.מיסוי פלילי מס הכנסה: השכיר המובטל הרוויח חצי מיליון ש"ח

"רק חודשיים עבודות שירות למובטל בגין העלמת הכנסות של חצי מיליון"  

רביע ג'מאל, קבלן לביצוע עבודות מסגרות (להלן:"הנאשם"), הגיש למס הכנסה בשנת 2004 דו"ח הכנסות לשנת 2001 וציין כי הינו "שכיר מובטל" וללא הכנסות. בפועל התברר כי הנאשם עבד בשלושה מקומות עבודה שונים והרוויח סכום כולל בסך 500,648 ₪.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של השמטה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן:"הפקודה"), עבירה של מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח לפי סעיף 220(2) לפקודה, וכן עבירה של שימוש במרמה עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו במידה והנאשם יסיר את המחדל, המאשימה תגביל את עצמה בטיעוניה לעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה כי שליחת יד לקופה הציבורית הינה עבירה קלה לביצוע וקשה לגילוי אשר הפכה למכת מדינה, והעונש ההולם הוא מאסר מאחורי סורג ובריח. עוד הוסיפה כי  מדובר בנאשם עם הרשעה קודמת בעבירות מס, ועתרה למאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס גבוה שישקף את חומרת העבירה וירתיע מלבצע עבירות דומות בעתיד.

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם הביע חרטה מעשית כאשר כל המחדלים הוסרו במלואם, הוא הודה וחסך זמן שיפוטי יקר, והרשעתו הקודמת הסתיימה בקנס מנהלי. עוד צוין, כי הנאשם מפרנס יחידי אשר עבר תקופה קשה, במהלכה טיפל באימו חולת הסרטן. מאז ביצוע העבירות לא נעברו עבירות נוספות. ב"כ הנאשם עתר לא להטיל מאסר בפועל ולגלם את עונש המאסר בקנס עם ענישה צופה פני עתיד.

בית המשפט פסק:

בית המשפט הדגיש, כי מדובר בעבירות חמורות ואת הקושי הרב בגילוין וציין את ההלכות שיצאו מבית המשפט העליון. עוד הדגיש כי יש להבהיר לעברייני מס שאין כדאיות כלכלית במעשיהם הנלוזים והעונשים המועדפים בעבירות אלו יהיו מאסר מאחורי סורג ובריח.

לאחר שבחן את טיעוני הצדדים ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם והשבת הגזילה לקופת המדינה, גזר בית המשפט עונש מאסר של חודשיים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך 10,000 שישלום בעשרה תשלומים.

ת"פ (נצרת ) 2823/07 מ"י פרקליטות מחוז הצפון נ' רביע ג'מאל, ניתן ביום 26.10.10

.מיסוי פלילי מע"מ: הארכת מאסר על תנאי

למרות 15 עבירות בית המשפט החליט על הארכת מאסר על תנאי

זידאן זידאן (להלן:"הנאשם") הורשע עפ"י הודייתו באי הגשת 15 דו"חות תקופתיים לשלטונות מע"מ. כעולה מכתב האישום לא הגיש הנאשם דו"חות לתקופות דיווח מ- 10/06 ועד 02/09. הנאשם פעל והגיש את הדוחות באיחור רב ושילם את המס בסך 56,000 ₪, ובכך הסיר את המחדלים בתיק.

העובדה החשובה בעניינו היא כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת בת.פ.  1568/05 בגין ביצוע עבירות דומות בניגוד לחוק מע"מ, וכן מאסר על תנאי בן 6 חודשים להפעלה.

ב"כ המאשימה, נוכח הסרת המחדל, היה מוכן להסתפק בהארכת המאסר על תנאי ובקנס כספי. מנגד, ב"כ הנאשם ציין כי החוב למע"מ נבע מבעיות כלכליות וביקש להתחשב בנאשם ולא להפעיל את המאסר על תנאי.

בית המשפט פסק:

בית המשפט ציין כי התלבט האם אין מקום להפעיל את מאסר על תנאי, שתלוי ועומד כנגד הנאשם, לאור ריבוי העבירות והיותן חוזרות. כבר נאמר לא אחת, כי העבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים לשלטונות המס מקשות אם לא מונעות להתחקות אחר הכנסותיהם האמיתיות של העוסקים וכפועל יוצא לגבות מהם מס אמת. עיכוב הכספים המגיעים לשלטונות המס, כמוהו כשליחת יד לקופה הציבורית. לאור הודאת הנאשם, הסרת המחדל ועמדת המאשימה, החליט בית המשפט להאריך את המאסר על תנאי בן 6 החודשים אשר נגזרו על הנאשם בתיק הקודם ולהטיל עליו קנס בסך 20,000 ₪ או 4 חודשים תמורתו.

הערת מערכת:

לאור החלטת בית המשפט להאריך את המאסר על תנאי, היה מצופה כי בית המשפט ינמק את החלטתו בהתאם לדרישת סעיף 56 לחוק העונשין, ויציין את הטעמים להארכת התנאי. ההערה  מקבלת משנה תוקף, לאור ריבוי ביצוע העבירות (15 עבירות נוספות), אשר נראה כי היה בהן כדי לחייב את בית המשפט להפעיל את המאסר על תנאי. יתכן ובית המשפט סבר כי מדובר במכלול אחד של עבירות או בתקופה אחת ולכן האריך את התנאי.

ת"פ ( קריות) 1449-11-08 מ"י נ' זידאן , ניתן ביום 02.11.10

.מיסוי אזרחי מס הכנסה: קיזוז הכנסות מהפסדים צבורים

אי הכרה בהכנסות החברה לצורך קיזוז הפסדים צבורים

בשנת 1984 ייסד זילברמן (להלן:"המערער") את חברת זילברמן פלומין בע"מ (להלן:"המערערת"). המערערת עסקה במשך שנים רבות בבנייה ומכירת דירות. בין השנים 2000-2003 נצברו למערערת הפסדים אשר נכללו בדיווחיה לשלטונות המס. בסוף שנת המס 2003 הושג הסכם בין המערערת לפקיד השומה (להלן: "המשיב"), ובו נקבע כי למערערת הפסד מצטבר בסך 820,086 ₪. בשנת 2001 חתמה המערערת על הסכם עם בעלי זכויות במקרקעין (לבעלי המערערת היו אף זכויות במקרקעין הנ"ל), לפיה המערערת תעניק לבעלי הזכויות שירותי פיקוח וניהול של פרויקט לבניית שני בניינים (להלן:"הסכם הפיקוח").

המערערת קיזזה את הכנסותיה עם הפסדיה הצבורים בהתאם לסעיף 28(א) לפקודה. המשיב לא קיבל את הצהרות המערערת וסבר כי את ההכנסות הנטענות מהסכם הפיקוח יש לייחס למערער ושותפו באופן אישי, מכיוון שלטענתו למערערת לא היה קשר להסכם הפיקוח. המשיב טען כי הסכם הפיקוח והתשלום למערערת הינם עסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה, ולכן לא ניתן לייחס את ההכנסות למערערת, ולא ניתן לקזז את ההפסדים הצבורים.

בית המשפט פסק  

ראשית, בית המשפט קבע כי אין המשיב מנוע מלטעון כי מדובר בעסקה מלאכותית או להיות הסכם הפיקוח חוזה למראית עין, על אף שהטענות לא נזכרו במפורש בפירוט נימוקי השומה, הואיל והטענות העובדתיות המהותיות נטענו ואין כל חשיבות לכך שלא נזכר "לבושם המשפטי" של הטענות.

בית המשפט קבע כי במקרה הנ"ל לא היה צורך להפעיל את סעיף 86 לפקודה כאשר על פי הדין הכללי ועל פי העובדות, מדובר בעסקה בין א' ל- ב' ו- ג' טוען שהוא צד לעסקה.

בית המשפט בחן את טענות המשיב לפיהם למערערת לא היה כל יד ורגל בהסכם הפיקוח וכי המערערת מעולם לא עסקה בפיקוח על הפרויקט. בית המשפט קבע כי המערערים הצביעו רק על הסכם הפיקוח ועל הרישומים בדו"חות החברה. פרט לכך, קבע בית המשפט כי לא הובאה שום ראיה כדי להוכיח כי המערערת ביצעה את עבודות הפיקוח. לא הובאו עדים להעיד על טיב ההתקשרות או  עדויות הקבלנים המבצעים, שיבהירו האם בוצע פיקוח ועל ידי מי בוצע. כמו כן, לא הובאו יומני העבודה שנחתמו עלי ידי המפקח, כמקובל בענף הבניה. גם להוכחת התמורה לא עמדו המערערים בנטל ההוכחה, שכן לא הובאה כל ראיה על התשלום עצמו. לפיכך קבע בית המשפט כי נוצר הרושם שהמערערת כלל לא עסקה בפיקוח או בכל עבודה אחרת, בין באמצעות המערערת ובין באמצעות אחרים.

לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי למערערת לא היו כל הכנסות מפיקוח על פי הסכם הפיקוח, וכי הסכם הפיקוח אינו משקף את הפעילות בפועל, ולכן אין לייחס ההכנסות הנ"ל למערערת, ואין המערערת יכולה לדרוש שיוכרו ההוצאות שהוצאו לצורך ייצור הכנסה זו.  

עמ (מחוזי חיפה) 820/08 זילברמן- פלומין (1984) בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, ניתן ביום 10.11.10

.הלבנת הון: ניגוד עניינים הביא לפסילת החלטת הוועדה לעיצום כספי

ביטול החלטת הוועדה לעיצום כספי בשל ניגוד עניינים וחשש לדעה קדומה

חברת אל-עד המרות מטבע בע"מ הינה חברה אשר נותנת שירותי מטבע ובעלת מספר סניפים בארץ (להלן: "המערערת"). בעקבות  ביקורת שבוצעה אצל המערערת ע"י מחלקת ביקורת ואכיפה של נותני שירותי מטבע במשרד האוצר (להלן: "המשיבה"), נערך דו"ח ביקורת ונשלחה למערערת הודעה כי הוגשה כנגדה בקשה להטלת עיצום כספי.

לאחר הדיון בוועדה להטלת עיצום כספי, ניתנה החלטה מנומקת כי המערערת הפרה ההוראות הקבועות בחוק איסור הלבנת הון ובצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) התשס"ב- 2002. הוועדה הטילה על המערערת עיצום כספי בסך 200,000 ₪. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית משפט השלום.

המערערת  טענה בפני בית במשפט כי יואב צבר (להלן:"צבר"), מנהל יחידת נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, לא יכול היה לשמש כחבר הוועדה לעיצום כספי, כיוון שנטל חלק פעיל בביקורת שנערכה במשרדי המערערת ולפיכך יש לבטל את החלטת הועדה. מנגד, המשיבה טענה כי מעורבותו של צבר בהחלטת  הוועדה אין בה כל ניגוד עניינים ודעת קדומה, הואיל ומדובר בהליך מנהלי שנמדד ונבחן לפי אמות מידה מנהליות ולא הייתה כל מניעה שצבר ישמש כחבר וועדה.  צבר, בעדותו בבית המשפט, אישר כי הסתובב עם אנשי הביקורת ובכך אישר, למעשה, את הטיעון העובדתי של המערערת. לפיכך המחלוקת התמקדה בשאלה, האם רשאי מי שנטל חלק בהליך הביקורת ליטול חלק כחבר בוועדה המוסמכת להטיל עיצום כספי בהסתמך על אותה ביקורת.

בית המשפט פסק:

בית המשפט קבע, כי השאלה האם לוועדה סמכות מעין שיפוטית, טרם נדונה בבתי המשפט וטרם הוכרעה. במקרים רבים ממלא גוף מנהלי פונקציות שונות, בחלקן משמש גוף מעין משפטי ובחלק מתפקידיו כגוף מנהלי, וקיימים בדרך כלל אלמנטים מעורבים. ברב המקרים אין  מדובר בשאלה של סיווג לאחת הקטגוריות אלא של דומיננטיות ובמקרים רבים גם אין משמעות מעשית לשאלה אם סמכותו של הגוף היא מנהלית בלבד או מעין שיפוטית, וזאת מן הטעם כי על מעשי המנהל חלים כללי המשפט המנהלי אשר כולל, בין היתר, איסור מצב של ניגוד עניינים, חובת שימוע, הגינות וכללי הצדק הטבעי.

לצורך הקביעה האם סמכות הוועדה היא מעין שיפוטית בחן בית המשפט קריטריונים מרכזים, כגון: הוועדה להטלת עיצום כספי היא גוף המוקם על פי חוק איסור הלבנת הון, וחוק זה מעניק לה סמכויות של קבלת החלטות אופרטיביות, כגון- הטלת עיצום כסנקציה סמי פלילית. החלטות הוועדה נעשות תוך בירור עובדות וטענות משפטיות וקביעת ממצאים על פיהן, אחד מחבריה הוא משפטן, החלטתה סופית וממצה ויש עליה זכות ערעור. בית המשפט קבע,כי כל המאפיינים לעיל מעמידים את הוועדה במקום שאינו רחוק מהליך משפטי המתקיים בבית משפט והמסקנה היא שיש לוועדה סמכות מעין שיפוטית.   

לאחר שבית המשפט קבע כי לוועדה סמכות מעין שיפוטית, הוא המשיך וקבע כי "הנוטל על עצמו תפקידי שפיטה, מן הראוי שינהג כפי שבעל סמכות שפיטה נוהג".  בית המשפט החליט כי היותו של צבר מעורב בהליכי ביקורת שעמדו לבירור בפני הוועדה, והיוו תשתית שעליה התבססו בהחלטה על הטלת עיצום כספי, יוצר מצב של ניגוד עניינים, מעורר חשש לדעה מוקדמת ופוגע בעיקרון השוויון.

התוצאה היא שצבר לא היה רשאי למלא תפקיד של חבר וועדה ועל כן החלטת הוועדה המטילה את העיצום בטלה.

בשולי הדברים, בית המשפט העיר כי יתכן שהיה מקום לשקול גם אם ראוי היה לזמן אל הועדה גם את אנשי מחלקת האכיפה והביקורת שהשתתפו בדיוני הוועדה. מעמדם של אנשי הביקורת שנכחו בוועדה לא היה ברור (עדים /טוענים) ולפיכך השתתפותם עשויה להיחשב כמעורבות יתר של בעלי עניין בהליך מעין שיפוטי.

ע"ר (בית שמש) 1030-09 אל- עד המרות בע"מ נ' יו"ר הוועדה לעיצום כספי, ניתן ביום 07.10.10

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן