.מיסוי פלילי מס הכנסה: ענישה מקילה בעבירות מס

ענישה מקילה בעבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה

בית משפט השלום בנתניה הרשיע לאחרונה את אדרי אהרון (להלן: "הנאשם")  בעליה ומנהלה של חברת מור מוצרי עור בע"מ (להלן:"הנאשמת") בביצוע 4  עבירות של אי הגשת דו"חות חברה במועד וזאת בניגוד לסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה {נוסח חדש} התשכ"א- 1961(להלן: הפקודה"), וכן ביצוע 4 עבירות של אי הגשת דו"חות אישיים במועד, בניגוד לסעיף 216(4) לפקודה.

ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בעבירות חמורות, ולא אחת נקבע כי יש להטיל עונש מאסר בפועל בגין עבירות אלה. הסרת מחדלים מהווה שיקול בהטלת עונש אך אין בה כדי להימנע מהטלת עונשי מאסר. עוד הדגישה כי, ההיבט המרכזי שחייב לעמוד בפני בית המשפט בבואו לגזור הדין הינו ההיבט הציבורי הגובר על ההיבט האישי. ב"כ המאשימה ביקשה למצות את הדין ועתרה להטלת עונש מאסר בפועל וקנס גבוה ומרתיע שישקף את חומרת העבירות ומספרן הרב, והדגישה שהסכום שקבוע לקנס המנהלי הינו 8,500 ₪ בגין כל דו"ח שלא הוגש במועד.

מנגד, ב"כ הנאשם ממשרד בתרון בר-טוב, ביקש לא להטיל עונש מאסר על הנאשם לאור נסיבותיו המיוחדות, ועתר לקבלת תסקיר שירות המבחן, כדי שמצבו האמיתי של הנאשם יעמוד בפני בית המשפט.

ב"כ הנאשם הדגיש כי ניתן לבקש תסקיר שירות המבחן גם בעבירות מס שכן תפקידו וייעודו להציג בבית המשפט את מצבו של הנאשם וציין מקרים דומים בהם ניתנו תסקירים ומקרים בהם גם  ניתן של"צ בעבירות מס.  בית המשפט, על אף התנגדות המאשימה הורה על קבלתו של  תסקיר.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בנאשם עם עבר נקי אשר הודה בעובדות כתב האישום וחסך זמן שיפוטי יקר מבית המשפט. לאחר מאמצים רבים כל המחדלים נשוא כתב האישום הוסרו במלואן. הנאשמת עסקה שנים רבות במכירת מוצרי עור אולם בתחילת שנת 2000 נקלעה לקשיים כלכליים. לצורך כיסוי החובות נטלו הנאשמים הלוואות בשוק האפור אך לא הצליחו לעמוד בהחזרים ונותרו מאוימים באופן תדיר ע"י השוק האפור והנושים. לאור המצב הקשה נאלצו הנאשמים לברוח ולהסתתר, עד שלמעשה השוק האפור השתלט על העסק. הנאשם חווה גירושים קשים ונאשמת 3 נטשה את משפחתה והשאירה את הנאשם לבד עם בנותיהם ועם חובות עצומים. ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם שירת שירות צבאי מלא ושירות מילואים ממושך והדגיש את מצבו הכלכלי הקשה. כמו כן נטען כי מדובר בעבירות שנעשו לפני שנים רבות ויש לראות בכך טעם משמעותי להקלה בעונש. ב"כ הנאשם עתר לעונש מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

בית המשפט פסק:

בית המשפט ציין, כי יש להתייחס בחומרה לעבירות מס, שכן המניע הוא הרצון להפיק רווחים, וראוי הוא כי מי שהורשע בעבירות אלו, יוטל עליו עונש של מאסר בפועל וקנס משמעותי. ההיבט המרכזי שחייב להנחות את בית המשפט הוא ההיבט הציבורי. היבט זה מכריע כל היבט אישי שראוי להישקל לטובת הנאשם, אף שאין להתעלם ממנו לחלוטין. בית המשפט ציין כי אי אפשר להתעלם מחומרת העבירות גם כאשר קיימות נסיבות אישיות לא קלות. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, לחומרא ולקולא,  גזר בית המשפט על הנאשם מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 20,000 ₪.

הערת מערכת:   אין מקום לטענה כי לא יינתן תסקיר שירות המבחן בעבירות מס. הרשות לדרוש תסקיר נתונה לבית המשפט ולסנגוריה בכל עבירה ולכל עבריין, כאשר הדבר דרוש בנסיבות העניין.  

ת"פ ( נתניה) 3928/08 מ"י נ' מור מוצרי עור בע"מ ואח', ניתן ביום 08.11.10

.מיסוי פלילי מע"מ ומכס: טענת הגנה מן הצדק

דחיית בקשה לביטול כתב אישום בטענה של  הגנה מן הצדק

כנגד חברת גוטקס (להלן:"הנאשמת") ומנהלה (להלן:"הנאשמים"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות על פקודת המכס ועל חוק מס ערך מוסף ב- 132 רשימונים בין השנים 2003-2006. לפי עובדות כתב האישום הנאשמת באמצעות הנאשמים ייבאה בגדי ים ממתפרות בתורכיה, רומניה ובולגריה, וזאת בידיעה כי הבדים מהם נתפרו בגדי הים אינם מארץ הייבוא. עוד נטען כי הנאשמים ידעו שהם לא זכאים לפטור מכוח הסכמי סחר שחלו באותה בעת עם המדינות. לטענת המאשימה,  העבירות גרמו לגרעון מכס של כ- 3.3 מיליון ₪ וגרעון מע"מ של כ- 2.8 מיליון ₪.

טענת הגנה מן הצדק

טרם תחילת הליכי ההוכחות, הוגשה בקשה לביטול כתב האישום בטענה של "הגנה מן הצדק" לאור מספר טענות: הראשונה- נציגי המכס, עמילי המכס ופקידי המדינה אישרו את נכונות חשבוניות ההצהרה ובכך יצרו מצג שווא מטעה על הסתמכו הנאשמים. השנייה- מדובר בנושא סבוך מבחינה משפטית שאף נציגי המדינה לא היו ערים לו. הנאשמים שילמו את המס השנוי במחלוקת, שיתפו פעולה עם המאשימה ומסרו כל מה שנתבקשו ובהתאם לכך הבינו כי לא יוגש כנגדם כתב אישום. השלישית- לולא שיתוף הפעולה המלא מצד הנאשמים לא הייתה למאשימה תשתית עובדתית להגשת כתב האישום. הרביעית-  כתב האישום זה מייחס סעיפי אישום חמורים, בנסיבות העניין, והוגש בשיהוי בלתי סביר. החמישית- המאשימה הגישה כתב אישום רק כנגד הנאשמים ונמנעה מהעמדה לדין עובדים אחרים אשר מעורבים. מדובר באכיפה בררנית הפוגעת פגיעה מהותית בתחושת הצדק ובהגינות המשפטית.

מנגד, המאשימה ציינה בתגובתה כי טענת "הגנה מן הצדק"  תתקבל במקרים קיצוניים, בהם מדובר בהתנהגות בלתי נסבלת של הרשות וכי ביטולו של הליך פלילי מטעם זה, מהווה חריג שיינקט במקרים חריגים. לטענתה, גורמי המכס לא יכלו לדעת שחשבוניות ההצהרה אינן נכונות, ולנאשמים היו ידועות השלכות המיסוי הנובעות מהסכמי הסחר והמידע הרלוונטי לגבי מקור הבדים.

למאשימה היו ראיות להנחת תשתית עובדתית גם ללא שיתוף הפעולה של הנאשמים ומסירת הנתונים הרלבנטיים הם מחובתם של הנאשמים על פי חוק. כמו כן, לא הובטח כי כתב אישום לא יוגש והעובדה שהוגשה בקשה לכופר, לאחר הליך השימוע, מהווה חיזוק לכך שלא ניתנה הבטחה.

מהתשתית הראייתית שהייתה בידי המאשימה עולה, כי הנאשמים פעלו מתוך ידיעה בדבר החובה לתשלום מיסים החלים ביבוא טובין ואף קיבלו חוות דעת מקצועיות על כך, עוד בטרם הוחל הייצור. חוות הדעת הוגשה לנאשמים ולכן הוגש כתב האישום כנגדם ולא כנגד עובדים אחרים, ובנסיבות אלה, לא מדובר באכיפה בררנית.

ב"כ המאשימה הוסיפה כי אין בשינוי המצב המשפטי כדי לשנות את האחריות הפלילית ואת העניין הציבורי בהגשת כתב האישום, אשר מייחס, כאמור, עבירות בנסיבות מחמירות במשך התקופה ארוכה וסכומי המס גבוהים ממנו השתמטו הנאשמים. לעניין השיהוי נטען, כי חקירת העבירות החלה בשנת 2006 וכללה היקף חומר רב.

בית המשפט פסק

בית המשפט ציין את ההלכה שנקבעה בע"פ 4855/02 מ"י נ' בורביץ, כי טענת "הגנה מן הצדק" תביא לביטול כתב אישום רק במקרים חריגים, בהם לא ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או במקרה בו קיומו של ההליך יפגע באופן מהותי בתחושת הצדק וההגינות.

לשיטת בית המשפט, אין מקום לדון בטענות עובדתיות אשר מפנות לחומר החקירה כטענות מקדמיות, אשר דינם יתברר במהלך המשפט. כך גם לטענת מצג שווא ואכיפה בררנית, על הנאשמים להראות כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי, ולכן מצדיק התייחסות דומה לשאלת הגשת כתב אישום.

בית המשפט קבע כי טענות כגון שינוי המצב המשפטי, המצג הנטען ותשלום המס השנוי במחלוקת- כוחן יפה במסגרת שלב הטיעונים לעונש. עוד נקבע כי החובה לבדיקת המצב המשפטי עם מדינות הסחר מוטלת על העוסקים בסחר ולא על נציגי המכס, כך גם החובה למסור לרשות את המידע הנדרש.

לעניין השיהוי קבע בית המשפט כי, שיהוי מהותי ובלתי מוצדק בהגשת כתב אישום יכול להפוך את ההעמדה לדין למנוגדת לעקרונות הצדק וההגינות כאשר הוא מונע מהנאשם לנהל הגנתו כראוי. לאור הקיף העבירות ולחומר הרלוונטי לביסוס ההאשמות במקרה זה, לא מדובר בשיהוי בלתי סביר.

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה הפגמים עליהם הצביעו הנאשמים אינם עולים לכדי פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות ואינם מצדיקים ביטולו של כתב האישום.

הערת מערכת: נראה כי הבקשה להגנה מהצדק הוגשה טרם זמנה, הואיל וחלק נכבד הימנה הסתמך על עובדות אשר אינן מוסכמות בין הצדדים ומחייבות בירור ע"י בית המשפט.

ת"פ (ראשל"צ) 2319/09 מ"י לשכה משפטית לאגף המכס והמע"מ נ' גוטקס ואח', ניתן ביום 26.09.10

.מיסוי אזרחי מס הכנסה: קבלה חלקית של ערעור שומה

פקיד השומה פעל בשרירות לב

בפסק דין זה בחן בית המשפט את גבולות ההלכה לפיה על פקיד השומה (להלן:"המשיב"), לפעול  ללא שרירות לב, בסבירות, ועל יסוד נתונים אובייקטיבים, בהוציאו שומה לפי מיטב השפיטה. מדובר בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לדוד דרעי (להלן: "המערער") לשנים 2002-2004 בגין ניהול עסק לניכיון שיקים (להלן:"העסק"). המערער לא דיווח על הכנסתו מהעסק, לא מילא חובותיו לנהל ספרים, שיקר בחקירה משטרתית ובדיוני השומה לא שיתף פעולה באופן מלא.  

בתיק נידונו 4 עניינים מרכזיים: הראשון- אי הכרה בקיום שותפות בין המערער לאחר. השני- ביסוס השומה על בסיס טבלה שנתפסה בחזקת המערער המפרטת, כביכול, הכנסות מריבית מבלי שהוכח שהיא שייכת לו. השלישי- התעלמות  מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה החדשה שנפתחה. הרביעי- ההתעלמות המשיב מהפסדים כתוצאה מפעילות מתן ההלוואות, חרף מחדל המערער  לנהל ספרים.

בית המשפט פסק:

לעניין השותפות- בית המשפט קבע כי, סעיף 63 לפקודה קובע כי על הנישום להוכיח " להנחת דעתו של פקיד השומה כי בעסק פלוני ...עוסקים שני בני אדם או יותר". בית המשפט קבע כי הראיות שהוצגו בפני המשיב, היו צריכות להוביל לקביעה כי בשנת 2002 המערער ואחר היו שותפים. אומנם שקריו של המערער בחקירות עומדו לו לרועץ, אך הודעות הלווים הן בגדר ראיות אובייקטיביות משכנעות והדעת נותנת שהלווים דיברו לפי תומם, כשאינם מודעים להשלכות המס. בית המשפט קיבל את טענת שרירות הלב, בהקשר זה והדגיש כי חרף אי הדיווח על ההכנסה ואי ניהול ספרים, נפל פגם בשיקול דעת המשיב, לעניין ההכנסה לשנת 2002. סמכותו של המשיב לא נועדה להעניש את הנישום שנכשל, אלא לקדם קביעת מס אמת. לאור האמור לעיל, נקבע כי יש לייחס למערער, רק מחצית מההכנסה שיוחסה לו בפועל לשנת 2002.

לעניין הטבלה- בית המשפט קבע כי שיקול הדעת של המפקח לעניין זה לא היה שרירותי. הודעות הלווים כי ניכו צ'קים אצל המערער יוצקים זיקה ברורה בין העסק שלו לטבלה. הלווה מזרחי זיהה מפורשות את הצ'קים המופיעים בה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי, מדובר בהכנסת עסק פדיון הצ'קים, אך יש לייחס רק מחצית ממנה למערער מאחר ומדובר בהכנסת השותפות.

לעניין האישיות הנפרדת- באשר לשנת 2004, קבע בית המשפט כי, הואיל והמערער הקים חברה שעיסוקה ניכיון צ'קים (להלן: "החברה") ונפתחו לה תיקים בשני אגפי המס, לא היה מקום לבסס שומה על ההערכה כי המערער פעל במקביל לחברה והמשיך בעסק הפרטי. בית המשפט קבע כי לא הונח היסוד הנאות להתעלמות מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. בית המשפט קבע כי מחצית הכנסת שנת 2002 תשמש בסיס לחישוב שומה עד למועד רישום החברה במע"מ.

לעניין ההפסדים- בית המשפט לא נדרש לנושא, שכן לא הוכחו הוצאות שהיה על המשיב לקחת בחשבון בשומתו לפי מיטב השפיטה. בית המשפט קבע כי, פרט לטענת המערער בע"פ בדבר הפסדים, הוא לא ביסס טענה זו בראיות הולמות ואין  די בהצהרות סתמיות וכלליות כי היו הפסדים, מבלי שפורט  מקור ההפסד ונסיבותיו והומצא תיעוד הולם.

בית המשפט קבע כי המשיב יערוך שומה מתוקנת, בהתאם לקביעותיו וחייב את המשיב בהוצאות ערעור ושכ"ט עורך דין .

עמ"ה ( י-ם) 128/08 דרעי נ' פקיד שומה י-ם, ניתן ביום 02.11.10

.הלבנת הון: סבירות החלטות הוועדה לעיצום כספי

דחיית ערעור על החלטת הוועדה לעיצום כספי

בתאריך 16.12.09 החליטה הוועדה לעיצום כספי (להלן: "המשיבה") להטיל עיצום כספי בסכום של 276,000 ₪ על חברת הרי ספיר ניהול השקעות בע"מ (להלן: "המערערת") בגין הפרת סעיפים 7 ו-8 לחוק איסור הלבנת הון (להלן: "החוק") וכן הפרה של צו איסור הלבנה הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) ( להלן: "הצו").

כעולה מהחלטת הוועדה, המערערת הפרה את ההוראות הבאות: 

•  לא אומתו פרטי זיהוי של 11 לקוחות באמצעות המסמכים הנדרשים.
•  לקוחה אחת לא זוהתה פנים אל פנים.
• לקוחות לא הוחתמו על טופס הצהרה של נהנה ובעל שליטה.
• המערערת לא דיווחה על חמישה חשבונות כפולים כנדרש בסעיף 8 לצו.
• המערערת לא דיווחה על פעילות בשני חשבונות מנוהלים בתקופת המעבר, מבלי שהלקוחות זוהו פנים אל פנים.
• מאגר הנתונים הממוחשב לא כלל את הפרטים הנדרשים בצו ובמספר מקרים נתגלה כלא מדויק.

לאחר שנבדקו 22 תיקי הלקוחות (נערכו גם שיחות טלפון) ונשמעו טענות המערערת בפני הוועדה, נתקבלה ההחלטה להטלת עיצום כספי. על כך הוגש ערעור.

בכתב הערעור נטען כי החלטת הוועדה שרירותית, מפלה לרעה, שגויה ונגועה בחוסר סבירות קיצוני בקביעת היקף העיצום הכספי. לטענת המערערים, המשיבה התעלמה מטענותיה באשר להעתקי המסמכים שנמצאו בתיקי הלקוחות, כאשר הוסבר כי מסמכי המקור מצויים בבנק אצלו מתנהל חשבון הלקוח. כך גם להתעלמותה של המשיבה  באשר לזיהוי פנים אל פנים ללקוחות המוכרים לה באופן אישי. עוד נטען, כי מדובר בהפרות של חובות טכניות בעיקרן, וזו הפרה ראשונה של המערערת. באשר להתנהלות הוועדה נטען, כי היא נגועה בפגמים יסודיים כגון הימנעות מעריכת בדיקות בבנק שאליו הפנתה אותה המערערת, לא נערך פרוטוקול כדין וההחלטה ניתנה לאחר שנתיים ממועד הביקורת וכשנה לאחר השימוע. מדובר בשיהוי קיצוני עד כדי פגיעה באינטרס ההסתמכות שלה.

באשר לגובה העיצום נטען כי הינו קיצוני, בלתי סביר, גבוה עשרות מונים מקנסות שהוטלו על אחרים (פי 24 מהקנס הממוצע שהוטל על מקרים דומים), ואינו הולם חברה קטנה בעלת היקף פעילות צנוע.   

מנגד, נטען כי נקודת המוצא של המשיבה היא כי בית המשפט אינו מוסמך להתערב בשיקול דעתה של המשיבה, אם לא חרגה ממתחם הסבירות והמידתיות, ולא ימיר את שיקוליה בשיקול דעתו שלו.

חובת זיהוי של לקוחות אצל גופים פיננסיים כפי שנקבעה בחוק אינה חובה טכנית, כטענת המערערת, אלא כחלק מנשמת אפו של החוק וחובה זו היא הכלי שביסוד החוק במסגרת המלחמה נגד הלבנת הון. מדובר בשורה של הפרות וכשלים שיש בהם להצביע על כשל מערכתי וזילות בהוראות החוק. לעניין היקף העיצום הכספי נטען, כי לא ניתן להתעלם ממספר העבירות הרב שביצעה המערערת, שכולן הוכחו כנכונות, ומצביעות על כשל גורף בציות להוראות החוק. העיצום שהוטל הוא מידתי ויותר נמוך מהסכום המקסימאלי שניתן היה להטיל על פי חוק. מדובר בשינוי מדיניות והעלאת רף הענישה לאחר מתן זמן להטמעת החובות הקבועות בצו.

בית המשפט פסק:  

בית המשפט ציין כי החוק נועד להילחם בתופעת הלבנת הון ולמגר אותה, ובמטרה לחשוף תופעות של העברות כספים מיד ליד, הטיל המחוקק חובה לדווח באורח שוטף על העברות רכוש וכספים, הן במערכות פיננסיות למיניהן והן בדרכים אחרות. כעולה מהפסיקה, חובת הדיווח נתפסת כנושא בעל חשיבות נעלה ואמיתותו של הדיווח מותנית, בין היתר, בזיהוי מלא של לקוחות (יחידים ותאגידים) באמצעות המסמכים הנדרשים עפ"י הצו ושמירתם הראויה של המסמכים.

המחוקק קבע לעניין הפרת חובת הדיווח שני אמצעי אכיפה – מסלול פלילי ומסלול מנהלי אשר נועד למקרים "קלים" של הפרת חובת דיווח ועיקרו הטלת עיצום כספי.

הוועדה אינה כפופה לדיני הראיות ורשאית לבסס החלטתה על כל ראיה סבירה בעלת ערך הוכחתי ולהפעיל את שיקול דעתה על פי אמות מידה מקובלות של הגינות ויושר ולא מתוך שרירות לב, משוא פנים, ניגוד עניינים, אפליה וחוסר סבירות.

תפקידו של בית המשפט בהליך הערעור אינו לבחון את טיב הראיות אלא לבחון את סבירות החלטת הוועדה, המידתיות ויישום אמות המידה והעקרונות המקובלים. כמו כן, בית המשפט בודק אם לא נפלה בהחלטה טעות חמורה או פגם שיורד לשורש העניין ומצדיק התערבות.

סבירות החלטתה של רשות מנהלית נבחנת עפ"י ההליך שהוביל ליצירת תשתית עובדתית ראויה ומושכלת שעליה מבוססת ההחלטה: איסוף סביר של נתונים, שקילת ממצאים וקביעת תשתית עובדתית מוצקה כדי לתמוך בהחלטה.

החלטת המשיבה להטיל עיצום כספי בעקבות ביקורת שנערכה לא חרגה מסמכותה לפי חוק ולא נפל בה פגם בתהליך קבלת ההחלטה.

באשר לגובה הסכום שנפסק קבע בית המשפט כי  תקנה 9 לתקנות מציבה אמות מידה לקביעת היקף העיצום הכספי ועל הוועדה לבחון, בין היתר, את היקפה הכספי של ההפרה והאם מדובר בהפרה ראשונה או חוזרת.

בהתאם לסעיף 14 לחוק מוסמכת הוועדה להטיל על המפר עיצום כספי שהוא פי עשרה מגובה הקנס הקבוע בחוק העונשין (כיום עומד על 226,000 ₪). ללמדנו על מגמת ההחמרה מצד המחוקק כלפי מפרי חובת הדיווח בהקשר לאיסור הלבנת הון.

על המערערים הוטל עיצום כספי בסך 276,000 אשר נופל במידה ניכרת מן השיעור המותר למשיבה על פי חוק. לדעת בית המשפט, המשיבה הביאה בחשבון את הנתונים והנסיבות ובחרה בדרך של איזון שבין מטרת ההרתעה, אשר להשגתה נדרש עיצום כספי משמעותי, לבין אי מיצוי מלוא חומרת הדין עם המערערת, גם אם בעיני המערערת אין הדבר כך.

מציאת ליקויים בתיקי לקוחות, יש בה להצביע על התנהלות בלתי תקינה ובאופן שיטתי ואין להעניק לה הקלה בדרך של הפחתת העיצום שהוטל עלייה.

נקבע כי לא נפל פגם בהחלטה נשוא הערעור או שההחלטה נגועה באי סבירות ואין מקום להתערב בממצאיה ובקביעותיה ודין הערעור להידחות.

ער(י-ם) 1411-10 הרי ספיר ניהול השקעות בע"מ נ' הוועדה להטלת עיצום כספי, ניתן ביום 17.11.10.

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן