.מיסוי פלילי מס הכנסה: חודשיים בגין אי העברת ניכויים

נסחט ע"י הכנופיה ונשלח לחודשיים עבודות שירות

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע 17 עבירות של אי העברת ניכויים- לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה") וכן עבירה של אי הגשת דו"ח שנתי במועד לשנת 2003 – לפי סעיף 216(4) לפקודה. סך הניכויים אשר הנאשם ניכה מעובדיו ולא העביר לשלטונות המס, לרבות ריבית, הצמדה וקנסות הינו 54,000 ₪.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש הדגיש את חומרת העבירות ועתר, בין היתר, לעונש של מאסר בפועל וקנס כספי.

מנגד, ב"כ הנאשם ציין כי, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו היקר של בית המשפט. עוד הוסיף כי הנאשם פנה מיוזמתו לרשויות המס והודיע כי לא שילם את הניכויים. בהסברו טען הנאשם כי נסחט במשך תקופה ארוכה ע"י כנופיה מרמת עמידר ורק לאחר שנים רבות אזר אומץ והתלונן במשטרה. אליבא ב"כ הנאשם, השתעבדות הנאשם לסחיטה היא זו שמנעה ממנו להעביר את הכספים ולא מדובר במי שניסה לגנוב כסף מקופת המדינה.

בית המשפט פסק:   

בית המשפט הדגיש כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות מס, שכן המניע לעבירות אלה, בדרך כלל, הוא הרצון להפיק רווחים. הפסיקה קבעה כי ראוי הוא שמי הורשע בעבירות מס יוטלו עליו עונשי מאסר בפועל וקנסות משמעותיים. עוד ציין בית המשפט כי אין בין גוזל כספי הציבור לגוזל כספי הפרט ולא כלום- שניהם חטאם חמור ומן הראוי להחמיר בעונשם.

לאחר בחינת הנסיבות, לרבות העובדה כי הנאשם הינו נכה צה"ל, סחיטתו של הנאשם  ע"י עבריינים, ויוזמתו של הנאשם בפנייה לשלטונות המס להסרת המחדל, גזר עליו בית המשפט מאסר בפועל של חודשיים שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

ת"פ ( כפר סבא) 1374/08 מ"י נ' מרום, ניתן ביום 20.10.10

.מיסוי פלילי מס הכנסה ומע"מ: ערעור על עונש של 20 חודשי מאסר

המהמר נשלח ל- 20 חודשי מאסר

בתאריך 07.04.10 הרשיע בית משפט השלום את מנשה משיח, בעלים של עסק לעיבוד מתכות  (להלן: "הנאשם/המערער"), על פי הודאתו, בביצוע עבירות מע"מ ומס הכנסה, וגזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000₪. הנאשם ערער על חומרת העונש ואילו המאשימה ערערה על קולתו.

רקע:  

כנגד הנאשם הוגשו 3 כתבי אישום לבית משפט השלום, בגין עבירות מס והדיון בהם אוחד:

ת"פ 1147/07  ייחס לנאשם 33 עבירות של דו"ח הכולל ידיעה כוזבת- עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף בגין אי דיווח למע"מ על עסקאות בסך של 2,374,913 ₪, שהמס בגינן הוא 409,723 ₪.

ת"פ 4339-10-08 ייחס לנאשם עבירות מרמה לפי סעיף 220(1)(2)(4)(5) לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה") ואי קיום דרישות- עבירה לפי סעיף 216(6) לפקודה, כך שבין השנים 2003-2006 הגיש דו"חות כוזבים על הכנסות העסק והשמיט מרשויות המס סך כולל של 8,321,529 ₪, בכוונה להשתמט מתשלום מס.

ת"פ 4162-10-08 ייחס לנאשם 13 עבירות בגין הגשת דו"חות כוזבים- עבירה לפי סעיף 117(ב)(1)+ 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, עבירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף וכן בזיוף, הסתרה או שינוי פנקס- עבירה לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק מס ערך מוסף, וזאת בגין השמדת פנקסי חשבוניות של העסק והכנת פנקסים כוזבים בכוונה להשתמט מתשלום מס. הפרש העסקאות שלא דווחו הינו 7,315,705 ₪ והמע"מ בגינו הוא 1,160,469 ₪.

בפני בית משפט קמא הוגש תסקיר שירות המבחן ממנו עלה כי לפני שנים רבות התמכר הנאשם להימורים. כמו כן, אושפז הנאשם מספר פעמים בבי"ח לחולי נפש ואובחן כסובל מהפרעה אימפולסיבית, אישיות בלתי יציבה מבחינה רגשית והפרעת הסתגלות עם תגובות דיכאוניות ונמצא במעקב במסגרת בריאות הנפש. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אך המליץ לא להשית על הנאשם מאסר לתקופה ארוכה, על מנת לא לערער את מצבו הנפשי.

ב"כ הנאשם טען בערעור כי בית משפט קמא התעלם ממצבו הכלכלי הקשה של הנאשם והדגיש כי לנאשם אין כל רכוש והוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה בסך 1,900 ₪. לטענתו, מאחר והנאשם אינו יכול לעמוד בתשלום הקנס המשמעות למעשה הינה ריצוי נוסף של 10 חודשי מאסר. בנוסף, ציין ב"כ הנאשם את שגרת החיים הנורמטיבית שניהל הנאשם, טרם התמכרותו, ולאחריה היה נתון ללחצים של גורמים עבריינים אשר הכתיבו את התנהלותו ואף פגעו בו באופן פיזי ולא הותירו לו כל ברירה. על אף שלא הייתה מחלוקת כי העונש שהושת על הנאשם אינו חמור, ביקש ב"כ הנאשם לתת משקל רב יותר לנסיבות האישיות, לגיל הנאשם (63), הודייתו, עברו הנקי ולנסיבות משפחתיות ומצבו הרפואי הקשה.

מנגד, ב"כ המאשימה טען כי, שגה בית משפט קמא כאשר הטיל עונש מאסר קצר בהשוואה לחומרת העבירות בהן הורשע והדגיש כי חוב הנאשם למע"מ מגיע ל- 2,750,000 ₪  וקרן המס בגין עבירות מס הכנסה נאמדת בלמעלה מ 6 מיליון ₪ והיום, בצירוף ריביות והצמדה, מגיעה ל 10 מיליון ₪.

העונש שניתן אינו נותן ביטוי לצורך בהרתעה בעבירות מסוג זה, במיוחד לאור הקלות הבלתי נסבלת בביצוען, הקושי בחשיפתן, המשאבים הדרושים לשם גילוין והנזק שנגרם לציבור. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לריבוי העבירות, חומרתן ולכך שהמחדל לא הוסר ומנגד נתן משקל רב מידי לנסיבות האישיות של הנאשם. מדובר בנאשם שהשמיד את ספריו ויצר ספרים כפולים לאורך שבע שנים בהיקף עסקאות גדול. לעניין ההתמכרות נטען כי המניע אינו התמכרותו של הנאשם להימורים אלא מניע כלכלי והעובדה שהנאשם מהמר אינה נימוק להקלה בעונש. עוד ניטען כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע שהמאסר על תנאי יופעל רק אם הנאשם יעבור שלוש עבירות, בעוד שהיה ראוי לקבוע שהוא יופעל אם הנאשם יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע.

בית המשפט פסק:

בית המשפט המחוזי התייחס לחומרת העבירות, גובה הסכומים, אי הסרת המחדל, לתקופה הארוכה בה נעברו העבירות ולסכומים אשר המדינה הצליחה לגבות שהינם כטיפה בים החובות לרשויות המס.

בית המשפט הדגיש כי אי הגשת דו"חות במועד, אי העברת תשלומי מע"מ והעלמת הכנסות יוצרים חוסר שוויון בנטל המס ופוגעים בציבור. כמו כן, הקלות בביצוע העבירות והקושי בגילוין יוצרים פיתוי רב לביצוע עבירות ויש להילחם בהן באמצעות ענישה מרתיעה. עוד נפסק כי בית משפט קמא נתן משקל של ממש לנסיבותיו של הנאשם, לרבות לבעיית ההימורים, ולא מיצה עימו את הדין.

לעניין הקנס קבע בית המשפט כי, גם אם אין בידי הנאשם אמצעים לשלם את הקנס שהושת עליו וגם אם התוצאה היא שהוא ירצה את חודשי המאסר שנקבעו חלף הקנס- אין כל מקום להפחית בגובה הקנס, אשר אף הוא, אינו גבוה, בהתייחס לחומרת העבירות וגובה הסכומים שנגזלו מקופת הציבור.

לעניין ההימורים קבע בית המשפט כי "גם אם סובל המערער ממחלת הימורים אין בכך צידוק להקלה בעונשו לאור חומרת עבירותיו והנזק שגרם לאחרים".

בית המשפט דחה את ערעור המערער ולא מצא מקום להקל בעונשו ואף דחה את ערעור המדינה בקובעו כי העונש אינו חורג לקולא במידה כה רבה שתצדיק את התערבותו למעט עניין המאסר על תנאי אשר התקבל, כך שהמאסר על תנאי יחול על כל עבירה בהן הורשע המערער.

הערת המערכת: לדעת המערכת טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הקנס הכספי אינו גבוה בהתייחס לחומרת העבירות וגובה הסכומים שנגזלו. בהתאם להנחיות בפסיקה נקבע כי בבואו של בית המשפט להטיל קנס כספי, ראוי כי תימצא קורלציה בין גובה הקנס והמאסר הנגזר במקומו לבין יכולתו הכלכלית האמיתית של הנאשם לעמוד בתשלום הקנס. לפיכך, היה על בית המשפט, עוד בשלב הטלת הקנס, לבחון ולהעריך את  יכולתו הכלכלית של הנאשם לצורך קביעת גובה הקנס.

ע"פ (חיפה) 14098-04-10 משיח נ' מ"י- אגף מס קנייה ומע"מ חיפה, ניתן ביום 16.09.10   

.מיסוי אזרחי מס הכנסה: כיצד יש לסווג משיכות בעלים

משיכות בעלים- הכנסה או הלוואה?  

לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעורו של הזאע חלבי (להלן: "המערער"), על שומת מס שהוציא לו  פקיד שומה חיפה ( להלן: "המשיב"). במסגרת שומת מס לשנת 2004 הוספו להכנסתו המוצהרת של המערער הכנסה ממשכורת בסך 249,984 ₪ והכנסה מדיבידנד בסך 125,000 ₪. המחלוקת בתיק התמקדה בשאלה האם יתרות החובה שנצברו לחובת המערער בחברה שבשליטתו מהוות הכנסה או הלוואה?

המערער הינו בעל 50% מהמניות בחברת ב.ה חלבי- עבודות בניין, שיפוץ, פיתוח תשתיות ואספלט בע"מ (להלן: החברה"). משנת 2000 משך המערער מהחברה סכומים שונים ובמאזני החברה נרשם כי יתרת חובו לחברה בשנת 2004 הינה 374,084 ₪. במהלך השנים 2000-2004 דיווח המערער על הכנסותיו ממשכורת שקיבל מהחברה בסך מצטבר של 255,324 ₪.

לאחר דיונים שקיים פקיד השומה עם מייצגו של המערער הגיע פקיד השומה למסקנה כי יש לראות ביתרת החוב של המערער לחברה כהכנסה חייבת. פקיד השומה קבע כי סך של 125,000 ₪ מתוך יתרת חובו של המערער לחברה תיחשב כהכנסה מדיבידנד בהתאם לסעיף 2(4) ויתרת המשיכות בסך של 249,984 ₪ תיחשב כמשכורת מעבודתו בחברה, בהתאם לסעיף 2(2) לפקודה.

על שומה זו הוגש הערעור בו נטען כי חוב המערער לחברה נבע מהלוואות שקיבל מהחברה, אותן החזיר לאחר שנת 2004, ואין לסווגם כהלוואה. במסגרת ערעורו לא חלק המערער על משיכותיו מהחברה ועל יתרת חובו, אלא ביקש לראות במשיכותיו כהלוואה שנטל מהחברה. המערער לא פירט בהודעת הערעור את מועדי המשיכות המדויקים ולא המציא מסמכים שיכולים להעיד על הסכמה בין המערער לחברה לגבי הלוואה, תנאי התשלום ומועדי ההחזר.

בית המשפט פסק:

בית המשפט קבע כי לצורך הקביעה כי מדובר בהלוואה יש להצביע על סממנים המלמדים על כוונת הצדדים כגון הסכם מפורש עם התחייבות להחזר הלוואה, רישום המשיכות בספרי החברה כהלוואה ותשלומי ריבית על ידי המושך. בית המשפט, בדומה למקרים אחרים, בחן את סיווגה של עסקת המשיכה – האם היא "עסקה אמיתית" או "עסקה בדויה" (בשונה מעסקה מלאכותית) שכן עסקת הלוואה בין בעלים לחברה שנועדה להסוות הכנסה הינה עסקה למראית עין ובדויה. במקרה שכזה רשאי פקיד השומה להתעלם ממנה ולהתבונן על העסקה האמיתית.

לעניין החזרת כספים לאחר שנת 2004 ותשלומים לסילוק חובות ששילם המערער לספקים קבע בית המשפט כי, אין הדבר מחייב בהכרח את שינוי סיווגן של המשיכות. כאשר בעל מניות, עובד או מנהל מושך כספים מהחברה יש לבחון את טיב המשיכות במועד ביצוען או בסמוך לכך. כאשר במועד המשיכה לא הושגה הסכמה על היות המשיכה כהלוואה ולא נקבעו תנאי החזרה ומועדים- יש לראות בהם כהכנסה אצל המקבל.

בית המשפט קבע כי הצגת  מאזן החברה ליום 31.12.06 ע"י המערער ובו נרשם כי עומדת לזכותו יתרת זכות בסך 89,320 ₪  אינה מלמדת כי המערער החזיר את ההלוואה שקיבל. עוד קבע בית המשפט כי טענות המערער בעניין משכית כספים פרטיים מתוכנית חיסכון והעברתם לחברה, הלוואה פרטית שנטל לצורך כיסוי חובות החברה ואף תשלומים מכספו הפרטי לעו"ד שייצג החברה ואף לעובדים וספקים- לא הוכחו ולא הוצגה כל ראיה בעניין.

לאור האמור לעיל, בית המשפט דחה את הערעור וקיבל את טענת פקיד השומה כי המשיכות מהוות הכנסה בידי המערער.

הערת מערכת: בכדי שמשיכת בעלים תוגדר כהלוואה מהחברה מומלץ  להכין הסכם שכולל סעיפים לעניין: התחייבות להחזר הלוואה, תנאי החזר, מועדי ההחזר, ריבית, רישום בספרי החברה ופרוטוקול הדירקטוריון לאישור ההלוואה. ללא כל ראיה והוכחה ברורה- פקידי השומה ובתי המשפט לא יקבלו טענות מנהלים  כי המשיכות הינן במסגרת הלוואה ואינן הכנסה.

ע"מ ( חיפה ) 964/07 חלבי נ' פקיד שומה חיפה, ניתן ביום 29.07.10.

.מיסוי פלילי מע"מ: ענישה מקלה בעבירות מס

רק 5 חודשי מאסר על קיזוז חשבוניות פיקטיביות בלמעלה מ- 4 מיליון ₪

בבית משפט השלום בנצרת הוגש כתב אישום כנגד חברת עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ (להלן: "הנאשמת") ומנהלה הפעיל עאהד עומרי (להלן: "הנאשם") בגין ביצוע עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כדין במטרה להתחמק מתשלום מס- לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975( להלן: "החוק"),  ועבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס-  לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

הפרשה

בשנת 2003 התקשר הנאשם עם יניב בן דוד (להלן: יניב") ובמסגרת ההתקשרות העבירו הנאשמים ליניב צ'קים לפריטה, וזאת בתמורה לעמלה וכן קיבלו ממנו הלוואות כספיות בריבית חודשית. כנגד עמלות ניכיון הצ'קים, החזרי הלוואות והחזרי ריבית קיבלו הנאשמים מיניב 12 חשבוניות מס של החברות "א. ארצי תעשיות בע"מ" וחברת "סורמי השקעות ופיתוח בע"מ" (להלן: "החברות"). על גבי  החשבוניות נרשם בכזב כי החברות סיפקו לנאשמים שירותי כוח אדם ועבודה, כשבפועל לא סיפקו החברות לנאשמים את הפועלים המפורטים על גבי החשבוניות. הנאשמים רשמו את החשבוניות בספריהם וניכו את מס התשומות בדיווחים התקופתיים למע"מ. סך החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו הנאשמים הינו 4,436,071 ₪, כאשר סכום המס הגלום בהן הינו 662,101 ₪. 

ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, ציין כי העבירות בוצעו לאורך תקופה של שנה וחצי ולא מדובר במעידה חד פעמית שבה כשל הנאשם. הנאשם ושותפיו החליפו את פורמט החשבוניות כדי לטשטש את פעולתם הבלתי חוקית וגרמו למדינה נזק של מעל 600,000 ₪ , אשר טרם הוסר. הנאשם לא הביע חרטה ובחר לנהל משפט ארוך. עוד ציין ב"כ המאשימה כי, העבירות נשוא כתב האישום הן עבירות חמורות ועתר להטיל על הנאשם מאסר כבד מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי וקנסות כבדים שיהלמו את חומרת העבירות וישקפו את הסכום שנגזל.

מנגד, טען בכ" הנאשמים כי יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם אשר הינו המפרנס היחיד במשפחה, כאשר הנאשם ומטפל ומלווה את אשתו החולה לבדיקות וטיפולים. הנאשם אינו בעל אופי עברייני ותורם מזמנו לקהילה. מדובר בעבירות אשר הינן חלק ממסכת עובדתית אחת ומדובר במעידה אחת גדולה בשל קשריו עם יניב.

בית המשפט פסק

בית המשפט ציין את חומרת העבירות ואת הקושי הרב בגילוין, "כאשר שימוש בחשבוניות פיקטיביות קשה לגילוי שבעתיים". יש לשקול ענישה מכאיבה שיש בה להרתיע עברייני מס ויש להבהיר להם כי אין כדאיות כלכלית במעשים הנלוזים. העונשים המועדפים בעבירות מס יהיו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וקנסות גבוהים ומרתיעים. בית משפט ציטט הלכות שנקבעו מפי בית המשפט העליון והדגיש כי אין לתת משמעות יתרה לעניין קיומן של נסיבות אישיות וכלכליות.

לאחר שבחן את טיעוני הצדדים ואת עדי האופי שהעידו לטובת הנאשם אל מול חומרת העבירות, אי הבעת חרטה ואי הסרת המחדל, גזר בית המשפט על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 60,000 ₪ על הנאשם וקנס בסך 120,000 ₪ על הנאשמת.

הערת המערכת: קיים פער ענישה לא מובן בגזר הדין בין חומרת העבירות לבין התוצאה הסופית בגזר הדין. לדעת המערכת  אי הסרת המחדלים, ניהול התיק ועיון בפסקי הדין אשר בחר כבוד בית המשפט לצטט, בכדי לנמק את פסיקתו, היו אמורים להוביל את בית המשפט לענישה מחמירה בהרבה, מהעונש שנגזר.

ת"פ ( נצרת ) 3272/06 מ"י מע"מ נצרת נ' עאהד עומרי ואח', ניתן ביום 11.10.10 .

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן