהא חייב בקנס פיגורים של 212 שקלים חדשים לכל שבועיים או לחלק מהם " .
סעיף 96 לחוק קובע: "לא שולם מס במועד שנקבע לכך, יווסף עליו, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 97, קנס פיגורים % ¼ מסכום החוב שבפיגור לכל שבוע או חלק ממנו בשל תקופת פיגור שעד ששה חדשים ו-% ½ לכל שבוע או חלק ממנו בשל תקופת פיגור שלאחר ששה חדשים ".

בית המשפט ניתח את פסקי הדין שהוגשו מטעם שני הצדדים ואת תכליתן של הקנסות האזרחיים. לדעת בית המשפט, קבלת עמדת ב"כ המבקשת יצמצם את הליך האכיפה למוגבל לריבית או קנס לפי סעיף 96 לחוק מבלי שיהיה כל ביטוי לאכיפה בהיבט החיוב לפי סעיף 88(א) לחוק ותקנה 23 לתקנות מע"מ. נקבע, בהתאם לפרשת יש לי בע"מ, כי האכיפה האזרחית כוללת מרכיב סובייקטיבי של ענישה, גם שזה נעשה בהליך מנהלי. טענה נוספת שנטענה ע"י ב"כ המבקשת כי המדינה מאפשרת מסלול שמניב תוצאה של דיווח ואי תשלום באותו מעמד באמצעות דיווח באינטרנט, כאשר התנאי אינו תשלום לדיווח. בית המשפט קבע כי זו אינה החלופה היחידה שמאפשרת תוצאה זו, אולם משהוגדרו הקנסות בפרק י"ד לחוק כאמצעי אכיפה ומשנקבע כי הגשת הדו"ח והתשלום נעשים בו זמנית, אין לראות בהפעלת שתי הקנסות ככפל. נקבע כי כל קנס מטרתו שונה.
לאחר שניתח את הדברים בית המשפט קבע כי המשיב פעל כדין כאשר הטיל על המבקשת קנס גם לפי סעיף 94 לחוק.

ה"פ(מחוזי ב"ש) 30283-08-10 משה הר שמש עו"ד ואח' נ' מע"מ באר שבע, ניתן ביום 21.02.12

.מיסוי פלילי מע"מ ומס הכנסה: עבירות מס חמורות של חברת שיפוצים ויציקות בטון

 בית המשפט גזר על בעלים של חברת שיפוצים ויציקות בטון מאסר בפועל של 16 חודשים וקנס כספי בסך 100,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש כי הקנס משרת את אינטרס ההרתעה והופך את העבירה לבלתי כדאית.   

כנגד חברת קישורי נדל"ן בע"מ (להלן:"נאשמת 1") ולהב צפריר (להלן:"הנאשם") הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות מס בניגוד לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). על פי המתואר בכתב האישום, הנאשמת עסקה בין השנים 2004-2006 בשיפוצים ויציקת בטון והנאשם שימש כמנהלה הפעיל. הנאשמים הורשעו על פי הודייתם בשלוש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודה, ללא סיבה מספקת.

הנאשם צירף, טרם נגזר דינו, תיק נוסף בגין ביצוע עבירות מס בניגוד לחוק מע"מ  (להלן:"החוק"). על פי המתואר באישום הראשון, הנאשם הוציא בשנת 2004- 17 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס (להלן:"החשבוניות הפיקטיביות") על שם עוסקים שונים, במטרה להתחמק מתשלום מס. הנאשם רשם את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות וניכה מס תשומות בסך 267,602 ₪. על פי האישום השני, בתקופה שבין ינואר 2005 ליולי 2006 ניכו הנאשמים מס תשומות בסך 1,314,876 ₪ מבלי שיש להם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק מתשלום מס. הנסיבות המחמירות באישום זה נוגעות לסכומים הגבוהים מהם השתמטו הנאשמים. הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם באישום הראשון בביצוע 17 עבירות בניגוד לסעיף 117(ב)(5) לחוק ובאישום השני בביצוע 19 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק, יחד עם 117(ב3)(3) לחוק.

במסגרת הטיעונים לעונש טענה ב"כ המאשימה בתיק מע"מ כי מדובר ב-36 עבירות של ניכוי מסמך שלא כדין, אשר חלקן נוכו באמצעות חשבוניות פיקטיביות. הנזק שנגרם לקופת המדינה עמד על 1,582,478₪. ב"כ המאשימה הדגישה כי שיטת הגבייה על פי החוק נשענת על האמון של המחוקק ורשות המיסים בנישומים, ולכן קיימת קלות רבה בביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם. יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני שיקולים אישיים וכן עתירתה הייתה לעונש מאסר בפועל שלא יפחת משלושים חודשי מאסר וקנס מכביד. ב"כ המאשימה בתיק מס הכנסה טען כי לנאשמת היו מחזורים גדולים והנאשם ביצע עבירות הנוגעות לאי הגשת דו"חות החל מיום רכישתה. עוד נטען לגבי שני התיקים כי המחדלים לא הוסרו ויש בך להשליך על טענת הנאשם כי הוא מביע חרטה כנה על מעשיו.
מנגד, ב"כ הנאשם טען כי הנאשמת עסקה בעבודות קבלנות ובנתה בפועל, כך שלא מדובר בחשבוניות פיקטיביות. במסגרת עבודתה קיבלה הנאשמת חשבוניות שאינן משקפות את הגורמים שעמן בוצעו העסקאות בפועל, אך העבודה בוצעה. ב"כ הנאשם ביקש להקל עם הנאשם ולהסתפק בענישה מתונה.

בית המשפט פסק:
בית המשפט ציין כי עבירות המס בהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות והעונש הקבוע בצידן הינו 7 שנות מאסר והדגיש את נוסחו של סעיף 117(ב2)(3) לחוק, אשר קובע את הנסיבות המחמירות. מדובר בעבירות שנעברו במטרה להתחמק מתשלום מס ונעשו בשיטת פעולה לאורך תקופה של למעלה משנתיים וחצי. בעבירות אלה נגרם לקופת המדינה נזק רב ויש לתת משקל רב לאינטרס הגמול וההרתעה. שיקול נוסף לחומרה נוגע לאי הסרת המחדלים. בית המשפט הדגיש כי הנאשם לא הסיר את מחדליו, ולו באופן חלקי, ולא השיב לקופה הציבורית את הסכומים שגזל. הבעת חרטה אינה נמדדת רק במילים, אלא גם במעשים, כאשר המעשים נוגעים להסרת מחדלים. במסגרת השיקולים לקולא, בית המשפט זקף לזכות הנאשם את הודאתו באשמה ואת נטילת האחריות. הנאשם, אב לחמישה ילדים ועובד כשכיר. מצבו הרפואי קשה ומאסרו יפגע באופן משמעותי במשפחתו, ובעיקר בילדיו. כמו כן, מצבו הכלכלי קשה והוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. בנוסף, בית המשפט נתן משקל מועט לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. טענת ב"כ הנאשם כי החברה ביצעה את העבודות ומדובר ב"חשבוניות זרות", אינה יכולה לשמש נסיבה לקולא והפסיקה קבעה כי אין מקום לאבחנה בין חשבוניות פיקטיביות לזרות. טענת ב"כ הנאשם כי זכויותיו של הנאשם הופרו בכך שלא הוזהר בדבר זכות ההיוועצות קיבלה משקל לעניין העונש.
לאחר שסקר פסיקה במקרים דומים, מצא בית המשפט כי קיים תחום רחב של עונשים, החל מעונשי מאסר ארוכים של מספר שנים וכלה בחודשיים בודדים של מאסר מאחורי סורג ובריח. באשר לקנס, בעבירות הנוגעות לחשבוניות פיקטיביות המחוקק קבע קנס מרבי של פי 5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין שעומד כיום על 226,000 ₪ (למעלה ממיליון ₪). מנגד, על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם. הקנס משרת את אינטרס ההרתעה ויש בו להפוך את העבירה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית. לאחר שביצע איזון בין השיקולים השונים, קבע בית המשפט כי יש להטיל על הנאשם קנס מכביד, אך לאפשר לו את דחייתו לאחר תום ריצוי העונש, תוך פריסה לתשלומים.
בית המשפט קיבל את טענת ב"כ הנאשם לפיה הענישה בתיק מס הכנסה צריכה להיבלע במסגרת הענישה בתיק מע"מ ולא ייחס חשיבות לשאלה האם הדו"חות שהוגשו מבוקרים.
בית המשפט גזר על הנאשם בגין תיק מע"מ 16 חודשי מאסר בפועל, בגין תיק מס הכנסה 3 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בחופף וקנס כספי בסך 100,000 ₪ ב- 20 תשלומים שווים.

ת"פ (רמלה) 3446/07 מ"י היועמ"ש לאגף מס הכנסה נ' להב צפריר ואח', ניתן ביום 20.02.12

.חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן