.מיסוי פלילי מס הכנסה: פרשת השחקן יהודה ברקן

בית משפט השלום גזר על השחקן יהודה ברקן 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות בגין ביצוע עבירות חמורות בניגוד לפקודת מס הכנסה וקיבל את טענות משרדנו להקלה בעונש.

כנגד השחקן יהודה ברקן (להלן:"הנאשם") והחברות ברקוביץ מופעים בע"מ (להלן:"הנאשמת 1") ואולפני זהב בע"מ (להלן:"הנאשמת 2") הוגש כתב אישום חמור בגין עבירות בניגוד  מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). מעצרו של הנאשם והגשתו של כתב האישום בבית המשפט בתל אביב  סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת השונים.  עם קבלת משרדנו את ייצוג הנאשמים התנהל מו"מ עם פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה (להלן:"המשיבה") ובהתבסס על טענותינו המשפטיות, תוקן כתב האישום ונמחקו ממנו אישומים מרכזיים, לרבות מחיקתה של נאשמת 2.

כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמים שני אישומים עיקריים. האישום הראשון ייחס לנאשם ולנאשמת 1 העלמת הכנסות בגין מכירת זכויות שידור לרשת ואי הגשת דו"ח שנתי לשנת 1999 וזאת בכוונה להתחמק מתשלום מ בסך 1,150,788 ₪- עבירה  לפי סעיף 220(5) לפקודה. האישום השנים ייחס לנאשם עבירות של מרמה ובתחבולה לפיו בין השנים 2000-2002 הנפיק הנאשם חשבוניות מס של חברת "דור מילניום הפקות בע"מ" ולא דיווח על התקבולים ולא הגיש דו"חות לשנים אלו במטרה להתחמק מתשלום מס - 3 עבירות בניגוד לסעיף 220(5) לפקודה. הנאשם העלים הכנסות בסכום כולל של למעלה מ- 1,600,000 ₪. עם תיקון כתב האישום הודו הנאשמים במיוחס להם.
ב"כ המאשימה, במסגרת טיעוניה לעונש, ציינה בהרחבה את חומרת ביצוע העבירות, אי הסרת המחדל המלאה והציגה בפני בית המשפט את רף הענישה במקרים דומים, לפיו מטילים עונשי מאסר ממושכים וקנסות מרתיעים. עתירתה הייתה למאסר בפועל וקנס כספי שיהלום את חומרת העבירות. יובהר כי עמדתה הייתה התנגדות נחרצת לביצוע מאסר בדרך של עבודות שירות.
מנגד, עו"ד עמית בר–טוב טען בהרחבה והעלה את הנימוקים לקולא והנסיבות החריגות של הנאשם אשר יש בהם להקל בגזירת הדין. בפני בית המשפט הובאה תמונה ברורה לנפילתו של הנאשם, עת סרט בהפקתו נחל כישלון גדול והותיר את הנאשם עם חובות עצומים. הנאשם עשה הכל על מנת להחזיר את חובותיו ופנה לשוק האפור לצורך קבלת הלוואות. כשלא עמד בהחזרים היה הנאשם נתון לאיומים קשים עליו ועל בני משפחתו. בסופו של עניין החשש לחיי ילדיו גרם  לו  לביצוע העבירות. עוד הודגש חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום (בין 9-12 שנה) ואת העובדה כי הנאשם הפנים את מעשיו ולא חטא שוב. באשר להסרת המחדלים, הנאשם פעל להסרת המחדלים ככל שניתן ושילם על חשבון חובו סך של 400,000 ₪ אשר נתרמו ע"י חבריו. יודגש כי במסגרת הדיון הועלו טענות כנגד פקיד השומה ואופן חישוב השומה, אשר לא הביא בחשבון הוצאות שהיו בייצור ההכנסה. הטענה בדבר קיומן של הוצאות נתמכו בעדויות. כמו כן, הודגשו נסיבותיו האישיות הקשות, היותו בהליכי פשיטת רגל ומצבו הרפואי הקשה של הנאשם ושל אשתו נתמכו במסמכים רפואיים רבים. למשרדנו פנו מאות אנשים אשר רצו לבוא ולהעיד על אופיו הטוב של הנאשם ועל תרומתו העצומה לחברה ולנזקקים. בפני בית המשפט הוצגו מכתבי ברכה והוקרה על פועלו של הנאשם במהלך השנים וב"כ בר–טוב עתר כי נקודות זכות אלו יעמדו בפני בית המשפט בעת גזירת הדין. עתירתנו הייתה למאסר בדרך של עבודות שירות וקנס נמוך ככל שניתן, בצירוף פסיקה תומכת.

בית המשפט פסק:
לאחר שבית המשפט בחן את כל הטיעונים הוא ניאות לשלוח את הנאשם לצורך קבלת חוות דעת ממונה. לצורך גזירת הדין הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות ונסיבותיהן וציין כי בדרך כלל גובר משקלו של האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. קיים טעם רב בעתירת המאשימה לענישה מחמירה לאור הקושי הרב הטמון בחשיפת העבירות ולאור הקלות בביצוען. התמשכות העלמות הכנסות במשך 4 שנים מלמדת על התנהלות מתוכננת ומחושבת שלא נעשתה בשגגה או בתום לב. לעניין הסרת המחדלים ציין בית המשפט כי לעובדה שהוסר רק חלק קטן יש תרומה לשיקולי החומרה ולא קיבל את טענות ההגנה כי היה מקום להתחשב בהוצאות בקביעת שיעור הסרת המחדלים. כמו כן, לשיטת בית המשפט הרקע לנסיבות העבירה שנבעו מחובות הנאשם לשוק האפור אינו שיקול טהור לקולא. עם זאת, הענישה לעולם אינדיבידואלית ומחובת בית המשפט לאזן בין שיקולי הכלל לשיקולי הפרט ולקבוע ענישה ראויה. לנגד עיניו עמדו נסיבותיו הקשות של הנאשם, עברו הנקי, חלוף הזמן ותמונה ברורה על אופיו הטוב ועזרתו ותרומתו לחברה, שלא ניתנת לניתוק מהסתבכותו. בית המשפט בחן בקפידה את פסקי הדין שהוגשו, כל צד בעתירתו, ושקל את כל השיקולים הראויים. בנסיבות המתוארות הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי משקלם המצטבר של מכלול הנתונים האישיים של הנאשם הינם נסיבות חריגות המצדיקות בחינת אפשרות ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. לדעת בית המשפט אף האינטרס הציבורי מתיישב יותר עם בחינת אפשרות עונש בדרך של עבודות שירות, מאשר שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח.
לאחר שהנאשם נמצא כשיר ע"י הממונה על עבודות השירות, גזר עליו בית המשפט, בין היתר, 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 100,000 ₪ ב- 10 תשלומים שווים. המשיבה עתרה לעיכוב ביצוע על מנת לשקול את האפשרות להגשת ערעור ובקשתה התקבלה.
 
ת"פ(רחובות) 42053-11-10 פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה נ' ברקן ואח', ניתן ביום 29.11.11

.מיסוי אזרחי מע"מ: סמכות לעכב מס תשומות

האם זכות עיכוב מס התשומות לפי סעיף 39ב לחוק מותנית בזמן? 

חברת ברכת זהב בע"מ  (להלן:"המערערת") הינה חברה פרטית אשר עוסקת ברכישת זהב בישראל ומכירתו, לרבות יצוא לחו"ל. ענף הזהב מתאפיין בעסקאות בעלות מחזור מכירות גדול ובמטווח רווחים נמוך. המערערת הגישה את דו"חות מע"מ התקופתיים לחודשים ספטמבר-דצמבר 2009 ודרשה עודף מס תשומות. תחנת מע"מ מס קניה ת"א (להלן:"המשיבה") החליטה לעכב את החזרי המס והודיעה למערערת על עיכוב תשומות למשך 90 יום לצורך בדיקת פנקסים. בהמשך החליטה המשיבה לעכב את התשומות עד ל- 180 יום בטענת חשד לפלילים ותקינות חשבוניות המס. בביקורות המשיבה לא נמצא כל פגם והתשומות התקבלו כתשומות אמת אך המשיבה המשיכה לפעול כנגד המערערת והוציאה לה שומת עסקאות בטענה כי ערכה עסקאות אשר לא דווחו. יחד עם שומת העסקאות הוציאה המשיבה למערערת הודעה לפי סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף (להלן: "החוק")   לפיו ניהלה ספריה בסטייה מהותית מהוראות החוק.
 
סעיף 39(ב) לחוק קובע:  "על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי המנהל שלא להחזיר את העודף למי שאיננו מנהל ספרים או מנהלם בסטייה מהותית מהוראות חוק זה או התקנות שלפיו, וכן רשאי המנהל שלא להחזיר את העודף למי שעד למועד הגשת הדו"ח שבו כלול העודף האמור לא הגיש דו"ח שהיה חייב להגישו לפי חוק זה, כל עוד לא הגיש את הדו"ח . לעניין זה טענה המערערת כי עילת העיכוב אינה מתקיימת כל עוד לא נקבע באופן סופי כי ספרייה נוהלו בסטייה מהותית ואף לא ניתן לעכב עודף תשומות מכח סעיף 39ב לאחר הוצאת שומה. הסעיף הרלוונטי לקביעת סמכותו של המשיב לעכב החזרי תשומות הינו סעיף 91 לחוק אשר קובע :  " (א)  הוגשו השגה או ערעור, רשאי המשיג או המערער שלא לשלם את המס השנוי במחלוקת והמנהל רשאי שלא להחזיר את עודף המס או את עודף מס התשומות השנוי במחלוקת וכן לעכב כל סכום המגיע למשיג או למערער..." . לאור הגשת ערעור על פסילת ספרים ועל החלטת העיכוב על המשיבה לנהוג בדו"חות כאילו הוגשו כדין. לפיכך, בית המשפט התבקש להורות על ביטול העיכוב והשבת עודפי השומות בסך 6.8 מיליון.
 
בית המשפט פסק:
בית המשפט בדק את תחולתו של סעיף 39ב לחוק לפיו זכות העיכוב הקבועה בו אינה מותנית בזמן אך מותנית בקבלת החלטה ומתן הודעה לנישום, הודעה אשר ניתנת לערעור. בית המשפט לא קיבל את טענת המערערת כי הוראה זו מאפשרת עיכוב זמני בלבד במקרה של חשד לניהול ספרים שלא כדין. סעיף זה מתייחס לסיטואציה ספציפית של אי ניהול ספרים או ניהול ספרים בסטייה מהותית כאשר לנישום עומדת אפשרות השגה או הגשת ערעור. קביעה כי הפנקסים קבילים יחייבו את המשיבה בהחזרת התשומות כאשר מנגד, דחיית הערעור תאפשר פעולות גבייה. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי עם הגשת ההשגה פוקעת זכותה של המשיבה לעכב את התשומות וציין כי אין בעובדה כי למשיב קיימת זכות עיכוב לפי סעיף 91 לחוק כדי לפגום בזכות העיכוב הספציפי הקיימת בסעיף 39ב.
בית המשפט קבע כי לצורך הפעלת סמכות העיכוב לא נדרשת החלטה סופית של בית המשפט אודות ניהול ספרים בסטייה מהותית ודי בדעתו של המנהל בעניין. בית המשפט קבע כי, כשם שסעיף 74 מבטיח כי מצבו של המערער לא ישתנה לרעה לא יעלה על הדעת כי מצבו של המשיב ישתנה לרעה נוכח חיובו להחזיר מס תשומות, טרם הוכרעה שאלת החבות בשומה.
באשר לטענת המערערת כי עם הגשת השגה וערעור על המשיב לפעול לפי סמכות העיכוב הקבועה בסעיף 91, בית המשפט קבע כי הפעלת זכות העיכוב לפי סעיף זה איננה מותנית במסירת הודעה לעוסק, כנדרש בסעיף 39(ב). סעיף 91 מאפשר למשיב להפעיל את הסמכות לעכב החזר של כל סכום המגיע לפי חוק.
בית משפט קבע כי  במקרה זה לא נטען או הוכח כי קיימת הצדקה לא לעכב את מלוא הסכום השנוי במחלוקת והמערערת אף לא הצביעה על נכסים או ערבות כלשהי שיש בהם להפחית את סכום העיכוב.
 
ע"מ (מחוזי- ת"א) 4916-04-10 ברכת הזהב בע"מ נ' מע"מ ומ"ק ת"א, ניתן ביום 01.11.11

.מיסוי פלילי מע"מ: ובא לציון גואל

בית המשפט נמנע מהטלת קנס פלילי לאחר שהוטלו על הנאשם קנסות גבוהים בהליך האזרחי.

יונתן כהן (להלן:"הנאשם") הורשע באי הגשת 7 דו"חות תקופתיים כמתחייב על פי חוק מע"מ. בפני בית המשפט הוצג הסדר תשלומים לפיו התחייב הנאשם לשלם לשלטונות מע"מ סך כולל של 59,144 ₪, כאשר הקרן עמדה על סך של 24,649 ₪, הריבית והצמדה עמדו על סך של 3,739 ₪ וקנסות בסך 30,756 ₪. הנאשם לא השלים את התשלום המלא ונזקק לפריסה, אולם את תשלום הקרן וחלק מהקנס שילם. הנאשם אף הצהיר כי בדעתו להשלים את תשלום כל חובותיו בהתאם להסדר.
השאלה שעמדה לנגד עיני בית המשפט- האם לאחר שהוטל על הנאשם קנס מכביד במסגרת ההסדר בסך 30,000 ₪, אשר גבוה מסכום הקרן, ראוי לעתור לקנס נוסף במסגרת ההליך הפלילי. ב"כ המאשימה ציינה כי קיים הבדל בין הקנס המוטל במישור האזרחי לבין קנס "פלילי", שגוזר בית המשפט.
 
בית המשפט פסק:
לשיטת בית המשפט, אין מקום לכך שבגין אותם מחדלים בדיוק מוטלים על הנאשם קנסות בשני שלבים שונים, האחד אזרחי והשני פלילי. בית המשפט לא קיבל את האבחנה בין קנס "אזרחי" לקנס "פלילי" בה נוקטת המאשימה וציין כי לא בכדי מכונה גם החיוב האזרחי- "קנס", מושג אשר מקורו בזירה הפלילית. מנגד, בית המשפט מצא לנכון לקבל את טענת ב"כ הנאשם לפיו סעיף 189(ב) לפקודת מס הכנסה קובע במפורש כי אם מואשם נישום בפלילים בגין אי הגשת דו"ח הוא לא יחויב בתשלום קנס לפי סעיף 188 לפקודה. יתרה מכך, אם שילם הנאשם קנס- יוחזר לו הקנס "האזרחי" ששילם. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי אין כל הבדל בין פקודת מס הכנסה לחוק מע"מ או לכל מס אחר. לאור העדר סעיפים מתאימים בחוק מע"מ קבע ביהמ"ש כי יש להתייחס לכך כאל לאקונה וגזור גזירה שווה בין חוקי המס. בית המשפט ציין את ת"מ 128/08 קוגוט נ' רשות המיסים בישראל (פרשת קוגוט)  שם הובאה הצהרת סמנכ"ל רשות המיסים, לפיה הונחו פקידי השומה לבטל קנסות אזרחיים עם הגשת כתב אישום כנגד נישום. לא ברור היה לבית המשפט מדוע הגיון זה לא יחול גם על חוקי מס אחרים. בתי משפט קבע כי לא ראוי להעמיד את הנאשם במצב בו מוטל עליו לשלם קנס פעמיים, מה גם שהקנס במסגרת הסדר התשלומים, בתיק זה אינו סמלי אלא משמעותי וגבוה. לאור האמור לעיל, בית המשפט גזר על הנאשם  רק מאסר על תנאי.
 
ת"פ (י-ם) 1111/10 מ"י מס הכנסה נ' יונתן כהן, ניתן ביום 16.11.11 

.מיסוי פלילי מכס ומע"מ: סיוע בהברחת מכולות לירדן

בית המשפט גזר על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל למרות שחתם על הסדר טיעון של 5 חודשי מאסר.  

חיים סויסה (להלן:"הנאשם"), בעל מניות ומנהל בחברה שעסקה בענף עמילות מכס ושילוח סחורות, הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן, אשר כלל בין היתר עבירות של  התחמקות מתשלום מס קניה בסך מעל 9 מיליון ₪  ומע"מ בסך מעל 1.8 מיליון ₪, עבירות הברחת טובין, הגשת רשימון כוזב, השתמטות מתשלום מכס, מסירת הצהרה או תעודה לא נכונה שהוגשה לפקיד המכס, מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר וייבוא לשם מסחר בלא רשות בעל סימן או מי מטעמו. כתב הוגש ע"י היחידה המשפטית באגף המכס והמע"מ (להלן:"המאשימה"). בתמורה לסיוע בהברחת המכולות קיבל הנאשם סך שלח 3,000$ עבור כל מכולה.
ב"כ המאשימה פירטה בהרחבה את מעשי הנאשם והפנתה את בית המשפט לפסיקה ענפה לפיה העונש הראוי הינו מאסר בפועל. בטיעוניה הדגישה כי הנאשם בחר לעצמו דרך חיים שמטרתה להתפרנס על חשבון הונאת רשויות המכס, לא למד את הלקח מעברו הפלילי  ואינו ראוי לרחמי בית המשפט. ב"כ המאשימה ביקשה מבית המשפט לא להתייחס לעסקת הטיעון שרשויות המכס ביקשו לעשות עם הנאשם בתמורה למסירת פרטים מלאים אודות הפרשה הואיל והנאשם מסר הודעות שקר ופרקליטת המחוז לא אישרה את ההסדר.
מנגד, ב"כ הנאשם טען כי מדובר בתיק יוצא דופן המצדיק סטייה מכל מדיניות ענישה רגילה ומקובלת בתיקים מעין אלו. הנאשם שיתף פעולה ומסר פרטים אודות הפרשה, לרבות אירועים שהמכס לא היה מודע להן. עוד נטען כי לנאשם לא צמח רווח כלשהו ממעשיו, למעט סכום זעום של 3,000$ כאשר הרווחים הגיעו לגורמים אחרים שעמדו מאחורי הפרשה, ואלה לא הועמדו לדין וחלקם אף נמצאים ברשויות המכס. באשר לעסקת הטיעון, נטען כי מדובר בהבטחה שלטונית שיש לחייב את המדינה באכיפתה. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב במצבו של הנאשם, כעולה מתסקיר המבחן, את חלקו הקטן בפרשה ועתר לעונש מאסר בדרך של עבודות שירות.
 
בית המשפט פסק:
בית המשפט ציין כי מעשיו של הנאשם חמורים והסבו נזק כלכלי רב לקופת המדינה. הנאשם הורשע בעבר במעשים הדומים במהותם לנעשים נשוא כתב אישום זה ונידון לעבודות שירות. התנהלות הנאשם החוזרת על עצמה ומוכיחה כי הנאשם בחר לעצמו דרך חיים להונות את רשויות המכס, עבור עצמו או אחרים. בית המשפט בחן את תסקיר המבחן ואת עדויות האופי שנשמעו, את הודאת הנאשם וחרטתו וכן את העובדה שהרווח ממעשיו שולשל לכיסם של אחרים, אשר לא הועמדו לדין. מנגד, שקל בית המשפט את מגוון העבירות החמורות, משך זמן ביצוען ואת עברו הפלילי של הנאשם.באשר לטענת ב"כ הנאשם לאכיפת ההבטחה השלטונית, בית המשפט ציין כי באי עמידה בהבטחה שלטונית עלול הציבור לאבד את האמון הרשות וכללי מנהל תקין עלולים להיפגע. התנערות המדינה מהתחייבויותיה עלולה לפגוע בזכותם של הנאשמים להליך משפטי הוגן ונאות. במקרה זה, אישור ההבטחה היה טעון אישור פרקליטת מחוז ולאור סירובה לתת תוקף להסדר, קבע בית המשפט כי מדובר במו"מ בין הצדדים אשר כלל תנאים. משהתנאים לא קוימו המדינה משוחררת מעמידה מאחורי עסקת הטיעון.  לאחר ששקל את מכלול הנתונים והשיקולים גזר בית המשפט על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי בסך 50,000 ₪.
 
הערת מערכת:  בתיק עולות שאלות באשר לאופן הייצוג. לא ברור כיצד הנאשם המיוצג ע"י עו"ד חתם על עסקת טיעון עם ממונה אזורי על חקירות מכס ומע"מ, תמורת מסירת מידע על הפרשה, כאשר לאחרון אין כל סמכות לנהל מו"מ ובטח לחתום על הסדר שכזה, אשר טעון אישור פרקליטת מחוז. היה ונמסר מידע לחקירות על סמך העסקה יתכן ומדובר, לכאורה, ברשלנות. הבעייתיות בתיק נובעת אף מהטענה כי המעורבים הנוספים לא הועמדו לדין, מה גם שנטען כי חלקם אף נמצאים ברשויות המכס.
 
ת"פ(חיפה) 16079-07-09 מ"י היחידה המשפטית באגף המכס והמע"מ נ' חיים סויסה, ניתן ביום 16.11.11  

.חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן