.החלטות וועדות כופר: סערה בעולם הספורט- עבירות מס הומרו לתשלום כופר
שופטי כדורגל וכדורסל בכירים הודו בהעלמת הכנסות ושילמו כופר של מיליון שקלים במצטבר למדינה.
אחת האפשרויות העומדות בפני עברייני מס להביא לסיום ההליכים הפליליים כנגדם, ללא הרשעה, נעשית באמצעות תשלום כופר. נישום אשר חשוד בביצוע עבירות מס רשאי להגיש בקשה לתשלום כופר. ברשות המיסים קיימות וועדות כופר שתפקידן לקבוע האם לקבל את בקשת הכופר ומהו הסכום שיש לשלם. קבלת בקשת הכופר תפסיק את כל ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד הנישום. חשוב להדגיש כי תשלום הכופר אינו מבטל את תשלום המס האזרחי שחל על הנישום, אלא מתווסף אליו.
בתאריך 12.02.12 עבר עולם הספורט זעזוע עם פרסומם של החלטות וועדות הכופר. 14 שופטי כדורגל וכדורסל נחשדו בהעלמת הכנסות משיפוט בארץ ובחו"ל והגיעו עם רשויות המס להסדרי כופר. בקשות כופר של מספר שופטים בכירים נוספים נדחו ע"י הוועדה והוגשו כנגדם כתבי אישום חמורים בגין העלמות מס.
להלן מקבץ ההחלטות:
החלטת כופר מס הכנסה 28/11: משה ביטון, שופט כדורגל בארץ ובחו"ל נחשד בהשמטת הכנסות משיפוט בחו"ל בסך 329,000 ₪ - עבירה לפי סעיף 220 לפקודה מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). הוחלט על השתת כופר בסך 95,000 ₪ בהתאם להמלצת הפרקליטות, סכום העבירה והסרת המחדלים. החלטת כופר מס הכנסה 30/11: מאיר לוי, שופט כדורגל בכיר נחשד בהשמטת הכנסות משיפוט בחו"ל בסך 243,000 ₪- עבירה לפי סעיף 220 לפקודה. הוחלט על השתת כופר בסך 72,000 ₪ לאור המלצת הפרקליטות וסכום העבירה. החלטת כופר מס הכנסה 31/11: חיים יעקב, שופט כדורגל בכיר נחשד בהשמטת הכנסות משיפוט בחו"ל בסך 314,465 ₪ - עבירה לפי סעיף 217 לפקודה. הוחלט על השתת כופר בסך 94,000 ₪ לאור המלצת הפרקליטות. החלטת כופר מס הכנסה 32/11: דוד דגן, שופט כדורסל בכיר, נחשד בהשמטת הכנסות משיפוט בחו"ל בסך 296,000 ₪- עבירה לפי סעיף 220 לפקודה. הוחלט על השתת כופר בסך 88,000 ₪ לאור המלצת הפרקליטות, סכום העבירה ומצב בריאותי ואישי.
.ניירות ערך: איסור לכהן כדירקטורים בגין ביצוע עבירות ניירות ערך
בית המשפט גזר, בין היתר, על מורשעים בעבירות ניירות ערך איסור מלכהן כדירקטורים בחברות לתקופה של 30 חודשים והטיל עליהם קנסות מרתיעים.
כנגד צבי מור (להלן:"נאשם 1"), מיכאל ינובסקי (להלן:"נאשם 2") ויוסף דיין (להלן:"נאשם 3"), בעלי תפקידים בכירים בחברת דור כימיקלים בע"מ (להלן:"החברה") הוגש כתב אישום ע"י פרקליטות מיסוי וכלכלה (להלן:"המאשימה") בגין עבירות בניגוד לחוק ניירות ערך (להלן:"החוק") וחוק העונשין. החברה הייתה עד שנת 2010 חברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועסקה בייצור ואספקת החומר "פורמלין". הנאשם 1 כיהן בתקופה הרלבנטית כיו"ר דירקטוריון החברה, נאשם 2 כיהן כמנכ"ל החברה ונאשם 3 כיהן כסמנכ"ל הכספים וכמזכיר החברה. לב כתב האישום, עסק בקשר עסקי ממושך בין החברה לחברת כרמל כימיקלים בע"מ (להלן:"כרמל"), חברה פרטית בבעלות מלאה של בעלי השליטה בחברת דור. נאשם 1 היה בעל השליטה בחברת כרמל.
האישום הראשון התייחס להתחייבות תשקיפית שנטלה על עצמה החברה לבחון עסקאות עם כרמל. בפועל, החברה לא עמדה בהתחייבותיה ויצאו עסקאות חורגות בין החברה לכרמל ללא שאושרו כדין ובלא שהתקיים מנגנון בקרה תשקיפי. בכך, נמנעה בקרה נאותה על יחסי החברה עם חברת כרמל, מחדל שעשוי להיות בעל השפעה מהותית בתאגיד.
האישום השני עסק בתנאי אשראי עדיפים שהעניקה החברה לכרמל בעסקאות בין השנים 2000-2003, בניגוד לההתחייבות התשקיפית. המאשימה ראתה בכך עסקה חריגה בין חברה ציבורית לבעל השליטה בה, וככזו אמורים היו הנאשמים לקיים לגביה את כללי הדיווח הנקובים בחוק ניירות ערך ובתקנות.
האישום השלישי התייחס להסדר מיטיב של החברה כלפי כרמל בקשר לחובה הכספי בגין קניית "פורמלין". ההסדר המיטיב כלל פריסת החוב ללא בטחונות, הימנעות מגביית ריבית פיגורים ופיגור תשלום המע"מ לדור בסך 130,000 ₪. לטענת המאשימה מדובר בעסקת מימון בין החברה לכרמל וככזו היא מהווה עסקה חריגה אשר חייבת לעמוד בתנאי החוק.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הורשעו הנאשמים בביצוע 7 עבירות של אי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ו-4 עבירות דיווח לפי סעיף 53(ג)(8) לחוק. הנאשמים 1 ו-2 הורשעו גם במעשה הפוגע בניהול התקין של התאגיד- לפי סעיף 424(2) לחוק העונשין. הסדר הטיעון כלל הסכמה גם לעניין העונש והצדדים עתרו לקבלו. בית המשפט פסק: בית המשפט ציין כי עיקרון העל בענישה הוא עיקרון ההלימה, לפיו, נדרש יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו הקונקרטיות ומידת אשמו של הנאשם, לבין חומרת העונש. על בית המשפט להתחשב בעקרונות נוספים כגון עקרון המניעה, ההוקעה וההרתעה וכן אינטרס הציבור בדבר הגנה ושמירה על זכויותיו. העונש הנגזר בסופו של דבר, אמור להוות תוצאה משוקללת ומאוזנת של העקרונות והשיקולים שהובאו בחשבון. הנאשמים משכילים ונורמטיביים ושימשו בתפקידים בכירים לאורך שנים. בית המשפט ציין כי אחריותם למחדלי הדיווח ולמחדלים אחרים היא אחריות "מיניסטריאלית" והנאשמים לא הפיקו רווח כספי או אחר מביצוע העבירות. לזכות הנאשמים עמד הזמן הרב שחלף מביצוע העבירות וידוע כי ככל שחולף הזמן מתקהה עוקצו ההרתעתי של העונש. מנגד, העבירות שביצעו נאשמים 1 ו-2 הן עבירות בעלות היבט חמור, בעיקר משום שכשלו בדיווחים אשר נועדו להגן על אינטרסים של הציבור בעסקאות עם בעלי השליטה. לאחר שבית המשפט איזן בין הנסיבות והשיקולים ומצא כי הסדר הטיעון סביר הוא גזר על נאשם 1 קנס כספי בסך 350,000 ₪ ב- 18 תשלומים וקבע כי הוא יהיה מנוע במשך 30 חודשים מלכהן כדירקטור בחברות ציבוריות ו/או בחברה פרטית שהיא חברת אגרות חוב. על נאשם 2 גזר בית המשפט קנס כספי בסך 250,000 ₪ ב-20 תשלומים חודשיים וקבע כי הוא יהיה מנוע במשך 30 חודשים מלכהן כדירקטור בחברות ציבוריות ו/או בחברה פרטית שהיא חברת אגרות חוב. על נאשם 3 הוטל קנס כספי בסך 180,000 ₪ ב- 25 תשלומים וקבע כי בשל מהות העבירות בהן הורשע, הוא אינו ראוי לכהן כדירקטור בחברות ציבוריות ו/או החברה פרטית שהיא חברת אגרת חוב במשך 30 חודשים. ת"פ(ת"א) 37265-12-09 מ"י נ' צבי מור ואח', ניתן ביום 02.02.2012
.מיסוי פלילי מס הכנסה ומע"מ: שדרן הרדיו הורשע בעבירות מס
בית המשפט גזר על שדרן הרדיו ז'וז'ו אביטבול עונש מאסר בדרך של עבודות שירות וקנס כספי מרתיע בגין ביצוע עבירות מס חמורות. בית המשפט התחשב בנסיבותיו הקשות של הנאשם.
כנגד ז'וז'ו אביטבול (להלן:"הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על חוק מע"מ (להלן:"החוק") ופקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). עפ"י עובדות כתב האישום הפעיל הנאשם משנת 1987 פאב ומסעדה באשדוד, בהיותו בעל זכויות חכירה במקרקעין. במסגרת הסכם פינוי המסעדה והעברת זכויותיו סוכם עם העירייה כי הנאשם יקבל בתמורה 90 יחידות דיור בתחומי העיר אשדוד (להלן:"היחידות"). במהלך השנים 2001-2005 התקשר הנאשם בהסכמים למכירת חלק מזכויות הבניה ביחידות. כמיוחס בכתב האישום, הנאשם השמיט הכנסות בסך 1,668,316 ₪ ולא העביר לרשויות את סכום המע"מ בגין העסקאות בסך 290,270 ₪. כתב האישום כלל 5 אישומים שונים וייחס לנאשם עבירות לפי סעיפים 117(א)(6) ו- 117(א)(14) לחוק וכן עבירות לפי סעיף 217 לפקודה.
במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בעובדות כתב האישום מתוקן והצדדים עתרו במשותף לעונש מאסר מוסכם וקנס לשיקול דעת בית המשפט. במסגרת הטיעונים לעונש, ב"כ המאשימה ציינה כי כתב האישום המקורי כלל עבירות חמורות יותר מאשר כתב האישום המתוקן שהוגש לצורך הסדר הטיעון. ב"כ הנאשם עתר לאמץ את הסדר הטיעון והדגיש כי עד ליום זה, עיריית אשדוד טרם נתנה לנאשם אישור להעברת זכויות ביחידות, על אף שהפקיעה ממנו את הפאב וזכויותיו במקרקעין. בנסיבות אלה, הזכויות אינן שוות ערך. כמו כן, הדגיש את נסיבותיו האישיות והטראגיות של הנאשם. בנוסף, ציין את שיתוף הפעולה של הנאשם, חיסכון זמן שיפוטי והבעת חרטה כנה. בית המשפט פסק: בית המשפט עמד על ההלכה הפסוקה בקשר להסדרי טיעון וציין כי יכבד הסכמות הצדדים אם ימצא כי שיקולי התביעה סבירים וההסדר עונה על האיזון הראוי בין האינטרסים והשיקולים העומדים על הפרק. בית המשפט חזר והדגיש את החומרה בעבירות כלכליות וסקר פסיקה בעבירות דומות לפיהן נשלחו הנאשמים לעונשי מאסר ממושכים והוטלו עליהם קנסות מרתיעים. בית המשפט קבע כי התייחסות מקלה לעבירות שבוצעו ע"י הנאשם תפגע בחלוקה השוויונית של נטל המס, תשדר מסר מוטעה לציבור משלמי המס ותרפה ידיהם של כל אלו המדווחים דיווחי אמת, תוך גילוי נאמנות למדינה ולחוקיה. כפועל יוצא, התייחסות מקלה של בית המשפט לעבירות אלו תביא להכבדת הנטל ללא הצדקה על אלו שאצלם כיבוד החוק הוא נורמה מקובלת. לאור הנסיבות הקשות שהובאו בפני בית המשפט הוא החליט לא למצות את הדין עם הנאשם ואימץ את הסדר הטיעון, חרף העובדה כי ההסדר הינו מקל ומצוי ברף התחתון של מתחם הסבירות. מנגד, בית המשפט קבע כי יש מקום למצות את הדין עם הנאשם באמצעות השתת קנס משמעותי. בהתאם להסדר הטיעון בית המשפט גזר על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 80,000 ₪ ב-16 תשלומים שווים וחודשיים.
ת"פ (ב"ש) 49094-09-11 מ"י נ' ז'וז'ו אביטבול, ניתן ביום 02.02.12
.מיסוי אזרחי מע"מ: תשומות בגין שיפוץ מסעדה
בית המשפט המחוזי דחה ערעור מסעדה על שומת תשומות שנערכה לה, לאחר שלא הוכרו תשומות שהוצאו בגין שיפוץ המסעדה.
חברת פושקין ניהול מסעדות בע"מ (להלן:"המערערת") ניהלה עסק של מסעדה בתל אביב. המערערת ביצעה השקעות רבות ועבודות שיפוץ במסעדה אולם מנהל המכס והמע"מ (להלן:"המשיב") לא הכיר בתשומות שנדרשו והוציא למערערת שומות בהתאם. השגות המערערת נדחו ע"י המשיב ועל כך הוגשו ערעורים.
הערעור הראשון מתייחס לעבודות שיפוץ שנעשו ע"י קבלן בשם "אלי לוי" (להלן:"אלי לוי") שהנפיק למערערת חשבוניות שלא הוכרו ע"י המשיב בסך 172,515 ש"ח. הערעור השני מתייחס לסירוב המשיב להכיר בתשלומים ששילמה המערערת עבור עובדים שביצעו שיפוץ במסעדה באמצעות קבלן כח אדם בשם סגיב מערכות מיגון ואש 1993בע"מ (להלן:"סגיב") בסך 70,951 ₪. במסגרת הערעור הראשון העלה ב"כ המערערת טענה מקדמית לפיה יש לקבל את ההשגה וזאת לאור הוראות סעיף 82(ד) לחוק מע"מ (להלן:"החוק"). סעיף זה מורה כי אם המשיב לא הודיע לנישום על ההחלטה בהשגה תוך שנה מיום הגשתה, יש לראות אותה כהתקבלה. לחילופין, נטען כי היה על המשיב להכיר בתשומות ששילמה לקבלן אלי לוי וכי המערערת נקטה בכל האמצעים הסבירים לוודא שמדובר בעוסק רשום. המערערת הציגה בפני בית המשפט אישור ניכוי מס במקור, אישור ניהול ספרים, צילום ת.ז. של אלי לוי והסדר בין הצדדים. כמו כן, הופנה בית המשפט לעובדה כי כנגד אלי לוי מתנהל הליך פלילי המצביע על כך שהוא הונה רבים בהתנהלותו. מנגד, המשיב טען כי עמד במועד הקבוע בחוק והודעה על דחיית ההשגה נמסרה טלפונית למייצג המערערת ויש לראות בכך כהודעה שנמסרה למערערת. עוד נטען, כי המערערת דחתה את הדיונים מפעם לפעם וקיימת לה מניעות לעמוד על תקופת השנה. באשר לקביעתו כי החשבוניות אינן חשבוניות אמת, המשיב טען כי אלי לוי אינו רשום כעוסק על פי דין ולפיכך לא הייתה המערערת רשאית לנכות תשומות בגינן. עוד נטען, כי החשבוניות אינן ערוכות כנדרש בחוק ובתקנות ואין בהם פירוט המאפשר בדיקת קיומה של עסקה. המשיב אף הדגיש כי המערערת שילמה תמורת העסקאות במזומן וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 47א(ב) לחוק . בערעור השני טענה המערערת כי החל מינואר 2009 קיבלה כח אדם מסגיב. המערערת שילמה לעובדי סגיב את שכרם במזומן ולסגיב שילמה את עמלתה ובצירוף מע"מ על שכר העובדים ואת עמלת סגיב. לטענת המערערת, סגיב לא הנפיקה חשבוניות כנגד התשלומים שקיבלה ממנה, למעט לחודשים נובמבר ודצמבר 2009. בסופו של עניין סגיב דיווחה למע"מ ובדיווחים נכללו העסקאות עם המערערת. בנסיבות אלה, נמסר דיווח מלא למשיב על העסקאות וגם המס המגיע שולם. המערערת טענה כי אין באיחור קצר של מספר חודשים, בהם סגיב לא הייתה רשומה, כדי למנוע הכרה בתשומות. מנגד, המשיב טען כי אין חולק שבעת הוצאת החשבוניות סגיב לא הייתה רשומה כעוסק ורישומה נעשה מספר חודשים לאחר מכן ולפיכן אינן כדין. בנוסף, נטען כי המערערת לא נקטה באמצעים סבירים לוודא את היותה של סגיב רשומה כעוסק וכי החשבוניות נעדרות פירוט כנדרש בחוק ובתקנות.
בית המשפט פסק: בית המשפט דחה את הטענה המקדמית וקבע כי שעה שנישום גורם לסחבת בבירור השגתו, קמה לו מניעות לטעון בדיעבד כי הרשות לא עמדה במועד למתן ההחלטה בהשגה שהגיש. באשר לתקינות החשבוניות, בית המשפט הדגיש כי ההלכה הפסוקה מורה כי על מנת שעוסק יוכל להכיר בחשבונית כתשומה, יש להיווכח שמדובר בחשבונית שמאחוריה מסתתרת עסקת אמת. על מנת לצאת ידי חובה זו, על החשבונית לעמוד בדרישות הטכניות הקבועות בתקנות. בערעור הראשון, אלי לוי לא היה עוסק רשום ולפיכך החשבוניות שהונפקו למערערת לא היו כדין. בנוסף, קבע בית המשפט כי מהראיות שהוצגו עלה כי המערערת לא נקטה בכל הפעולות הדרושות כדי לאמת את תקינות החשבוניות. הדו"חות בתקופתיים של אלי לוי שהוצגו למערערת היו צריכים לעורר ספק ניכר באותנטיות שלהם וחייבו את המערערת לבצע בדיקה יותר מעמיקה האם מדובר בעוסק רשום. לחובת המערערת נזקפה גם עדות אלי לוי במע"מ לפיה אינו מכיר את מנהל המערערת, וכן כי לא בצע לה עבודות שיפוץ ולא הנפיק לה את החשבוניות האמורות. באשר לערעור השני, בית המשפט קבע כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות המערערת. החשבוניות של סגיב בגין אספקת כח אדם ריקות מתוכן ואין בהם את כל הפרטים הנדרשים, לכל הפחות פרטים מינימאליים. כך גם העובדה שהתמורה שולמה במזומן ולא בצ'ק כנדרש, על אף טענת המערערת כי מדובר בעובדים זרים נעדרי חשבון בנק. כמו כן, המערערת לא העידה את הבעלים של סגיב או כל גורם מטעמה, אשר יכול היה לתמוך בגרסתה. בית המשפט ציין כי נתן דעתו לעובדה כי המשיב לא נפגע מהתנהלות המערערת, שכן סגיב נרשמה כעוסק מורשה וכל העסקאות דווחו, אך קבע שאין בכך לרפא את הפגמים בהתנהלותה. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים בית המשפט קיבל את עמדת המשיב ודחה את הערעורים. ע"מ(ת"א) 28244-10-10, 21737-03-11 פושקין ניהול מסעדות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, ניתן ביום 10.02.12
.חדשות ועדכונים
לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן
|