הלבנת הון: זיכוי מעבירות הלבנת הון

בתאריך 22.08.10 ביטל בית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום נגד נאשמים בפרשת הדסק הרוסי בבנק פועלים, שהואשמו בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, בקובעו שלנוכח התנהלותה של הפרקליטות, יש לבטל את כתב האישום. בנוסף, זיכה בית המשפט את הנאשמים גם לגופו של עניין.

כתב האישום הוגש, לאחר חקירה סמויה וגלויה בבנק הפועלים– סניף הירקון, כנגד שני פקידי בנק הפועלים - מנהל הדסק, אליק לדר, והאחראי על קשרי לקוחות בסניף, יעקב סברדליק (להלן:  "הנאשמים"). השניים הואשמו בשורת עבירות  לפי סעיף 3(ב) יחד עם סעיף 7 ל חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן : "החוק"). ההאשמות היו כי השניים שיתפו פעולה עם לקוחות הסניף מחבר העמים, תוך פעולות ברכוש והצגת מידעים כוזבים לרשויות המדינה, כל זאת על מנת להסתיר את זהות הנהנים בחשבונות שפתחו עבור לקוחותיהם וכדי לגרום לדיווח בלתי נכון. 

הנאשמים היו אחראים על פי החוק והוראות צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), תשס"א – 2001 (להלן: "הצו"), על דיווח לרשויות האכיפה בישראל ובעיקר לרשות לאיסור להלבנת הון, למניעת פרצה שתאפשר ביצוע הפרת הוראות החוק והצו.

הנאשמים כפרו באישומים וב"כ כוחם העלה טענת "הגנה מן הצדק", לאור התנהלות הפרקליטות שמנעה מהם קבלת חומר חקירה רב וחיוני להגנה תוך הצהרת הצהרות שאינן אמת בפני בית המשפט במסגרת הליך בקשה לעיון בחומר חקירה, כל זאת במטרה למנוע מההגנה לעיין בחומרי חקירה. כן נטען כי הפרקליטות פעלה באופן פסול בנוגע לאחד העדים, וכי הנאשמים הופלו לרעה לעומת לקוחות הבנק ולעומת יתר העובדים.

בית המשפט פסק:

בית המשפט דן באישומים לגופם. לאחר שבחן את טיעוני הצדדים ואת כלל התשתית הראייתית שהונחה בפניו, קבע כי לא הוכחו יסודות העבירות בהן הואשמו וזיכה את הנאשמים. 

בית המשפט קבע לגבי הנאשמים כי פעלו כרגיל, על פי שגרת העבודה השכיחה על פי נהלי הבנק בשיתוף עם פקידים אחרים ותחת עיני הממונים עליהם בשקיפות ובנאמנות, מבלי שהייתה להם כוונה ו/או מחשבה להסתיר נתון מהבנק או מרשויות המדינה.

לעניין טענת "הגנה מן הצדק" קבע בית המשפט, כי הפרקליטות התנהגה באופן שערורייתי, כאשר נמצא כי עורכי הדין מטעמה לא עיינו בכל חומר החקירה טרם הגשת כתב האישום-  "הגשת כתב אישום ללא עיון בכלל חומר החקירה הינו מעשה פגום היורד לשורש סמכות כתב האישום".

יתרה מזו, בית המשפט קבע כי חומר החקירה לא הועמד בשלמותו לעיון הנאשמים לאחר כתב האישום, לא חודשים רבים אח"כ, אלא רק במהלך פרשת התביעה, לאחר שמיעת עדי תביעה מרכזיים, וזאת לאחר שהפרקליטות הצהירה כי כל החומר הועבר.

"משפט בו ניתנה לנאשמים הגנה שלא על בסיס כל חומר החקירה אינו בבחינת משפט הוגן. לא מדובר בקביעות לתפארת המליצה. עניין לנו בהלכה עקיבה ומושרשת מלפני בית משפט עליון לפיה 'אין חקר לתבונת סניגור' ואין לנחש ולצפות יכולת ההגנה לנצל החומר העומד לרשותה"  

בנוסף, בית המשפט קבע כי הצהרת הפרקליטות בבית משפט הינה בבחינת הצהרה של מצב דברים נתון, כי הצהרה לא נכונה יש בה כדי לפגוע באושיות מסגרת המשפט, וכי הצהרה שכזו יש בה כדי לערער משמעותית את אמון הציבור בפרקליטות ובנציגיה- " אמון הציבור הינו מנשמת אפה של חברה מושתת על יסודות חוק ומשפט".

רק לאחר שכל חומר החקירה הועבר לנאשמים, התברר כי אחד מעדי התביעה קיבל תמורה עבור עדותו ואף נמחק מכתב האישום, עובדה שלא הייתה ידועה לנאשמים מאחר וחומר החקירה לא הועבר להם בזמן ובהתאם לחוק, ובכך נגרמה להם פגיעה קשה להגנה ראויה.  

מנגד, בית המשפט דחה את טענות הנאשמים בדבר אפלייתם לרעה ביחס לפקידים אחרים בבנק וללקוחות נוספים אותם שירתו, לאור העובדה שרק נגדם הוגש כתב אישום. נקבע כי המדינה הוכיחה שרק ביחס לנאשמים ניתן היה לבסס תשתית ראייתית להגשת כתב אישום, אך לא ביחס לעובדים אחרים. יחד עם זאת קבע בית המשפט, כי פטירת הלקוחות מההליך הפלילי והאשמת הנאשמים בלבד, מותירה תחושת הכבדה ואי נוחות בולטת. לפיכך, בית המשפט נמנע מלקבוע כי המדינה פעלה באכיפה בררנית ובאפליה פסולה.  

טענת ההגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, ולצורך החלתה נקבע מבחן מחמיר ביותר בע"פ 2910/04 יפת ואח' נ' מדינת ישראל, לפיו התנהגות המדינה צריכה להיות בלתי נסבלת באופן קיצוני ושערורייתי, הפוגעת באופן מהותי בהגנת הנאשם, וכי לא קיימים אמצעים מתונים יותר מביטול כתב האישום כדי לרפא את הליקויים של המדינה.

בית משפט קבע, כי במקרה זה המדינה פעלה בצורה פגומה ונפסדת, כי התנהלותה גובלת בהתנהגות שערורייתית, וכי יש בקיום ההליך הפלילי שנתקיים משום פגיעה חריפה בתחושת ההגינות. על כן הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום כולו בשלמותו.

ת.פ. 40279/08 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה נ' אליק לדר ואח'

מיסוי פלילי מס הכנסה: ביטול הרשעה בעבירות מס

ביטול הרשעה של עורך דין והשתת של"צ בעבירות על פקודת מס הכנסה

בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע את עורך הדין שלמה אביטן ( להלן: הנאשם"),  מנהלה של חברת אביטן-מלכיאלי משרד עו"ד (להלן: "הנאשמת"), בביצוע עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה").

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע של 3 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לשנים 2000-2002- עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה וכן בביצוע 3 עבירות של אחריות מנהלים – עבירות לפי סעיף 224א' לפקודה. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ולאחר ניהול הוכחות הורשעו.

הנאשם, במסגרת הגנתו, טען כי משנת 1995 ועד שנת 2000 ניהל משרד עו"ד במסגרת שותפות, אשר בשנת 2000 הוסבה לחברה שאינה בע"מ, אשר נקראה "אביטן-מלכיאלי". לטענתו החברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2001 והציג לבית המשפט מסמך אשר מעיד על כך.

הסיבה, לשיטתו של הנאשם, לאיחור בהגשת דו"ח לשנת 2000, נבעה מהתרשלות רואי החשבון, כאשר הוא כנישום פעל כנישום סביר עת העביר החומר החשבונאי לרו"ח אחר, שלצערו, אף הוא התמהמה. לפיכך, יש  לראות בהתנהגותו  כהצדק סביר לאי הגשת הדו"ח.

באשר לדו"ח 2001, אשר לא התקבל כדו"ח תקין, טען הנאשם, כי לא ניתן לזקוף לחובתו את הימנעות רואה החשבון מלתת חוות דעת על בחינת סבירות הפעולות, שכן החומר החשבונאי נשרף ולנימוקים שרשם רו"ח בחוות דעתו ניתן הסבר לפיו כל הפעילות הועברה מהנאשמת לשותפות, לרבות פיקדונות וחשבונות הנאמנות. כמו כן טען הנאשם, כי תיק החקירה שנפתח נגדו נסגר ללא הגשת כתב אישום.

באשר לדו"ח לשנת 2002 טען הנאשם, כי החברה הפסיקה את פעילותה ולפיכך לא היה עלייה להגיש דו"ח לשנה זו.

בית המשפט, בהכרעת דינו, הרשיע את הנאשם באי הגשת דו"חות לשנים 2000-2001. בית המשפט קבע כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה ולא הביא כל ראיה להתרשלות רואה החשבון, מה גם שמבחינה משפטית האחריות להגשת דו"חות מוטלת בראש ובראשונה על הנישום והיה עליו לפעול ביתר שאת להגשתם, או לכל היותר לקבל ארכה מהמאשימה. לעניין שנת 2001 קבע בית המשפט, כי יסודות העבירה של אי הגשת דו"ח במועד התקיימו, החקירה החלה בשנת 2004, כאשר מועד ההגשה לשנת 2001 הוא בשנת 2002 וכי דו"ח החסר מסמכים המונעים הוצאת שומה מבוססת – אינו דו"ח. לעניין טענותיו לגבי שריפת החומר החשבונאי קבע בית המשפט, כי קושי לקבוע הכנסה מדויקת, מכל סיבה שהיא, איננה סיבה מספקת לאי הגשת דו"ח ועל הנאשם מוטלת החובה לפנות למס הכנסה ולמצוא פתרון הולם.

באשר לשנת 2002 זיכה בית המשפט, מחמת הספק, מביצוע עבירה של אי הגשת דו"ח, לאחר שלא הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת הייתה פעילה בשנת 2002.

בשלב הטיעונים לעונש הוגש תסקיר חיובי בעניינו של הנאשם ממנו עולה כי הוא בן 44, עו"ד במקצועו ומנהל משרד עצמאי בתחום המסחר שכולל 15 עובדים  וללא הרשעות קודמות. עוד עלה כי הנאשם מכיר בבעייתיות בה התנהל, את התייחסותו הבוגרת לעבירות ולעובדה כי היה נתון בלחצים כלכליים לאחר שנפל קורבן לתרמית. שירות המבחן המליץ, לאור מכלול הנסיבות הקיימות בעניינו, כי יש מקום לשקול אי הרשעה ולהשית עליו שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ").

ב"כ המאשימה עתרה להותיר את הרשעת הנאשם על כנה ולהשית עליו מאסר על תנאי וקנס. עוד טענה ב"כ המאשימה כי בעבירות אלה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם ומקרה זה אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין אי הרשעה, והציגה פסיקה תומכת.

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, מדובר במעידה חד פעמית והרשעה בדין תביא למצב בלתי מידתי בין חומרת העבירה לבין פגיעה בסיכויי שיקומו של הנאשם ועתידו המקצועי. כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בנסיבותיו האישיות, חלוף הזמן ובאמור בתסקיר והמלצותיו, והפנה את בית המשפט לפסיקה רלוונטית.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה כנה ועמוקה וטען כי המקרה לא ישוב על עצמו.

בית המשפט פסק:

לאחר שמיעת הצדדים ציין בית המשפט את ההלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל ואת הקריטריונים להטלת של"צ ללא הרשעה. כמו כן הדגיש בתי המשפט, כי ככלל, בעבירות מס הכנסה, יש להרשיע את הנאשם, אך ישנם מקרים חריגים בהם מוצדק לא להרשיע לאור הנסיבות הקשורות בו.

בית המשפט קבע, כי יש הצדקה לבטל את הרשעת הנאשם על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, שכן מדובר בהרשעה ראשונה, המקרה בבחינת אירוע חד פעמי, הסבירות כי הנאשם ישוב לבצע מעשה דומה הינה נמוכה ביותר, הנאשם נטל אחריות מלאה, הביע חרטה כנה והרשעתו עלולה לפגוע בו ובעתידו המקצועי.

בית המשפט קבע כי מקרה זה נופל בגדר החריג המצדיק ביטול הרשעה וגזר על הנאשם ביצוע של"צ בהיקף של 200 שעות ועמידה בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

ת"פ 4421/04 מ"י נ' אביטן ואח', ניתן ביום 15.07.10 

מיסוי אזרחי מע"מ : ביטול אישומים בעבירות מע"מ לא מונע חיוב אזרחי

מחיקת עבירות מכתב אישום אינה מונעת חיוב אזרחי 

עאמר אלסנא (להלן:"המערער")  והחברות יבולי בר בע"מ (להלן:"מערערת 2") וכוכב הדרים בע"מ (להלן:"מערערת 3") הגישו ערעור על החלטת מנהל מע"מ (להלן:"המשיב") בדבר חיובם בשומת תשומות וחיובם בכפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן:"החוק").

המערער היה בשנים 1995-1998 בעל מניות ומנהלה הפעיל של מערערת 2 שהינה חברת פרטית העוסקת, ביו היתר, בגיוס עובדים ואספקת כוח אדם לעבודת פרדסנות. מערערת 3 עסקה גם בביצוע עבודות בענף זה.

חקירה שנערכה ע"י חקירות מע"מ העלתה כי המערערים הגישו למשיב דו"חות כוזבים בהם הצהירו על תשומות שהיו להם, לכאורה, בעסקם כתוצאה מעבודות שביצעו עבור ספקים שונים וזאת על סמך חשבוניות שהוצאו שלא כדין. סך מס התשומות שנוכה שלא כדין הינו 2,330,070 ₪.

כנגד המערערים הוגש כתב אישום אשר הסתיים בהסדר טיעון. במסגרת הסדר הטיעון נמחקו מספר עבירות שיוחסו למערערים בכתב האישום המקורי, בין היתר, עבירה של הוצאת מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס מבלי לעשות עסקה- סעיף 117(ב)(3) לחוק.  

המשיב הוציא למערער דרישה לתשלום כפל מס לפי סעיף 50 לחוק, בטענה שהחשבוניות הפיקטיביות שהתקבלו על ידי המערערת 2 הוצאו על ידו. המשיב הוציא למערערת 2 שומת תשומות ודרישה לתשלום כפל מס לפי סעיף 50 לחוק בגין הוצאת חשבוניות שלא כדין למערערת 3.

המערערים ערערו לבית המשפט המחוזי על החלטת המשיב, אשר דחה את ערעורם וקבע כי המערער הוא שהוציא את החשבוניות הפיקטיביות למערערת 2. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי אין בחוק דבר אשר ישלול סיטואציה עובדתית שבה מקבל החשבונית הוא שהוציא אותה לעצמו או לחברה שבשליטתו. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי קביעה בפסק דין פלילי שלפיה המערער קיבל יחד עם המערערת 2 את החשבוניות הפיקטיביות, אינה סותרת את האפשרות העובדתית שהמערער גם הוציא את אותן חשבוניות. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור.

בית המשפט העליון פסק:

טענתו של המערער כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי סותרים את האמור בפסק הדין הפלילי נדחו ע"י בית המשפט העליון אשר קבע, כי לא ניתן לייחס משמעות ראייתית במישור האזרחי להיעדר או למחיקת האישום הפלילי, בדומה לזיכוי, ואין בכך לשלול הטלת כפל מס על המערער כמי שהוציא חשבוניות מס כוזבות (עבירה, שכאמור לעיל, נמחקה מכתב האישום המקורי).

בית המשפט קבע כי לא קיימת מניעה עקרונית שהמערער, כגורם נפרד ממערערת 2, יוציא חשבוניות פיקטיביות לחברה שהוא מנהלה- החברה היא אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה ואין כל קושי מושגי בכך שהמערער הוציא חשבוניות כוזבות לחברה שבניהולו.

בהתאם לתורת האורגנים- אורגנים של תאגיד ייחשבו, בין היתר, נושאי משרה בכירים. המערער, כמי ששימש מנהלה של מערערת 2 הינו אורגן בתאגיד, באופן המאפשר ייחוס תכונות ומעשים שלו לתאגיד, ולכן אין כל מניעה לייחוס פעולות המבוצעות על ידו באופן אישי. המערער פעל תחת שני כובעים שונים: בכובעו הפרטי הוציא המערער את החשבוניות, ובכובעו כאורגן קיבל אותן עבור החברה , שהינה אישיות משפטית נפרדת.

לעניין טענת המערער, כי בהטלת כפל מס על אדם המשמש כמוציא וכמקבל חשבוניות פיקטיביות יהיה משום הטלת "כפל של כפל מס", השאיר בית המשפט את השאלה לעתיד לבוא מאחר והמערער חויב במס רק בגין הוצאת החשבוניות.

ע"א 4202/08 עאמר אלסאנע ואח' נ' מנהל מע"מ. ניתן ביום 1.7.2010.

מיסוי פלילי מכס: 9 חודשי מאסר על עבירות מכס

9 חודשי מאסר הוטלו על יבואן משקאות אלכוהוליים בגין עבירות מכס ,מס קנייה ומע"מ

בית משפט השלום בחיפה גזר על מנהלה (להלן: "הנאשם") של חברת י.מ ראונדסקיס בע"מ (להלן: "הנאשמת"), 9 חודשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות של הגשת רשימון כוזב, השתמטות מתשלום מכס, מסירת ידיעה כוזבת ומסירת ידיעה לא נכונה ללא הסבר סביר. 

כעולה מכתב האישום, בין השנים 99-02  עסקו הנאשמים בייבוא משקאות אלכוהוליים מספקים שונים בליטא. על מנת להתחמק מתשלום מכס ומס קנייה הנמיכו הנאשמים את מחיר הסחורה שיובאה על ידם והצהירו על מחיר נמוך יותר מהמחיר ששולם. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום אולם בתום חקירת עד התביעה הראשון הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום, הנאשמים חזרו בהם מכפירתם והודו בעובדות כתב האישום המתוקן. בהתאם לכתב האישום המתוקן סכום המס ממנו התחמקו הנאשמים עמד על סך של 263,000 ₪.

המאשימה ציינה את ריבוי העבירות שבוצעו ועל פני מספר שנים ואת השימוש לרעה שעשו הנאשמים באמון הקיים בין היבואנים לרשויות. מדובר בעבירות שקשה לאתרן ולגלותן וגורמות נזק ישיר לקופת המדינה ולציבור היבואנים הישרים הנאלצים להתמודד עם הורדת המחירים אשר נגרמת עקב עבירות נשוא כתב האישום. ב"כ המאשימה עתר להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס משמעותי לנאשם. ב"כ המאשימה ציין, כי המחדלים לא הוסרו, וכי נקבע בפסיקה שאין להתחשב במצב הרפואי והכלכלי של הנאשם.

מנגד טען ב"כ הנאשמים, כי לא מדובר בסכומי מס גבוהים, אין לנאשם הרשעות קודמות  והוא סובל מבעיות בריאות קשות. מדובר בנאשמת שהוקמה בשנת 1993 ועסקה ביבוא עד לחשיפת הפרשה, כאשר לאחריה הנאשם אינו מוצא עבודה ומתקיים מקצבת אבטלה. עוד הוסיף כי העבירות בוצעו לפני זמן רב, הנאשם לא התעשר מביצוען אלא העביר אותן כהנחה ללקוחותיו ועתר לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וקנס כספי, בצירוף פסיקה תומכת.

בית המשפט פסק:

בית המשפט הדגיש את החומרה בביצוע עבירות מס וכי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים נזק רב למדינה. בית המשפט חזר והדגיש כי בעבירות כגון אלה יש לגזור מאסר לריצוי בפועל, שכן "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגות העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות קלון ..."   (ע"פ 624/80  חברת ארנסט וייס בע"מ נ' מ"י).

עוד קבע בית המשפט כי אין לראות בפעולות אקטיביות שבוצעו במשך מספר שנים ובמספר הזדמנויות כמעידה חד פעמית.

מן הצד השני ציין בית המשפט, כי הענישה היא אינדיווידואלית ומצבו הכלכלי והבריאותי של הנאשם אינו תקין.

למרות דחיות רבות שניתנו עד למתן גזר הדין לצורך הסרת המחדלים, לא שוכנע בית  המשפט, כי הנאשם ניצל הדחיות האמורות ועשה את המאמצים הנדרשים, לרבות גיוס כספים באמצעות בני משפחה וחברים. הסרת המחדל היא לא רק השבת המצב לקדמותו ופיצוי המדינה על מה שנגזל מקופתה, אלא ראיה להבעת חרטה ונטילת אחריות מעבר להצהרה מן הפה ואל החוץ.

בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 25,000 ₪.

הערת המערכת- לאור חלוף הזמן המשמעותי בתיק נראה כי במידה והנאשם היה משלם ולו אף סכום קטן לכיוון הסרת המחדלים התוצאה העונשית הייתה קלה בהרבה מהעונש שנגזר בסופו של יום, עד כדי מאסר שירוצה בעבודות שירות ואולי אף מאסר על תנאי.

ת"פ 1517-05 מ"י בית המכס חיפה נ' חברת י.מ. ראונדסקיס בע"מ ואח'. ניתן ביום 14.7.2010.

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן