.מיסוי פלילי הכנסה: למנהל הייצור והשיווק אין אחריות לעבירות המס של התאגיד

כנגד יובל אלפן (להלן:"נאשם 2") ומשה תנעמי (להלן:"הנאשם 3") הוגש כתב אישום בו הואשמו  הנאשמים כמנהלים פעילים של חברה ליצור ושיווק פיתות (להלן:"נאשמת 1"), בביצוע עבירות של אי תשלום מס שנוכה ממשכורות העובדים, בסך 137,051 ₪, בהתאם לסעיף 219 לפקודת מס הכנסה.

בעוד שנאשם 2 הודה והורשע בעובדות כתב האישום, טען נאשם 3 כי  לא שימש כ"מנהל פעיל" אלא כנהל הייצור והשיווק ולכן אין להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כמו כן טען נאשם 3 כי חלה עליו ההגנה המנויה בסעיף 224א' לפקודת מס הכנסה הואיל והעבירה נעברה שלא בידיעתו, שכן לטענת הוא לא היה מעורב בנושא הכספים והתשלומים השונים, לרבות לרשות המיסים ואף לא ידע כי הנאשמת 1 לא העבירה את ניכויי המס. לטענת הנאשם 3 מי שהיה מוסמך על העברת כספים היה נאשם 2.

ב"כ הנאשם 3 הוסיף כי אין לראות את הנאשם 3 כמנהל פעיל שכן תפקידו לא היה פעיל בתחום הכספי ויכולת השליטה והפיקוח שלו הייתה מצומצמת. ב"כ הנאשם 3 הסתמך על הכרעת הדין שניתנה בת"פ 366/04 מ"י נ' בידרמן שם נקבע כי "מנהל פעיל הינו מי שיש קשר בין תפקידו לבין התחום בו נעברה העבירה, במובן זה בו יש לו שליטה ואמצעי פיקוח היכולים לאפשר לו למנוע את העבירה".

המאשימה טענה כי יש לראות בנאשם "מנהל פעיל" לאור העובדה כי פעל כמנהל ייצור שכן כבר נקבע בפסיקה כי אין רלוונטיות לעצם עיסוקו ומעורבותו של הנאשם בתחום הכספי, ואף נאשם המשמש כמנהל שכל עיסוקו בצד הטכני של עסקי החברה, ניתן לראות כ"מנהל פעיל" ( ע"פ 512/92 חברת שירותי ניהול בע"מ נ' מ"י) . פס"ד נוסף שאוזכר הינו ע"פ 9902/05 מ"י נ' עץ בן אבו בע"מ שם נקבע כי "שלעניין המושג "מנהל פעיל", כמשמעו בסעיף האמור, אין חשיבות לאופן ולמידה שבה מתבטאת פעילותו, בין אם הוא מטפל בצדדים המקצועיים של העסק ובין בצדדים הכספיים".

בית משפט פסק:

בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וקבע כי הנאשם 3 לא היה מנהל פעיל. בית המשפט קבע כי "מנהל פעיל" הוא נושא משרה בחברה, שבכוחו למנוע או לצמצם בפועל התנהלות פלילית של החברה בשל הקשר שבין תפקידו לבין התחום שבו בוצעו העבירות וסמכויות פעולה אפקטיביות שיש לו באותו תחום. יובהר, נקבע כי "מנהל פעיל" הוא מנהל שיש לו שליטה ופיקוח על התחום שבו בוצעה העבירה. מנהל שאין זיקה מספקת בין תפקידו לבין התחום שבו בוצעו העבירות, ואשר עקב כך שליטתו ואמצעי הפיקוח שיש לו בנוגע לאותו תחום הם אקראיים או רופפים, לא ייחשב "מנהל פעיל" ולא ישא באחריות נגזרת.

עוד נקבע, כי פסיקות בית המשפט המחוזי אותן ציטטה המאשימה מבוססות על ההלכה ששררה לפני תיקון 39 לחוק העונשין ופסיקת בית המשפט העליון הינה לאחר התיקון, כפי שבאה לידי ביטוי בהלכות בורוביץ ואיילון, ועומדת על דרישת הקשר הענייני בין תפקידו של "המנהל הפעיל" בחברה לבין תחום ביצוע העבירה.

בית המשפט ציין כי אי הבאת עדים מטעם המאשימה אשר יכלו לשפוך אור על תפקידו של הנאשם בחברה, כגון רו"ח או עובדי הנהלת חשבונות, נזקפת לחובתה הואיל ונטל ההוכחה בדבר היותו של הנאשם "מנהל פעיל" מוטל עלייה. בית המשפט קבע כי מבחינה עובדתית לא הוכח כי הנאשם היה מעורב באופן מעשי ופעיל בניהול הכספי של החברה ולא הוכחה ידיעתו בדבר אי העברת הניכויים.

בהכרעת דינו הוסיף בית המשפט כי גם אם היה מוצא את הנאשם "מנהל פעיל" בהתאם לסעיף 224א' , הייתה מתקבלת טענתו כי העבירות נעברו שלא בידיעתו וקמה לגביו ההגנה הקבועה בחוק.

הערת מערכת- מדובר בפסק דין חשוב המסמן שינוי מגמה בתפיסת בית משפט השלום בפירוש המונח "מנהל פעיל" בתחום עבירות המס. עד כה פסקי הדין בבתי המשפט  קבעו באופן נחרץ כי אין כל אין חשיבות לאופן ולמידה שבה מתבטאת פעילותו של המנהל הפעיל, בין אם הוא מטפל בצדדים המקצועיים של העסק ובין בצדדים הכספיים.

ת"פ ( פ"ת) 6458-11-07 מס הכנסה-פקיד שומה ת"א נ' תנעמי, ניתן ביום 13.07.11

.מיסוי פלילי מע"מ: המאשימה לא הצליחה להביא עד מפתח- זיכוי מאישומים של שימוש בחשבוניות פיקטיביות

כנגד חברת אחים וחברים ושיווק בשר בע"מ (להלן:"הנאשמת") וניירוך גוודאת (להלן:"הנאשם 1") ודענא נאג'תי (להלן:"הנאשם 2"), מנהליה הפעילים של הנאשמת, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של ניכוי תשומות בלא שיש לגביהם מסמך לפי סעיף 38 לחוק מע"מ וכן לפי סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ- התחמקות מתשלום מס בנסיבות מחמירות. כעולה מכתב האישום, הנאשמים, הגישו בשנת 2005 דו"חות מע"מ תקופתיים בהם ניכו מס  תשומות בסך 1,256,770₪. המע"מ הכלול בדו"חות הינו 182,344₪. הנאשמת ניכתה את התשומות על סמך חשבוניות של חברת אבו-שקרה לבעלי חיים בע"מ, כאשר האחרונה, לטענת המאשימה, לא ביצעה ולא התחייבה לבצע עסקה עם הנאשמים. הנאשמים כפרו במיוחס להם.

בית המשפט פסק:

בית משפט קבע כי לצורך הוכחת היסוד העובדתי של העבירה לא הונחה בפניו תשתית מספקת להראות כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות שאין מאחוריהן עסקה אמיתית. אומנם הנאשמים לא ידעו מי הסוחר שמכר להם את הכבשים אך אין בך הוכחה מספקת להיות החשבוניות פיקטיביות. כמו כן, היקף העסקאות אינו מצביע על רכישות אשר חורגות מהפעילות העסקית של הנאשמת. עוד נקבע ע"י בית המשפט כי הסברם של הנאשמים נתמך בעדותו של אלעטאונה המתייחס לקיומן של מכירות דרך צדדים שלישיים. בקביעותיו ציין בית המשפט כי המאשימה לא הביאה כל ראיה כי העסקאות אינן אמיתיות או כי אותו מס שאותו ניכו הנאשמים כתשומות לא שולם לאוצר המדינה כתשלום עסקאות ע"י המוכר. העובדה כי המאשימה לא הצליחה להביא לעדות את פאיז אבו שקרה, אשר לטענתה הוא המוכר של אותן עסקאות, עומדת בעוכריה. גם אם העסקאות לא היו מדווחות אין ללמוד בהכרח כי אי דיווחן על אשמת הנאשמים. אין ספק כי הבאת ראיה כזו בפני בית המפשט הינה נדבך הכרחי להוכחת כתב האישום. אין בעובדה כי הנאשמים לא ידעו לזהות את החשבוניות ולא הכירו את אבו שקרה כדי לבסס את קיומו של היסוד העובדתי.

היסוד הנפשי, אשר מחייב כי ניכוי המס יעשה המטרה להתחמק מתשלום מס לא הוכח. בהעדר הוכחה כי מדובר בפעילות פיקטיבית אין כל אינדיקציה לדעת שהרישום נעשה כדי להתחמק מתשלום מס. בית המשפט קבע כי חוסר ההכרות של הנאשמים את אבו שקה או בקיום רכישות אחרות ללא תשלום מע"מ, שאינן חלק מכתב האישום, אין בהם לקבוע כי הנאשמים התכוונו להתחמק מתשלום מס ולהביא להרשעתם.

נקבע כי המאשימה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה המשפט הפלילי להוכיח את אשמתם של הנאשמים. הנאשמים זוכו מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

ת"פ (י-ם) 9539/08 מ"י נ' רשות המיסים- אגף המכס והמע"מ נ' חברת אחים וחברים שיווק בע"מ ואח', ניתן ביום 24.07.11

.מיסוי אזרחי מע"מ: קיזוז מס תשומות שלא כדין

חברת מואב ביטחון אזרחי בע"מ (להלן:"המערערת") הגישה ערעור לפי סעיף 83 לחוק מע"מ וזאת על החלטת מנהל מע"מ רחובות (להלן:"המשיב") להוציא שומת תשומות לשנים 2006-2004, בגין קיזוז מס תשומות שלא כדין בסך של  560,000 ₪.

כעולה מנימוקי ההחלטה בהשגה, מדובר ב-9 חשבוניות אשר קוזזו ע"י המערערת, אשר הוצאו לה ע"י חברת פ.צ.א.מ מסחר בנייה וכח אדם בע"מ (להלן:"החברה") באמצעות מנהלה מר מוסלאח חאדר (להלן:"חאדר").

המערערת טענה כי כל החשבוניות הוצאו כדין, כאשר 32 מתוכן הוכרו ע"י המשיב ולא הייתה לגביהם כל מחלוקת. עוד טענה המערערת כי שריפה במשרדיה השמידה חלק מהמסמכים הרלבנטיים ועובדה זו לא אמורה לעמוד לה לרועץ. מנגד, המשיב מתבסס בהחלטתו על העובדה שחאדר מכחיש מספר חשבוניות ומציין כי לא הוציא אותם, וזאת בניגוד ליותר מ-30 חשבוניות אשר זוהו על ידו. כמו כן, חשבוניות מס' 214 ו-215 הוצאו עוד לפני שהחברה הייתה רשומה כעוסק. מעבר לכך, החשבוניות נשוא הערעור בעלות פורמט שונה מהחשבוניות  אשר זוהו ע"י חאדר וחלקן לא זוהו ע"י פקידת המערערת, לגביה נטען כי מלאה אותן. המשיב הוסיף וטען כי צ'קים שנרשמו לטובת החברה נפרעו ע"י עובדי המערערת ואלה אינם מכירים אותה. עוד צוין, כי קיימת יתרה בלתי מוסברת של 2 מילון ₪ בכרטיס החברה בספרי המערערת.

באשר לשומת עסקאות, אין מחלוקת כי שולמה במלואה ע"י המערערת והיא הוצאה מאחר והמערערת לא כללה בדיווחיה למשיב מכירת רכב.

בית המשפט פסק:

בית המשפט ציין את המסגרת הנורמטיבית אשר קובעת כי עוסק רשאי לנכות מהמס שהוא חייב את מס התשומות הכלול בחשבוניות מס שהוצאו לו כדין, בהתאם לסעיף 38(א) לחוק. פסק הדין המנחה בעניין זה הינו ע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק ומתכות בע"מ נ' מע"מ שם נקבעו מספר דרישות טכניות על מנת לקבוע כי "חשבונית הוצאה כדין". על החשבונית, בין היתר, להיות מוצאת ע"י עוסק מורשה, עליה לכלול פרטים כפי שנקבעו בחוק ועליה לשקף עסקה אמיתית בין הצדדים. כמו כן, בית המשפט הוסיף כי די שאחד הצדדים המופיע בחשבונית, לרבות מוציא החשבונית, אינם הצדדים האמיתיים לעסקה על מנת להפוך את החשבונית לפיקטיבית.

המבחן לבחינת היותה של החשבונית חשבונית כדין הינו המבחן האובייקטיבי ובית המשפט הותיר מקום למקרים חריגים בהם השתכנע מנהל מע"מ כי הנישום לא התרשל ונקט בכל האמצעים האפשריים כדי לאמת את החשבוניות וזהות העוסק. נטל הוכחה באשר לזכאות עוסק לניכוי מס תשומות מוטל על כתפי הנישום.  האם המערערת עמדה בנטל להוכיח כי החשבוניות הוצאו כדין?

המשיב ציין כי 2 חשבוניות הוצאו עוד לפני רישומה של החברה כעוסק. לעניין זה מנהל המערערת טען כי וידא שיש לחברה עוסק מורשה וראה את התעודה לפני שהתחיל לעבוד עימה. תשובתו מלמדת כי לא נעשתה כל בדיקה ע"י המערערת, ולטענתו כי ידוע לו שהחברה הוקמה בשנת 2002 אין כל בסיס ראייתי ( החשבוניות הוצאו ב06/04 ו- 10/04, כאשר החברה נרשמה ב12/04 ).

באשר ליתר החשבוניות, גרסת חאדר כי לא הוציא אותן ואין לו מושג מי הוציא לא נסתרה ע"י המערערת, מה גם שזו נמנעה לזמנו לחקירה ולא נתנה אף הסבר מדוע לא נעשה ניסיון לזמנו. כמו כן, טענת המערערת כי מלוא התמורה בגין החשבוניות שולמה לא נתמכה בראיה כלשהי. טענת המערערת כי שילמה לחברה בצ'קים נתבררה כלא נכונה, כאשר המשיב צירף תצהיר של עובד המערערת בו טען כי נשלח לפרוט צ'קים אשר הוצאו לחברה. בית משפט קיבל את טענת המשיב כי אילו אכן החברה הייתה מבקשת תשלום מזומן לא היה שהמערערת עצמה תפדה צ'קים שהיא רשמה לכאורה לפקודת החברה. עוד נקבע, כי המערערת לא הציגה ניירות עבודה או ניירות התחשבנות, וטענת מנהל המערערת כי לא היו חשבונות אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי מסמכים רלבנטיים הושמדו בשריפה.

מן המקובץ עולה כי המערערת לא עשתה כל פעולה שיש בה לוודא כי החשבוניות הוצאו כדין. החשבוניות לא מפורטות , אין מערכת התחשבנות ואין מקום לטענה כי נעשו בדיקות , כאשר חשבוניות הוצאו בטרם נרשמה כחברה כעוסק. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי עצם הצגת תעודת עוסק אין בה כדי להוות בדיקה ראויה באשר להוצאת החשבוניות כדין.

לאור האמור לעיל, בית המשפט דחה את הערעור וחייב את המערערת בהוצאות המשיב.

ע"מ(מחוזי ת"א) 1110/09 מואב ביטחון אזרחי בע"מ נ מע"מ רחובות, ניתן ביום 01.08.11

.מיסוי פלילי מכס: בגדי הים היקרים- הסירו מחדלים בסך 6 מיליון ש"ח

כנגד חברת גוטקס מודלס בע"מ (להלן:" הנאשמת"), מאיר גואר, דירקטור, סמנכ"ל ומשנה למנכ"ל החברה (להלן:"נאשם 2") ואתי לוי, מנהלת רכש יבוא ויצוא בנאשמת ואחראית על הקשר עם הספקים ועמילי מכס ( להלן:"נאשמת 3"), הוגש כתב אישום חמור בגין ביצוע עבירות מכס.

מכתב האישום עולה כי בין השנים 2006-2003 ייבאו הנאשמים בגדי ים ממתפרות בתורכיה, רומניה ובולגריה. בהתאם להסכמי סחר עם מדינות אלה, יבוא בגדי ים מהן פטור ממכס. התנאי למתן הפטור הינו כי ייצור בגדי הים יהיה ייצור מחוט מארץ הייבוא. בפועל, הבדים מהם נתפרו בגדי הים יובאו למתפרות מאיטליה ומארצות אחרות באירופה, כאשר הנאשמים רכשו את הבדים והעבירו אותם למתפרות.

חשוב להדגיש לעניין זה כי שיעור המכס החל על ייבוא בגדי ים בתקופה הרלוונטית היה 12% מערך בגדי הים בתוספת מע"מ כדין. לטענת המאשימה, הנאשמים ידעו היטב כי הבדים אינם זכאים לפטור מהמכס. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של מסירת מסמכים הכוללים ידיעות כוזבות (חשבונות ספק ורשימונים), מתוך כוונה להונות את האוצר ולהתחמק מתשלום מע"מ. בגין מעשי הנאשמים נגרעו מקופת המדינה סך כולל של 6,114,842 ₪ ( כספי מכס בסך 3,310,307 ₪ וכספי מע"מ בסך 2,804,535 ₪ ).

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון,  אשר ייחס להם 924 עבירות של הברחת טובין, השתמטות מתשלום מכס, הצגת תעודה שהיא כביכול חשבון מכר אמיתי, הגשת רשימון כוזב, הצהרה לפקיד מכס שאינה נכונה, הטעיית פקיד מכס ומסירת ידיעה כוזבת או מסמך במטרה להתחמק מתשלום מע"מ.

ב"כ המאשימה, במסגרת הטיעונים לעונש, ציינה כי לזכות הנאשמים עומדת ההודאה המוקדמת אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, שיתוף הפעולה עם החוקרים, הסרת המחדל והבעת חרטה ונטילת אחריות. יחד עם זאת, מעמדם הבכיר של הנאשמים 2 ו-3 מחייב עונש ראוי ובמקרה זה עונש מאסר בדרך של עבודות שרות הולם את נסיבות העבירות ומבטא מטרות של הרתעה ושיקום.

מנגד, ב"כ הנאשמים ציין כי הנאשמים העבירו לרשות המוסמכת מסמכים רבים ושיתפו פעולה באופן מלא. נאשם 2 הינו בן 63, אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי ומי שהיה אחראי על כל שלבי הפיתוח של בגדי הים ושיווקם. כמו כן, עד לפני 10 שנים שירת בהתנדבות כמודיע נפגעים. כיום נאשם 2 אינו נושא משרה בחברה ומתקשה למצוא עבודה בתחומו.  נאשמת 3, בת 51, נורמטיבית וללא עבר פלילי ואם ל-3 קציני משטרה. עוד צוין כי המחדל נפרע במלואו.

בית המשפט פסק:  

בית המשפט הדגיש כי העבירות בהן הורשעו הינן חמורות ביותר, בוצעו במשך זמן ממושך ובהיקף כמעט חסר תקדים. מדובר בעבירות שבוצעו בתחכום רב, בהסתר והרחק מעינה הבוחנת של מדינת ישראל, תוך ניסיון להתחמק מתשלומי מס. לדעת בית המשפט, הנאשמים הינם בעלי מקצוע בתחומם ומעשיהם לא נעשו מתוך עצימת עיניים גרידא, אלא מתוך כוונה חד משמעית למנוע מהמדינה את המס. בית המשפט ציין את פסיקות בתי המשפט בעבירות כלכליות ואת החומרה שיש להתייחס לעבירות אלה ועל הצורך בהשתת עונשים חמורים. באשר לקנס, בית המשפט ציין כי על שיעור הקנס להיגזר, בין היתר, בהתאם לסכומי ההכנסה אותם העלים הנישום ולבטא את חומרת מעשי הנאשמים, היקפם והתחכום הרב בו בוצעו. קנס ראוי הוא זה שיבטא מסר הרתעתי לכלל הציבור, ובפרט לנושאי משרות המכהנים בתפקידים בהם האמון צריך להיות נר לרגליהם.

לאחר ששקל את כל טיעוני הצדדים ושיקולי הענישה גזר בית המשפט על הנאשמת 1 קנס כספי בסך 600,000 ₪, עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 50,000 ₪ על נאשם 2 ועונש מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 25,000 ₪ על נאשמת 3.

הערת מערכת-  לאחר פרשה זו נעשה שינוי בהסכמי הסחר, ויבוא מהמדינות רומניה ותורכיה מזכה בפטור ממס.

ת"פ(ראשל"צ) 2319/09 לשכה משפטית לאגף המכס והמע"מ נ' חברת גוטקס מודלס בע"מ ואח', ניתן ביום 12.07.11

.חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן