.מיסוי פלילי מס הכנסה: שנתיים מאסר על עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה

דוד קיפניס ( להלן: "נאשם 1") וגנריך גילמן ( להלן:"נאשם 2") ניהלו בין השנים 2007-2004 עסק בשם "גנריך גילמן שירותי הסעות" (להלן:"העסק"). נאשם 2 נרשם כבעל העסק ונאשם 1 היה הרוח החיה בו. העסק העסיק קבלני משנה כנהגי הסעות שהגישו חשבוניות מס בגין העבודה והשירותים. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום לפיו בין השנים 07-05 הכינו וקיימו פנקסי חשבונות כוזבים בשתי שיטות. על פי שיטה אחת נאשם 1 הגדיל שלא כדין את סכומי חשבוניות המס שקיבל מקבלני המשנה מסך של 175,175 ₪ לסך של 499,230 ₪ ורשם אותם בספרי החשבונות של העסק. השיטה השנייה התבטאה בייצור חשבוניות פיקטיביות על שם קבלני משנה שלא סיפקו לעסק שירותים. לטענת המאשימה, בשנת 2005 הפיק הנאשם באמצעות חשבוניות פיקטיביות סך של 441,424 ₪ ובשנת המס 2007 הפיק חשבוניות פיקטיביות בסך 72,500 ₪ שנכללו בספרי העסק.

כתב האישום ייחס לנאשמים עבירות של הכנת פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, שימוש במרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה וכן עבירות של השמטה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי נאשם 1 היה הרוח החיה בעסק והוא זה שיזם, הגה וביצע בפועל את העבירות ואילו חלקו של נאשם 2 שהעניק את שמו לעסק מצומצם. ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, ערכה אבחנה משמעותית כשהיא טוענת בחומרה לגבי נאשם 1 ובאורח מתון יותר לגבי נאשם 2. לגבי נאשם 1 הודגשה חומרת המעשים, ניהול עסק תוך הערמה שיטתית על רשויות המס, מרמה וזיוף, ניהול ספרי חשבונות כוזבים, הימשכות העבירות לאורך שנים וכן את אי הסרת המחדל שעומד כיום על סך של 700,000 ₪. למרות נסיבותיו הקשות של נאשם 1 עתרה ב"כ המאשימה לעונש מאסר בפועל וקנס כספי מכביד. באשר לנאשם 2, ולאור חלקו המצומצם, עתרה המאשימה לענישה מתונה, הצופה פני עתיד, ולקנס כספי הולם.

לאור עמדת המאשימה באשר לנאשם 2, הדגיש ב"כ הנאשם כי הוא רק השאיל את שמו לנאשם 1 ושימש כ"חותמת גומי". נאשם 2 לא ידע על הדרך הכוזבת בה נוהל העסק, עד לתחילתה של החקירה. מדובר בנאשם בן 74 אשר מתקיים מקצבת זקנה ויש להסתפק בעונש מאסר על תנאי וקנס סמלי.

בטיעוניו בעניינו של נאשם 1 הודגשו נסיבותיו האישיות היוצאות דופן. הנאשם הוכשר כרופא ברוסיה אולם לא צלח את מבחני הקבלה בישראל ונאלץ לעסוק בעבודות שונות. על מנת לקיים את משפחתו הקים עסק שכשל והותיר אחריו חובות גדולים. לאור מצבו הקשה נפרד נאשם 2 מאשתו וכיום הוא מתגורר עם אימו הקשישה והחולה. ב"כ הנאשם ציין כי יש לזקוף לזכותו את ההודיה, חיסכון זמן שיפוטי וכי חובו של נאשם 2 לקופת המדינה עומד לכל היותר על סך של 240,000 ₪. עתירתו הייתה לעונש מאסר על תנאי וקנס מתון ולחילופין עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

בית המשפט פסק:

בית המשפט הביא בשיקוליו את טיב העבירות ואופיין, הנזק שהסבו לקופת המדינה, מדיניות הענישה ומטרותיה וכן את הנסיבות האישיות של הנאשמים. בית המשפט התייחס בחומרה רבה למעשיו של נאשם 1 בשל ההערמה המתמשכת של רשויות המס והשימוש בחשבוניות פיקטיביות אשר הסתכמו בלמעלה מחצי מיליון ₪. הנאשם הוליך שולל את רשויות המס גם בדיווח על הכנסות מעסק וחובו טרם שולם. לא מדובר במעידה אקראית אלא במעשים יזומים ושיטתיים שכללו ניהול כוזב של ספרי חשבונות והתעלמות בוטה מחוקי המס. בית המשפט ציין את הפן הערכי של העבירות שלהן תוצאות קשות למשק ולכלכלה וכן הרסניות למרקם החברתי בכך שהן פוגעות בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה. מטעמים אלה פסק בית המשפט העליון להתייחס לעברייני מס כאל מי שגוזלים כספים לא להם ורק ענישה חמורה שעיקרה מאסר בפועל וקנס משמעותי יענה על מטרות הענישה. נסיבותיו הקשות של הנאשם 1 הובאו בחשבון אך אין בכוחם לאיין או להפחית את חומרתם הרבה של שיקולים לחומרה. עתירת ב"כ הנאשם לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות.

לגבי נאשם 2, בית המשפט ציין כי הוא נקלע לפרשה באקראי, סמך על נאשם 1 ולא היה המבצע האופרטיבי בביצוע העבירות והתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות.

בית המשפט גזר על נאשם 1 עונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים וקנס כספי בסך 45,000 ₪ ועל נאשם 2 גזר עונש מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 8,000 ₪.

ת"פ(ת"א) 30023-04-10 מ"י פמת"א נ' קיפניס ואח', ניתן ביום 28.03.11 

.מיסוי פלילי מע"מ: חשבוניות פיקטיביות- עסק לא מומלץ

כנגד חברת חסון אחזקות וניקיון בע"מ (להלן:"נאשמת 2 ") ומנהלה הפעיל רוני חסון (להלן: "נאשם 1") הוגש כתב אישום, לפיו בתקופה שבין ינואר 2007 ועד אפריל 2008 הוציא הנאשם  מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם העסק "דוק יוחאי תיווך בניה ושיפוצים" (להלן:"החשבוניות הפיקטיביות"). הנאשם רשם את החשבוניות הפיקטיביות בנאשמת 2 שבניהולו במטרה להתחמק מתשלום המס ע"י הגדלת מס התשומות שבספריה. סך מס התשומות אותם ניכוי הנאשמים הינו 535,580 ₪.

הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם בעבירות חמורות בניגוד לחוק מע"מ: 40 עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(5), ניהול או הרשאה לאחר לנהל או להכין פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 117(ב)(6) ושימוש בכל עורמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

במסגרת הטיעונים לעונש ציינה ב"כ המאשימה את חומרת המעשים ואת העובדה כי גרעו מקופת המדינה סכום העולה על חצי מיליון ₪ בפרק זמן של שנים. בהסתמך על פסיקה שהגישה ב"כ המאשימה נטען כי מדיניות הענישה בעבירות מס הינה הטלת עונשים כואבים ומרתיעים המשלבים עונשי מאסר בפועל וקנסות כבדים. ב"כ המאשימה עתרה להטיל על נאשם 1 מאסר בפועל המבטא את חומרת המעשים וקנס כספי הולם.

מנגד, ההגנה העידה מטעמה עדים אשר דיברו בשבחו של הנאשם ואת עזרתו לזולת. ב"כ הנאשם ציין כי מדובר באדם נורמטיבי אב ל-5 ילדים וסב ל-6 נכדים. בשנת 2005 נקלע הנאשם לקשיים כלכליים ונאלץ להלוות כספים מהשוק האפור אותם לא יכול היה להשיבם. המשבר הכלכלי גרם למשבר משפחתי שהוביל לגירושים ולכניסתו של הנאשם להליכי פשיטת רגל. לאור מצבו הנפשי הקשה ניסה הנאשם לשים קץ לחייו ומטופל תרופתית. ב"כ הנאשם ציין את הודיית הנאשם, חיסכון זמן שיפוטי, עדויות האופי ואת נסיבותיו החריגות ועתר שלא למצות עם הנאשם את הדין.

בית המשפט פסק:

בית המשפט ציין את החומרה היתרה שבביצוע עבירות כלכליות והענישה המחמירה אשר באה לידי ביטוי מפורש ועקבי במגוון פסקי דין. באשר לעבירות כלכליות באמצעות חשבוניות פיקטיביות חזר בית המשפט על דברים שנאמרו בפרשת אלעוברה סאלם – "עבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות הינה בבחינת אבי אבות הטומאה...".

בעניינו של הנאשם קיימים מירב הנסיבות לחומרה. מדובר בנאשם אשר הוציא מספר רב של חשבוניות פיקטיביות, תוך תכנון מדוקדק, בסכום גבוה על שם עסק אחר. הנאשם ניכה תשומות של למעלה מחצי מיליון ₪ בדרכי רמייה ולא הסיר את המחדל או חלק ממנו להטבת נזקה של הקופה הציבורית. מנגד, בית המשפט נתן דעתו לעדויות האופי שנשמעו, לתרומת הנאשם לזולת, העדר עבר פלילי ולהודייתו בשלב הראשוני של ההליך. כמו כן,היו לנגד עיניו של בית המשפט הנסיבות החריגות והמצוקה הנפשית בו הנאשם שרוי.

בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 30 חודשים וקנס כספי בסך 50,000.

הערת מערכת:  ב"כ הנאשמים עתר לעיכוב ביצוע גזר הדין על מנת לשקול הגשת ערעור על גזר הדין. על אף מדיניות הענישה אשר הולכת ומחמירה מדובר בגזר דין חמור מאוד.

ת"פ ( פ"ת) 22711-10-09 מ"י נ' חסון ואח', ניתן ביום 04.04.11 

.מיסוי אזרחי מע"מ: הפקדת ערובה לתשלום הוצאות בערעור חברה לא פעילה

מע"מ ת"א (להלן:"המשיב") הגיש לבית המשפט בקשה לחייב את חברת במה ותקשורת בע"מ  (להלן:"המערערת") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו, במידה והערעור ידחה.

עיקרי הערעור התייחסו לשומת הוצאות לתקופה של יוני 2004 ועד למרץ 2006 בסך משוערך של 3,802,908 ₪ וכן על פסילת ספרים וקנס שהושת בהקשר זה בגובה של 190,497 ₪. בקשתו של המשיב נתמכה בתצהיר לפיו נטען כי, אין למערערת נכסים והיא חדלה מפעילות עסקית מינואר 2009. כמו כן, המערערת לא שילמה את סכום הקנס שהוטל עליה עד למועד הגשת הבקשה ולכן יש לחייבה בהפקדת ערובה שיהיה כדי להבטיח את הוצאות ההליך. המשיב הוסיף כי סיכוי הערעור נמוכים לאור פסילת ספריה והעובדה כי ניכתה תשומות שלא כדין.

מנגד, המערערת טענה כי הינה נעדרת פעילות עסקית ואין באפשרותה להעמיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. השתת ערובה מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות העולה כדי איונה. לשיטת המערערת, בשונה מהליכי ערעור רגילים היא זו שלמעשה מתגוננת מפני הרשויות ומערערת על סכומים שהושתו עליה. המערערת גורסת כי יש לבחון בגמישות את בקשת המשיב על מנת להתיר את "מעגל הקסמים הדיוני" לפיו בעטיו של מצוקה כלכלית נבצר מבעל דין להביא את עניינו לפני בית המשפט.

בית המשפט פסק:

סעיף 353א' לחוק החברות מסדיר את הנושא של חיוב חברה בערובה להוצאות משפט וקובע כי ככלל, שעה שחברה מגישה תובענה לבית המשפט עליה להפקיד ערובה. הפטר חברה מחיוב ע"י בית משפט הינו חריג וייעשה רק אם סבור בית המשפט שנסיבות העניין מצדיקות זאת או שהחברה הוכיחה כי ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע. בית המשפט ציין כי אומנם סעיף החוק עוסק בתובענה ולא בערעור, כבמקרה זה, אך אין נפקא מינה באם מדובר בתובענה או בערעור שנוקטת החברה. יתרה מזו, בערעור יש הצדקה להחמיר עם חברה שכן לפתחה השגה שלא התקבלה.

מקור נורמטיבי נוסף לחיוב מערער בערובה הינו תקנות סדר הדין האזרחי (תקנות 427-428) וכן תקנה 10(א) לתקנות מע"מ ומס קניה (סדרי דין שבערעור). בית המשפט ציין את רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, שם נאמר: "... האינטרס של משיב, שכבר זכה בדין, בהבטחת יכולתו לגבות הוצאות, חזק מזה של נתבע אשר לו זו הפעם הראשונה בה עניינו מובא לערכאה שיפוטית.."

בית המשפט קבע כי המערערת לא הוכיחה כי עמדה בתנאים המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערבות. המערערת הפסיקה את פעילותה העסקית וככל שיושתו עליה הוצאות המשיב יעמוד בפני שוקת שבורה ולא יהא בידו לגבות את המגיע מהמערערת. טענת המערערת לפיה היא מתגוננת מפני הרשויות נדחתה שכן משמעה כי לעולם לא יהיה מקום לחייב מערערת בהליך מיסים בהפקדת ערובה וזה אף בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה.

המערערת לא דייקה בטענתה כי השתת ערובה משמעותה איון זכות הערעור שכן המערערת הגישה בעבר השגה ללא הפקדת ערובה ואין לראות בחיוב הפקדת ערובה בערעור זה (ערעור שני) משום פגיעה בלתי מידתית.

בית משפט קבע כי האיזון הראוי בין הבטחת הוצאות המשיב לבין הקשיים הניצבים בפני המערערת הוא בגובה הערובה שיושת, ולפיכך השית על המערערת עירבון בסך 15,000 ₪.

עמ(ת"א) 27844-01-11 במה ותקשורת בע"מ נ' מע"מ תל אביב, ניתן ביום 24.03.11 

.הלבנת הון: אין בהודעה לשוטר כדי למלא אחר חובת הדיווח בהתאם לחוק איסור הלבנת הון

בתאריך 03.12.10 נכנס סם גרשון (להלן:"המערער") לישראל כשברשותו 80,000$ במזומן, עליהם לא דיווח בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון (להלן":החוק"), לפיכך נתפס כספו. הוועדה לעיצום כספי (להלן:"המשיבה") החליטה להטיל על המערער עיצום כספי בסך 25,000 ₪. על החלטת המשיבה הוגש ערעור לבית המשפט.

לטענת המערער הוא לא עבר את העבירה ודיווח על סכום הכסף שברשותו ועתר לביטול העיצום והשבת כספו. במסגרת בדיקה אקראית שנערכה למערער עם נחיתתו הוא הודיע לשוטר כי ברשותו 80,000$ ומבחינתו הודיע לרשות המוסמכת בהזדמנות הראשונה והודעתו נרשמה. עוד הוסיף כי הגיש הצהרה שנתן ברוסיה על הוצאת הכסף. לאחר החיפוש עבר המערער במסלול האדום אך לא היה איש מנציגי המכס. לאור הכחשת המשיבה ולצורך הוכחת טענתו דרש המערער לקבל את הקלטתו עת עבר במסלול האדום. לשיטתו, סירוב המשיבה לגלות את הקלטת – "חזקה שהראיה היא נגד בעל הדין המסרב לגלותה" והדבר מוכיח כי היה לא נציג מכס בדלפק.

המשיבה טוענת כי אין להתערב בהחלטת הוועדה וכי מדובר בהפרת חוק ברורה ובעיצום כספי מתון בנסיבות העניין. עוד הוסיפה המשיבה כי לא נפל פגם בשיקולי הוועדה והיא דנה בעניינו של המערער באופן הוגן וענייני. המשיבה שקלה את כל הטענות שהובאו בפניה, את העובדה כי מדובר הפרה ראשונה והיקפה הכספי, את גרסת המערער למקור הכספים ויעדם וכן את שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות. עוד נטען כי בית המשפט אינו אמור להיכנס בנעלי הוועדה.

בית המשפט פסק:

בית המשפט התייחס לעניין סמכותו כערכאת ערעור וציין כי על בית המשפט לבחון את סבירות החלטתה של המשיבה בהתאם למבחנים מצטברים וכלי הביקורת השיפוטית של מעשי המינהל העומדים לרשותו. במידה ונפל פגם בהחלטה רשאי בית המשפט להתערב בה אך אין הוא יכול להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו. לאחר שבחן את סבירותה של ההחלטה נקבע כי לא נפל פגם בשיקול דעתה של המשיבה המצדיקות התערבות.

בית המשפט דחה את טענת המערער כי יש לראות באמירתו לשוטר כהצהרה העונה על חובת הדיווח. אין בין חילופי הדברים בין השוטר למערער לבין הצהרה בפני המכס על הכספים שברשותו ויש לעבור במסלול האדום לדווח בטופס הדיווח, כשהוא ממולא לכל פרטיו.

באשר לטענת המערער כי איש מנציגי המכס לא היה במסלול בעת שעבר, נקבע כי חובת הדיווח הינה חובה אקטיבית באמצעות טופס דיווח. החובה הקבועה בסעיף 9 לחוק הינה חובה מוחלטת ואין הוועדה נדרשת לקבוע קיומה של "כוונה" או "מטרה" להפר את חובת הדיווח.

בנוסף, בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה שלא להיעתר לדרישת המערער לגילוי חומר חקירה .

לאחר עיון במכלול נימוקי הוועדה קבע בית המשפט שהחלטת המשיבה מאוזנת וסבירה ודחה את הערעור.

עש"א(ת"א) 46224-12-10 גרשון נ' מ"י, ניתן ביום 23.02.11 

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן