.מיסוי פלילי מס הכנסה: העונש תלוי בהסרת המחדל, נסיבות אישיות ובעבר הפלילי

רשויות המס מגישות חדשות לבקרים כתבי אישום בגין עבירות מס, הן עבירות טכניות והן עבירות מהותיות. סקירה עדכנית ולא ממצה מגלה כי לרוב, בשלב הטעונים לעונש, הסרת המחדל והעבר הפלילי הינם גורמים מהותיים בענישה.

כנגד חברת א.אלסללמי בע"מ (להלן:"הנאשמת")ומנהלה הפעיל, עיד אלסללמי (להלן:"הנאשם") הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע בגין ביצוע 2 עבירות של אי הגשת דו"ח חברה במועד וכן 2 עבירות של אי הגשת דו"חות אישיים לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה, וזאת לשנים 03-04. בפרשה זו לא הוסרו המחדלים המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם עונש של מאסרבפועל אך לאור נסיבותיו הקשות של הנאשם ועברו הנקי, גזר עליו בית המשפט חודשיים מאסר בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 8,000 ₪ (ת"פ 6028/08 מ"י נ' עיד אלסללמי ואח', ניתן ביום 19.09.11).

הרחק מבאר שבע, בבית המשפט השלום בת"א הוגש כתב אישום כנגד חברת אופנה דונה מרטין בע"מ (להלן:"הנאשמת") ומנהלה הפעיל אליהו צדיק (להלן:"הנאשם"). כתב האישום ייחס לנאשמים אי הגשת דו"חות חברה לשנים 2006-2007 וכן אי הגשת דו"חות אישיים לשנים 2005 ו-2007, לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה. בית המשפט אפשר דחיות רבות לצורך הסרת המחדלים, אשר מרביתם הוסרו, למעט דו"ח הנאשמת לשנת 2007. ב"כ המאשימה ציינה את מדיניות הענישה הנוהגת ההשלכות הנובעות ממחדלי הנאשמים ועתרה למאסר בפועל. ב"כ הנאשמים ציין את נסיבותיו הקשות של הנאשם: פטירת אביו, התאבדות שותפו, עבר נקי וקריסת העסק. כמו כן, הדגיש כי החרמת ספרי החשבונות ע"י רשויות מע"מ הכבידו על מלאכת הגשת הדו"חות. לאחר שבית המשפט בחן את כל השיקולים הוא גזר על הנאשם מאסר על תנאי בן 8 חודשים וקנס כספי בסך 8,000 ₪. ( ת"פ 18221-12-09 מ"י נ' אופנה דונה מרטין ואח', ניתן ביום 21.09.11 ).

בבית משפט השלום בחדרה הוגש כתב אישום כנגד חברת אומן ההרכבות בע"מ (להלן:"הנאשמת 1") ומנהליה הפעילים של הנאשמת, מוחמד יאסין (להלן:"נאשם 2") וסלימה יאסין (להלן:"נאשמת 3"). כתב האישום ייחס לנאשמים 3 עבירות של אי הגשת דו"חות בניגוד לסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה. הנאשמים לקחו אחריות הודו בעבירות המיוחסות להם והסירו את כל המחדלים במלואם. יש לציין כי לנאשם 2 הרשעה קודמת אחת מסוג דומה לזו שהורשע. הנאשמת 1 אינה פעילה ונאשמים 2 ו- 3 אינם עוסקים כעצמאיים ונתונים בקשיים כלכליים. הצדדים הגיעו להסדר טיעון שאושר ע"י בית המשפט ולפיכך נגזר על נאשם 2 עונש מאסר של 4 חודשים בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 2,500. על הנאשמת 3 גזר בית המשפט מאסר על תנאי וקנס בסך 1500 ש"ח ( ת"פ 2850-12-08 מס הכנסה פקיד שומה חקירות חיפה והצפון נ' אומן ההרכבות בע"מ ואח', ניתן ביום 14.09.11).

.ניירות ערך: זיכוי מעבירה של שימוש במידע פנים

חברת תפן הנדסת תעשייה וניהול וניתוח מערכות בע"מ (להלן:"החברה") הינה חברה ציבורית. ניירות ערך של החברה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כיהן  מאיר דור (להלן:"הנאשם") כיו"ר החברה ומתוקף תפקידו קיבל דיווח חודשי על מצבה הכספי של החברה וכן דיווחים שוטפים על מצבה. לאור תפקידו ענה הנאשם להגדרת "איש פנים" כמשמעותו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח 1968 (להלן:"החוק"). הדו"חות התקופתיים של החברה לרבעון השלישי של שנת 2003, אשר פורסמו ביום 23.11.03, שיקפו לרעה את מצבה הכספי של החברה. ההרעה באה לידי ביטוי, בין היתר, בנתוני ההכנסות, ברווח הגולמי, ברווח הנקי לתקופה והן ביחס לרבעונים קודמים. שבוע לפני פרסום הדו"חות הורה הנאשם למכור את אחזקותיו האישיות במניות החברה מחשבונו האישי. יום למחרת פרסום הדו"חות ביום 24.11.03 ירד שער מניות החברה ב- 23.5%. ההרעה בדבר מצבה של החברה לא הייתה ידועה לציבור בעת שהנאשם מכר את מניותיו. המאשימה טענה כי המידע בדבר ההרעה במצב החברה מהווה מידע פנים כהגדרתו בחוק. בהתאם לכתב האישום עשה הנאשם עסקה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים לפי סעיף 52 ג לחוק.

הנאשם לא כפר כי ענה באופן פורמאלי להגדרת המונח "איש פנים"  אך כפר בכך שענה להגדרת המונח "איש פנים" באופן מהותי ומתוקף כך שקיבל דיווח חודשי ודיווח שוטף על מצבה של החברה.

המחלוקת העיקרית בתיק הייתה האם בעת מכירת מניותיו של הנאשם ידע הנאשם אודות ההרעה בתוצאות החברה והאם היה בידו "מידע פנים"?

בהתאם לחוק, בכדי שמידע ייחשב כ"מידע פנים" עליו להיות בלתי ידוע לציבור ומהותי. בדיקת המהותיות נבחנת דרך משקפיו של המשקיע הסביר, והשאלה היא האם התנהגותו של המשקיע הסביר במועד העסקה לאור גילוי במידע, לו נתגלה, הייתה גורמת לשינוי משמעותי במחיר נייר הערך. אין צורך להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין היות מידע הפנים בידי איש הפנים לבין השימוש שעשה איש הפנים ודי בהוכחת סימולטניות בין ההחזקה במידע פנים לבין השימוש בו ע"י איש הפנים. מניעיו של איש הפנים במועד העסקה אינם מיסודות העבירה ולפיכך לא נדרשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין מידע הפנים לביצוע העבירה. בעבירה של שימוש במידע פנים נדרשת מודעות לכל אחד מרכיבי העבירה ולעניין מודעות הנאשם- די במודעותו לכך שקיימת אפשרות שאילו נודע המידע לציבור היה משפיע באופן משמעותי על מחיר נייר הערך.

בית המשפט קבע כי המידע שבדו"חות היה בגדר מידע מהותי שלא היה ידוע לציבור ולפיכך הינו מידע פנים.

האם הנאשם עשה שימוש במידע פנים? אין מחלוקת כי הנאשם נתן הוראה למכור את מניותיו טרם הפרסום. המאשימה ביססה את טענתה, בין התיר, על הדפוס הקבוע של עדכון ויידוע הנאשם. לעניין ההוכחה חשוב לציין כי קבוצת ברן הייתה שותפה בהסדר שליטה משותפת בחברה, אך החברה לא הייתה מאוחדת לדו"חות הכספיים של קבוצת ברן. עובדה זו חשובה הואיל והנאשם נטל את סמכויות הניהול של קבוצת ברן והמחלוקת הייתה לגבי המועד בו נטל סמכויות אלו ומעורבותו בענייני החברה והאם ביום 16.11.03, בעת מכירת מניותיו, היה בידיו מידע פנים. בית המשפט בחן את השתלשלות הדברים במועדים הסמוכים לפעולת מכירת המניות: סיכום ישיבת הנהלה של קבוצת ברן מיום 22.09.03 (לטענת המאשימה מדובר בראיה ישירה לכך שהנאשם ידע על מצב החברה) יידוע הנאשם ע"י המנכ"לים במצבה של החברה (נפגש מעת לעת לפגישות עדכון והתייעצות). לאחר שמיעת העדויות בית המשפט קבע כי לא שוכנע מעל לכל ספק שהנאשם עודכן בתוצאות החברה בתקופה הרלבנטית לגבי הרבעון השלישי וכי המידע שנמסר לו הינו מידע מוצק וסופי כדי להיחשב "מידע פנים".

המאשימה הוכיחה שהנאשם ניהל בפועל את קבוצת ברן כבר במהלך חודש נובמבר 2003 והיה מעורב  בניהול עוד לפני כן. עם זאת, טענת הנאשם כי לא עיין בדו"חות אוגוסט וספטמבר 2003 לגבי תוצאות החברה לא נסתרה. מדובר בתקופה לא רגילה עבור הנאשם  וקבלת תפקיד הניהול של קבוצת ברן הייתה כרוכה בחפיפה ארוכה שכן קבוצת ברן הייתה במצב כספי קשה. כמו כן, הנאשם עבר באותה תקופה  ימים קשים עקב מחלת אביו ופטירתו. למרות הצגת ראיות ומסמכים רבים לבית המשפט לא הוצגה בפניו כל ראיה ישירה שהנאשם קיבל את תוצאות הדו"חות הכספיים של החברה, טרם מועד מכירת המניות על ידו. בית משפט קבע כי טענת המאשימה בהקשר למידע שנמסר לנאשם בישיבת הנהלה של קבוצת ברן מיום 22.9.03, נחלשת עת פעולה המכירה נעשתה כחודשיים לאחר מכן וכי המידע שנמסר לא היה מפורט, מגובש וסופי כדי להוות "מידע פנים".

לאחר שבית המשפט בחן את מכלול הראיות הוא לא שוכנע שהמסקנה המרשיעה גוברת באופן ברור על טענות הנאשם ואשמתו לא הוכחה מעל לכל ספק סביר, כנדרש במשפט הפלילי. בית משפט זיכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ת"פ(ת"א) 14419-09-09 מ"י דור, ניתן ביום 09.10.11

.הלבנת הון: מתן רשות ערעור לוועדה לעיצום כספי

בתאריך 03.10.10 פורסם בגיליון 4 של "בניגוד לחוק" ערעורו של ירון בן עמי (להלן:"המשיב") אשר הפעיל עסק להמרת מטבע חוץ. בעקבות ביקורת שנערכה בעסקו נמצא כי ביצע הפרות שונות של חובות מכוח סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000   )להלן:"החוק (" והפרות סעיף 6 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב- 2000 (להלן: "הצו"). בעקבות ממצאי הביקורת הוועדה לעיצום כספי הטילה על ירון בן עמי עיצום כספי בסך 50,000 ₪. המשיב לא השלים עם החלטת הוועדה וגובה העיצום הכספי שהוטל עליו והגיש ערעור לבית משפט השלום, אשר קיבל חלק מטענותיו והעמיד את גובה העיצום על סך של 20,000₪.

יו"ר הוועדה לעיצום כספי (להלן:"המבקש") הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור אשר עיקרה בשאלות פרשניות של חובות הדיווח ושמירת המסמכים המוטלות על נותני שירותי מטבע. בעניינו רלבנטיים 2 הפרות שנמצאו בביקורת ובית מפשט קמא קיבל את טענות המשיב: העניין האחד נוגע לממצא של הוועדה לפיו במרבית המקרים שמר המשיב העתק של מסמך זיהוי אחד של מבקש השירות, בעוד שהוועדה הייתה סבורה כי על המשיב לשמור כל מסמך שניתן לצורך אימות וזיהוי (בית משפט קמא, לאור סתירה בהוראות הצו, קיבל את עמדת המשיב). העניין השני נגע לקביעת הוועדה לפיה המשיב הפר את סעיף 3 לצו בכך שכאשר נתבקש השירות עבור תאגיד לא בוצעו אימות פרטים ודרישת מסמכים מהאדם שביקש את השירות (בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיב שדי ברישום הפרטים של התאגיד).

לטענת המבקש, שמירת כלל מסמכי הזיהוי של מבקש השירות מגשימה את תכלית החקיקה, כל פרשנות אחרת מרישום וזיהוי פרטיו של מבקש השירות מטעם תאגיד תרוקן מתוכן את תכלית הצו והחוק. טענתו הנוספת של המבקש בכל הנוגע להיקף ההתערבות בגובה העיצום הינה כי הוועדה לקחה בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם וכי העיצום הכספי שהוטל ע"י בית המשפט אינו משקף את חומרת העבירות ונעדר אלמנט הרתעה. על בית המשפט היה להחזיר את הדיון לוועדה לבחינה מחודשת של העיצום הכספי.

בית המשפט פסק:

לצורך החלטה בשאלות הפרשניות עמד בית המשפט המחוזי על תכליתו של חוק איסור הלבנת הון. ייעודו של החוק הוא להילחם ב"הלבנת הון" הנצבר ע"י גורמים עבריינים כתוצאה מביצוע עבירות שונות. הלבנת הון נועדה להסתיר את מקורם העברייני של הכספים ולצבוע אותם בצבע של פעילות חוקית תמימה, וזאת באמצעות שיטות רבות ומגוונות. מנגנון הפיקוח והדיווח הוא מנגנון שבאמצעותו מיושמות הוראות החוק ע"י האחראים לכך ותכליתו לאפשר לרשויות להתחקות באופן אפקטיבי אחר פעולות הנחזות להיות תמימות לחשוף את העומדים מאחוריהן.

לעניין ההפרה הראשונה (סתירה בין סעיף 3(1) וסעיף 9 לצו) - בית משפט המחוזי ציין כי מסקנתו של בית משפט קמא אינה מחויבת לפי לשון הצו ואף אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה וכללי הפרשנות שנקבעו בהלכה הפסוקה לפיהם כאשר ניתן לפרש חוק לפי לשונו יותר מדרך אחת יש לבחור, מבין האפשרויות הלשוניות, בפירוש המגשים את תכליתו של החוק. בית המשפט המחוזי קבע שבנסיבות העניין, והואיל ובית משפט קמא קבע כי בהעדר פירוט ההפרות למשיב היה קושי להתגונן והואיל ועל קביעה זו לא הוגשה בקשת ערעור, כך שלתשובה הפרשנית לשאלת היקף החובה לשמור מסמכים לא תהיה בתיק זה, השלכה בעניינו של המשיב.

באשר למחלוקת השנייה, היקף הרישום הנדרש ע"י נותן שירותי מטבע לתאגיד, בית המשפט המחוזי קבע כי פרשנותו של בית משפט קמא אינה מאפשרת להתחקות אחר אותו אדם שהתייצב פיזית בפני נותן שירותי המטבע ולברר מיהותו. בהעדר זיהויו של האדם לו ניתן השירות, יכול והרשויות יתקשו להגיע לאותם אנשים העומדים מאחורי התאגיד- חברות קש או חברות פיקטיביות. בנוסף, קביעת בית משפט קמא לא תשיג את תכלית החקיקה.

לסיכום, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקש בקשר לחובת הרישום של מבקש השירות כאשר התאגיד הוא מקבל השירות ולאור קביעה זו קבע כי העיצום הכספי יעמוד על סך של 30,000 ₪ המהווה תוספת של 10,000 ₪ לפסיקתו של בית משפט קמא.

רע"א (מחוזי-י-ם)  18286-10-10 מ"י הוועדה להטלת עיצום כספי נ' בן-עמי, ניתן ביום 23.08.11

.מיסוי פלילי מס הכנסה: קנס מנהלי ניתן להמיר במאסר בהעדר התיישנות

האני נסרה (להלן:"המשיב") לא הגיש במועד דו"חות לשנים 2004-2005. בתאריך 22.10.07 הוציא מס הכנסה עכו (להלן: "המבקשת") על שמו של המשיב 2 הודעות על קנס מנהלי קצוב, כאמור בסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה).  בתאריך 14.12.10 הגישה המבקשת בקשה להטיל על המשיב מאסר במקום הקנסות שלא שולמו, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 19 לחוק העבירות המנהליות (להלן:"החוק"). לטענת המשיב, לאור אופיין של העבירות ומכיוון שהעבירות נשוא הודעת הקנס הינן עבירות ברירת משפט יש לסווגן כעבירות מסוג קנס. ב"כ המשיב טען כי סעיף 225א(א) לחסד"פ קובע תקופת התיישנות של שנה לעבירות קנס ומכיוון שעברה יותר משנה ממועדי התשלום ועד למסירת הודעות הקנס למשיב עסקינן בעבירות שהתיישנו. מנגד, ב"כ המבקשת טען כי העבירות נשוא הבקשה  הינן עבירות מנהליות הנושאות קנס ואין להסיק כי לראות בהן עבירות קנס. משכך, טען ב"כ המבקשת כי תקופת ההתיישנות הקובעת היא התקופה הקבועה בסעיף 225 לפקודה לפיה העבירות אותן עבר המשיב מתיישנות כעבור 6 שנים משנת המס שבה נעברה כל עבירה. עוד נטען כי משהוטלו הקנסות והמשיב לא הגיש בקשה לביטולם או להישפט על העבירות בהליך פלילי הוא למעשה הורשע, העונש הפך לחלוט ולא ניתן להעלות טענת התיישנות.

בית המשפט פסק:

בית המשפט עמד על האבחנה בין עבירות קנס לעבירות מנהליות. סעיף 1 לחוק מסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות כי בעבירה שאינה פשע, על חוק מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה או בתקנות שהותקנו מכוח אותו חוק, ניתן יהיה להטיל קנס בדרך מנהלית. פקודת מס הכנסה מנויה בתוספת ולכן ניתן לטיל קנס מנהלי קצוב על עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה. לפי סעיף 216 לפקודה דינו של העובר עבירה מהעבירות המנויות בסעיף הוא שנה מאסר או קנס, או שני העונשים כאחד. באשר לעבירות קנס, המקור המשפטי מסמיך את שר המשפטים לקבוע כי עבירה על הוראה מסוימת, שאינה פשע, היא עבירת קנס והדבר נעשה בדרך של צו. בעניינו, המשיב לא הפנה לצו שהוציא שר המשפטים הקובע את העבירות נשוא הבקשה כעבירות קנס ואף לא טען כי קיים צו שכזה. זאת ועוד, בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי- חיקוקי מיסים) מצוין מפורשות שהתקנות הותקנו מכוח סמכות השר לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק ולא סמכות מכוח החסד"פ, כנהוג בצווים לעניין עבירת קנס.

בית המשפט קבע כי המסקנה הברורה היא שהעבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה הינן עבירות מנהליות ולא עבירות קנס ואין בעובדה שבשני סוגי העבירות מנגנון דומה של ברירת משפט כדי לקבוע זהות בין העבירות או לחילופין להחיל את מערכת הכללים שחלה על עבירות קנס, לרבות תקופת התיישנות. לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי העבירות נשוא הבקשה אינן עבירות קנס הוא ניתח את השאלה מהי תקופת ההתיישנות לעבירה ומאיזה מועד מתחילה. אין מחלוקת כי העבירות שבפנינו הן עבירות מסוג עוון ותקופת ההתיישנות לעבירה הינה 5 שנים. סעיף 9(א) לחסד"פ קובע כי במקום בו ישנה הוראה אחרת לעניין ההתיישנות בחוק אחר, תחול ההוראה הספציפית של החוק האחר. סעיף 225 לפקודת מס הכנסה קובע כי לא תוגש תביעה פלילית כעבור שש שנים משנת המס שה נעברה העבירה. בפרשת בוני הבירה ( ע"פ 4745/97) קבע בית המשפט כי מניין ההתיישנות יהיה מתום שנת המס שבמהלכה נעברה העבירה ולא מיום ביצועה בפועל. בית המשפט ציין כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המשיב לעניין תקופת התיישנות של שנה אחת בלבד, הרי שלגבי שנת המס 2005 לא חלפה תקופה של שנה מיום תחילת מרוץ ההתיישנות ועד למסירת הודעות הקנס.

לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט את טענות המשיב.

מק"מ (קריות) 22367-12-10 מס הכנסה עכו נ' האני ניסרה, ניתן ביום 09.10.11

.חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן