.מיסוי פלילי מע"מ : בית המשפט המחוזי קיצר עונש מאסר לאם חד-הורית

מרים טל (להלן: "המערערת") הורשעה על סמך הודייתה באי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ – עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן:"החוק"). בית משפט השלום גזר על המערערת 12 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי בסך 18,000 ₪. על גזר הדין הוגש ערעור בפני בית המשפט המחוזי.
בית המשפט הפנה את המערערת לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, אך הבהיר כי אין בעצם השליחה לממונה אמירה סופית באשר לעונשה.
ב"כ המערערת עתר לקיצור תקופת המאסר וטען כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה וכי לא היה מקום להשתת תקופת מאסר ארוכה, בת 12 חודשים. עוד נטען כי, המערערת הינה אם חד הורית לשני ילדים, שולם סכום משמעותי על חשבון קרן החוב (המחדל לא הוסר במלואו) ונורמת הענישה המקובלת מצביעה על החמרת יתר.
 
ב"כ המאשימה עתרה להותרת פסק הדין של בית משפט קמא בעינו בנימוק שלמערערת יתרת חוב בסך 155,000 וגם לאחר קיזוז תשומות בסך 30,000 ₪- עדיין מדובר בסכום מחדל גבוה מאוד. ב"כ המאשימה אף הפנתה את בית המשפט לריבוי הדו"חות והתקופה הארוכה שבמהלכה בוצעו העבירות. 
 
בית המשפט פסק: 
בית המשפט נתן משקל לעובדה כי שולם סכום משמעותי על חשבון החוב (195,000ש"ח) שלצידו גלומה ההכרה בחטא וניסיון להסרת המחדלים. הנימוק ששימש לקולא והטה את הכף לטובת המערערת היא העובדה כי המערערת הינה אם חד הורית לשני ילדים קטנים. לגישת בית המשפט, אין מי שייקח אחריות על הילדים ויש לכך משקל לעניין שיקולי הענישה.
בית המשפט ציין כי מדובר בהסתבכות ראשונה למי שהייתה בעבר עורכת דין שהושהתה, וככל הנראה לא תוכל לשוב לעסוק במקצוע. כמו כן נתן בית המשפט משקל בשיקולי הענישה, לחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה.
לאחר ששקל את טיעוני הצדדים קיצר בית המשפט את תקופת המאסר והעמיד אותה על 6 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות. יתר רכיבי גזר הדין של בית משפט קמא, לרבות הקנס, נשארו.
 
עפ"ג (ת"א) 3581-03-10   טל נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 19.01.11  

.מיסוי אזרחי מע"מ: באין הוראה אחרת יש לראות את רכיב המע"מ כרכיב הכלול בתמורה

המשביר לצרכן ישראל בע"מ (להלן :"המשיב") נקלעה לקשיים כלכליים במהלך שנת 2002. בית המשפט המחוזי בת"א הוציא צו הקפאת הליכים בעניינה ובעניינן של חברות נוספות בבעלותה ומינה נאמנים לתקופת ההקפאה. הנאמנים ניהלו משא ומתן עם שני משקיעים פוטנציאלים (קבוצת שביט וקבוצת סקאל) למכירת הפעילות המסחרית של המשביר כ"עסק חי". בתום המו"מ הגישו הנאשמים לבית המשפט סקירה השוואתית של שתי ההצעות והמליצו על קבוצת שביט. בית המשפט אישר את ההתקשרות עם קבוצת שביט, בהתאם להצעתה שגובשה במסמך עקרונות ועל פי השינויים והתנאים שנוספו למסמך במסגרת ההתמחרות בפני וועדת הביקורת.
קבוצת שביט התחייבה על העברת כספים לקופת הנושים וכן מתן אופציה לדרוש השלמות תשלומים צמודים למדד. בהתאם לאופציית הפירעון הודיע אבנר כהן ( להלן: "המערער/מפרק") למשיבה כי הוא מבקש לממש את האופציה ודרש העברת 24 מיליון ₪ לקופת הנושים, בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ. המשיבה סירבה להוסיף מע"מ על הסכום הנדרש וטענה כי כל התחייבויות הכספיות שנטלה על עצמה במסגרת הסכם הרכישה ובהן ההתחייבות הכספית הנוגעת לאופציה כללו מע"מ.
במסגרת בקשה למתן הוראות דרש המפרק לחייב את המשיבה בסכום המע"מ על סך 24 מיליון ₪. בית המשפט פנה לוועדת הביקורת אשר ציינה כי, באם תתקבל עמדת המשיבה, הסכום שיגיע לקופת הנושים יהיה קטן יותר ולגישתה יש להעדיף את עמדת המפרק לפיה הסכום שבהסכם אינו כולל מע"מ.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המפרק וקבע כי המשיבה אינה חייבת להוסיף מע"מ על סכום האופציה אותו התחייבה לשלם לקופת הנושים. עוד ציין כי לא הייתה כל מחלוקת שעניין המע"מ לא נזכר בעסקת הרכישה והשאלה שעומדת המחלוקת נודעת לפירושו של הסכם הרכישה. בית המשפט עמד כל החזקה שפותחה בהלכה בפסוקה לפיה בהיעדר הוראה אחרת בחוזה יש לראות את מחיר העסקה כמחיר הכולל את רכיב המע"מ. חזקה זו ניתנת לסתירה אולם לא עלה בידי המפרק לסתור חזקה זו. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
המפרט טען כי החזקה עליו נסמך בית המשפט המחוזי נסתרה וזאת בהתאם לנסיבות ואומד דעת הצדדים העולים מן המסמכים הרלוונטיים, התכלית המסחרית ותכליות נוספות שעמדו בבסיס קבלת ההצעה. המפרק הדגיש עי הצעות סקאל ושביט ניתנו על בסיס אחיד ומשצוין בהצעתה של סקאל מפורשות כי על הסכומים שהציעה יש להוסיף מע"מ, המסקנה המתבקשת כי גם הסכומים שהציעה שביט לא כללו מע"מ.
המשיבה, מנגד, טענה כי יש לאמץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין החזקה וכי אין  בנסיבות החיצוניות שהן נתלה המפרק להגיע למסקנה שונה.
 
בית משפט עליון פסק:
הסכם יכול שימצא ביטוי במסמך שלם אחד הכולל את כל תניותיו ויכול גם שיתגבש במקבץ של מסמכים המשקפים יחדיו את מכלול תניותיו. במקרה זה, עסקת הרכישה פזורה על פני מספר מסמכים (מסמך עקרונות, פרוטוקול התמחרות, המלצות וועדת ביקורת). עיון במסמכים מלמד כי אין בו התייחסות לסוגיית המע"מ ואישור העסקה ע"י בית המשפט אינו נדרש לעניין המע"מ. בית משפט קבע כי, החזקה לפיה נכלל המע"מ במחיר העסקה חלה ביתר שאת לעסקה במסגרת הליכי הקפאה שכן עסקה שכזו לא מאושרת אלא לאחר בדיקות של הנאמנים ובית המשפט.  בית המשפט דחה את הערעור.
 
ע"א (עליון) 1113/09 עו"ד אבנר כהן נ' המשביר לצרכן החדש בעמ' ואח' , ניתן ביום 27.01.11

.מיסוי פלילי מס הכנסה: אי הפעלת עונש מאסר חב הפעלה

לאחרונה נדונו בפני בית משפט השלום בתל אביב שתי סוגיות לעניין מאסר על תנאי חב הפעלה: הראשונה-  האפשרות להפעיל עונש מאסר מותנה בעבירות מס נמשכות. השנייה- אי הפעלת עונש מותנה כתוצאה מניסוח חסר.
כנגד הנאשם וחברות בבעלותו הוגש בתאריך 24.04.08 כתב אישום המייחס להם עבירות של אי הגשת דו"חות – עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה וכן עבירות של אי העברת מס שנוכה במקור- עבירות לפי סעיף 219 לפקודה (להלן:" התיק השני ").
הדיונים בתיק השני נדחו מספר פעמים על מנת לאפשר לנאשם להסיר את מחדליו וכן לשקול צירוף התיק השני, לתיק מיסים נוסף, שהתנהל נגד הנאשם ונגד החברה שבשליטתו, בפני מותב אחר (להלן: " התיק הראשון "). בשלב מסוים הנאשם הורשע בתיק הראשון, והעדיף שלא לצרף להרשעתו את העבירות בתיק השני. בתיק הראשון  נגזר על הנאשם בתאריך 11.01.09 עונש  "מאסר על תנאי בן שנה על כל עבירת מס" וקנס כספי בסך 7,500 ₪.
בתאריך 10.02.10 הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו בתיק השני, ולאחר תקופה ארוכה עלה בידו להסיר את כל המחדלים.   
במועד הטעונים לעונש בתיק השני, המאשימה עתרה להפעלת עונש המאסר המותנה בן שנה, מהתיק הראשון  וזאת לאור העובדה כי מדובר בעבירות נמשכות. כמו כן, עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל בגין העבירות בתיק השני, אותו ישא הנאשם בחופף למאסר המותנה והטלת קנס כספי הולם.
מנגד, ב"כ הנאשם טען כי עונש המאסר על תנאי אינו ניתן להפעלה משום שמועד הגשת כתב האישום בתיק השני, קודם למועד גזר הדין בתיק הראשון. במצב דברים זה לא ניתן לראות בעבירות המיוחסות לנאשמים בתיק השני, בבחינת "עבירות נמשכות" לעניין הפעלת המאסר על תנאי, שכן הן נלכדו ונתגבשו עד למועד הגשת כתב האישום השני (למעשה לא הוגש כתב אישום לבית המשפט לגבי העבירות הנמשכות, שמפעילות את המאסר על תנאי, לאחר מועד גזר הדין בתיק הראשון).
כמו כן, טען ב"כ הנאשם כי אין להפעיל את המאסר על תנאי מהתיק הראשון, הן לאור הניסוח החסר של תקופת התנאי והן לאור התנאי הגורף – "כל עבירת מס", אשר הופך אותו לבלתי מידתי ובלתי ראוי להפעלה.
ב"כ הנאשם טען, כי על בית המשפט לתת משקל מכריע להודיית הנאשמים, הסרת המחדלים, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות וכן לנסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.
 
בית המשפט פסק:
בית המשפט קבע כי ספק אם הוא מנוע מהפעלת עונש המאסר המותנה בגין העבירות הנמשכות, רק משום שהמאשימה לא הגישה כתב אישום נוסף, מחודש או מתוקן, בגין אותן העבירות, לאחר מועד גזר הדין של התיק הראשון.
בית המשפט קבע כי ניסוח העונש המותנה בגזר הדין בתיק הראשון מעלה פרובלמתיקה. מדובר הן בחסרונה של תקופת התנאי, שניתן להניח כי היא פרי שגגה, והן בקביעתו של תנאי גורף החל על מלוא עבירות המס בפקודה. בית המשפט מציין כי, סוגיית הפעלתו של תנאי חסר זכתה להתייחסויות שונות בבתי משפט שונים. יש הסוברים כי הוא מחוסר תוקף ויש הסוברים כי ניתן להשלימו בדרך המקלה עם הנאשם ולקבוע תקופת תנאי בת שנה אחת. בשל מורכבותן של הסוגיות והבעייתיות העולה בשאלת הפעלתו של המאסר המותנה החליט בית המשפט להימנע מהפעלתו.
בית המשפט נתן משקל מכריע לנסיבותיו האישיות של הנאשם והוא גזר עליו 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 10,000 ₪.
 
ת"פ ( ת"א) 3477/08 מ"י מדור תביעות מס הכנסה ת"א נ' ר.פלד יועצים לשיווק בע"מ ואח' , ניתן ביום 23.01.11 

.מיסוי אזרחי מע"מ: סירוב לרשום עוסק כאמצעי לאכיפת תשלום חובות עבר- חריגה מסמכות

סגן הממונה האזורי של מע"מ אשדוד (להלן:"המשיב") דחה את בקשתו של אשר בובקוזה (להלן:"המערער") לרושמו כעוסק מורשה. במסגרת נימוקי המשיב נטען כי דחיית הבקשה נובעת מן העובדה שהמערער לא הגיש בעבר דו"חות רבים ותיקו נסגר עם חובות רבים. עוד הוסיף המשיב כי ישקול את בקשת המערער, רק אם יסגור המערער את חובותיו במזומן וימציא למשרדי מע"מ את הדו"חות שלא הוגשו. המשיב טען כי פעל עפ"י סמכותו שבסעיף 52(ג) לחוק מע"מ לפיו :"המנהל רשאי שלא לרשום עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי, אם יש לו יסוד סיר לחשוש שהוא יעסק בפעולות בלתי חוקיות".
טענתו העיקרית של המערער הינה כי, המשיב חרג מסמכותו שבסעיף 52(ג) לחוק, סמכות שעניינה הימנעות רישום כעוסק של מי שמתקיים לגביו יסוד סביר לחשוש שיפעל בעסקו בפעולות בלתי חוקיות. מדובר ב"אי חוקיות" של פעילות העוסק שרישומו מתבקש. המערער טען כי לא ניטען כנגדו כי אופי עיסוקו- עבודות חשמל, הינו  בלתי חוקי או קיים יסוד סביר לחשוש לאופי עיסוק שכזה.
יובהר, עסקינן במערער אשר הועמד פעמיים לדין פלילי בגין אי הגשת דו"חות במועד (שנת 1995 ו- 1997). לאור הרשעותיו סגר המערער את תיקו ובשנת 2008 החליטו לפתוח את עסקו מחדש, ולשם כך  פנה לרו"ח לצורך רישומו כעוסק מורשה. לטענתו, רו"ח הודיעה לו כי טפסי הרישום הוגשו ואף הונפקו לו אישורי מס הכנסה לצורך ניכוי מס במקור. המערער החל לדווח דיווחים תקופתיים למע"מ, אולם בסוף שנת 2009 התברר לו כי כלל לא נרשם כ"עוסק מורשה". דוחותיו התקופתיים החל משנת 2008  היו בנוהל של דו"חות מאולצים.
המשיב, מנגד, טען כי מי שנכשל בעבר במילוי חובותיו עפ"י חוק מע"מ נמנה גם הוא עם אלה ש"עיסוקם בלתי חוקי" ודחה את בקשת המערער.  
 
בית המשפט פסק:  
בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק מע"מ קמה לאדם הזכות להירשם במע"מ. "רשותו" של עוסק להירשם במע"מ מהווה מצדו השני של המטבע את חובת הממונה לרושמו. חובה זו מתבקשת מלשון הסעיף, וסירוב רישום כמוהו כשלילת זכות היסוד לחופש העיסוק. יש לפרש את סמכויותיו של המשיב המפורטות בסעיף 52(ג) ו-52(ד) לא לרשום עוסק בצמצום הנדרש והמתבקש.
לאור מחדליו של המערער כעוסק לפני 15 שנה דימה המשיב לחשוב כי בנסיבות אלה קמה סמכותו לדחות את בקשתו לרישום. הוראת סעיף 52(ג) עניינה בעוסק אשר קיים "יסוד סביר לחשוש שהוא יעסוק (לשון עתיד) ב"פעילות בלתי חוקית", אשר משמעותה פעילות עבריינית באופייה ובמהותה.
מעבר לשלילת זכות היסוד לעיסוק דורשת הפעלת סמכות מנהלית זו בחינה יסודית ומשכנעת של "היסוד הסביר לחשש" ושל טיב "הפעילות הבלתי חוקית" הנטענת. אין עניינה של הוראה זו בעיסוק שהוא חוקי ובחששו של הממונה שמא העוסק לא יעמוד בחובותיו לפי חוק מע"מ במהלך הפעלת עסקו החוקי.
בית המשפט ציין כי סעיף 52(ד) קובע במפורש כי סמכותו של הממונה, בעניין רישום עוסק שהורשע בעבר, אינה לדחות את בקשת הרישום אלא להתנותה בדרישת ערבות. יובהר, את הערובות ניתן לדרוש כתנאי לרישום אלא אם ההרשעה הייתה בחמש השנים שקדמו להגשת הבקשה.
בית המשפט קבע סמכות המנהל שלא לרשום עוסק עפ"י סעיף 52(ג) איננה מנוף או אמצעי לאכיפת תשלום חובות למע"מ.
בית המשפט קיבל את הערעור, ביטל את החלטת המשיב והורה על רישום המערער כעוסק רטרואקטיבית מיום הגשת בקשתו.
 
ע"מ ( מחוזי ב"ש) 34136-05-10 בובקוזה נ' מנהל מע"מ אשדוד , ניתן ביום 01.02.11 
 

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן