.מיסוי אזרחי: מע"מ לא יעכב החזרי מס

מע"מ לא יעכב החזרי מס כאשר המנהל לא קיבל החלטתו במסגרת המועדים הקבועים בחוק

בית משפט המחוזי בחיפה פסק, כי מע"מ חייב לבצע החזר מס ששולם ביתר כאשר המנהל לא החליט על עיכוב ההחזר בתוך המועדים הקבועים בחוק אלא לאחר מכן, וזאת למרות קיומן של מחלוקות בין הצדדים.

במקרה זה, חברת וולך מאטלס בע"מ (להלן: "החברה"), הגישה למע"מ דוחות תקופתיים לחודשים דצמבר 2005 ועד נובמבר 2006, לפיהם מס התשומות ששילמה עולה על מס העסקאות. לפיכך עתרה לקבל החזר של עודפי המס.

החברה פנתה למנהל מע"מ להשיב לה את עודף המס ששילמה ביתר וזאת מכוח סעיף 39 לחוק מע"מ, על פיו מנהל מע"מ מחויב להשיב מס שולם ביתר תוך 30 יום מהגשת כל דו"ח. למרות פניותיה הרבות של החברה היא לא נענתה ולכן עתרה לבית המשפט להשבת הכספים.

יובהר כי בין החברה למע"מ מתנהלים הליכים נוספים מחודש מאי 2007, כגון ערעור על פסילת ספרים וערעור שומות שהוצאו לחברה לשנים 2004-2005.

סעיף 39 לחוק מע"מ קובע את המסגרת בדבר החזר מס, ומנסה ליישב בין הכרה בזכותו של חייב במס להימנע מתשלום מס כל עוד לא הוכרעו השגותיו לבין החזקת תשלומים ששולמו ע"י החייב בידי שלטונות המס, כאשר ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. מתוך הכרה במצבים שונים בהם עשוי עוסק לדרוש החזרי מס בנסיבות בהן אינו זכאי לכך, נקבעו הוראות לאי החזרת המס, מעבר ל-30 יום:

·                    אם המנהל הורה לבדוק את פנקסי העוסק- יוחזר העודף תוך 90 ימים מקבלת הדו"ח.

·                    אם נפתחה חקירה בחשד לביצוע עבירות על חוק מע"מ- יוחזר העודף תוך 180 ימים מקבלת הדו"ח.

סעיף 39(ב) קובע הוראת סנקציה מיוחדת לפיה רשאי המנהל לא להחזיר עודף מס מקום שהתברר כי העוסק אשר דורש החזרי מס אינו מנהל ספרים או מנהלם בסטייה מהותית מהוראות החוק או מקום שהעוסק לא הגיש דו"ח.

השאלה העיקרית שנשאלת לאור הוראות החוק הינה - האם בתום בתקופות הקבועות בסעיף 39(א) קמה לעוסק הזכות להחזר מס, והאם זכות זו פוקעת- אם בשלב כלשהו לאחר התקופות הנ"ל מתקיים אחד מן המצבים הקבועים בסעיף 39(ב)?

לדידו של מנהל מע"מ סעיף 39(ב) אינו מותנה ואינו כפוף למגבלות זמן שבסעיף 39(א) לחוק וכל אימת שמתגלות נסיבות העומדות בהורות סעיף 39(ב) הוא רשאי להימנע מהחזר מס ולעוסק פתוחה הדלת להגיש ערעור על החלטתו.

החברה טענה כי עם חלוף המועדים האמורים ומבלי שניתנה החלטה לעיכוב החזר בשל נסיבות שנתגלו בבדיקה או בשל הגשת כתב אישום, על מנהל מע"מ להשיב את המס. אם יתגלו, לאחר מכן, נסיבות המפורטות בסעיף 39(ב), רשאי המשיב לנקוט הליכי שומה וגבייה, אולם אינו יכול לעכב את החזר המס.

בית המשפט פסק:

בית המשפט קיבל את עמדת החברה וקבע, כי אם המנהל לא החליט בתוך המועדים שנקבעו לו, שומה עליו להחזיר את המס. יתרה מזו, גם אם התעכב המנהל, מסיבות שונות, לרבות בשל היקף הבדיקה הנדרשת, מעבר לתקופות האמורות, אין בידיו כל סמכות להמשיך ולהחזיק בעודף המס.

בית המשפט הדגיש כי סעיף 39 לחוק ביקש להעמיד את העוסק הזכאי להחזר והחולק על השומה או על פסילת ספריו בדיוק באותו מצב שבו עומד עוסק החולק על השומה או פסילת ספריו מבלי ששילם מס תשומות ביתר.

במקרה זה קבע בית המשפט, כי השומות נשלחו לחברה במאי 2007 חודשים ארוכים לאחר שחלפו המועדים ביחס להחזר עודף המס ששולם בדו"ח מדצמבר 2005 ואף לגבי דו"חות לשנת 2006, ולפיכך היה על מנהל מע"מ לעמוד בהוראות החוק ולהחזיר את עודף המס לחברה.

הטענה כי דרישת ניכוי תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות יכולה להוות עילה להארכת המועדים, נדחתה ע"י בית המשפט. די בכך אם בדיון לעניין החזר המס הציג העוסק דו"חות הנחזים על פניהם כקבילים ובמהלך תקופת הבדיקה לא נתגלה אחרת- אין כל רלוונטיות אם לאחר מכן הגיע המנהל למסקנה כי העוסק אינו זכאי להחזר.

ע"ש (חיפה) 1075/07 וולך מאטלס בע"מ נ' מנהל מע"מ חדרה.

.מיסוי פלילי: שנת מאסר למנהל חברה שהורשע בביצוע עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה

שנת מאסר למנהל חברה שהורשע באי העברת ניכויים ואי הגשת דוחות שנתיים במועד

לאחרונה גזר בית משפט השלום באשדוד על חברת כספות ענבל בע"מ (להלן:"הנאשמת"),  ומנהלה, מנחם אריה ( להלן: "הנאשם ") 12 חודשי מאסר בפועל בגין אי העברת מס שנוכה במקור במשך מספר חודשים - עבירות לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה ובגין עבירות של אי הגשת דו"חות במועד למס הכנסה - בניגוד לסעיף 216(4) לפקודה.

כעולה מכתב האישום החברה עסקה, בין היתר, בייצור כספות בישראל והעסיקה עובדים וקבלני משנה. בתקופה שבין יוני 2000 למרץ 2001 ניכתה החברה מס מעובדיה וכן מתשלומים ששולמו לקבלני המשנה אולם לא העבירה את הסכומים שניכתה למס הכנסה. כמו כן לא הגישה החברה לפקיד השומה דו"חות על הכנסותיה, בצירוף מאזנים ודו"חות רווח והפסד, לשנים 2000-2001.

הנאשם, בהיותו מנהל פעיל בחברה ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות.

חוב קרן הניכויים עמד על 117,845 ₪ והיתרה הריאלית עמדה על סך של 271,847 ש"ח– חוב אשר לא הוסר עד היום  ואילו דו"חות החברה והדו"חות האישיים של המנהל  הוגשו במהלך שנת 2004. 

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום המיוחסות להם ובתום פרשת הוכחות הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ב"כ המאשימה הפנה לקביעות של בתי המשפט בעבירות מס תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי והרתעת הרבים, וכי ענישה מחמירה נובעת מן הצורך להילחם בעבריינות מס לאור הקלות הבלתי נסבלת בביצוען אל מול הקושי הטמון בגילוין.

לעניין אי הגשת הדו"חות במועד ציין ב"כ המאשימה, כי דו"חות הם הבסיס לקיומה של מערכת מיסוי תקינה ועבירות המתפרסות על מספר שנות מס מקנות משנה חומרה למעסיק ומלמדות על זלזול הנאשמים והחבות כלפי רשויות המס.

לעניין טענת מצב כלכלי קשה הפנה ב"כ המאשימה לפסיקה רחבה הדוחה נסיבות אלה כנסיבות המצדיקות או אף אמורות להקל בענישה וקובעת, כי אין לנישום זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שלא שייכים לו - במקרה זה כספי הניכויים.

מנגד, טען סנגורו של המנהל בהרחבה כי מדובר בעסק שהיה מפעל חייו של המנהל וקרס לאחר כשלון עסקי. לא מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה ונבעו מתוך שיקול דעת מוטעה באשר בחר הנאשם להציל את העסק במקום לשלם את תשלומי הניכויים. הסיבות לכישלון העסקי טמון במוסר התשלומים הירוד של הלקוחות, ביניהם נמנים מוסדות גדולים, אשר החלו לעכב את התשלומים שהגיעו לחברה – דבר שהוביל לביטול מסגרת האשראי ועיקול חשבונות הבנק.

המנהל ניסה להציל את החברה והשקיע מאות אלפי שקלים מכספו הפרטי בתקווה שיצליח לשרוד ולהבריא את החברה, כאמור, ללא הצלחה. 

הסנגור הצביע גם על נסיבות אישיות ומיוחדות של  המנהל , אשר חווה, בין היתר, משבר אישי רפואי  קשה לאשת הנאשם , וכן היותו מצוי בהליכי פשיטת רגל.

בית המשפט פסק:

בית המשפט, סקר פסיקה של בית המשפט העליון שהדגישה את החשיבות בהטלת עונשים מחמירים לעברייני מס ואת סלידתה של החברה מהתנהגות זו, תוך דגש על האינטרס הציבורי.

בית המשפט חזר והדגיש כי אין אדם רשאי לבסס עסקו על כספים שאינם שייכים לו – בוודאי לא על כספים שנוכו מעובדים וקבלנים, ולא הועברו אל המדינה, אלא לכיסם של העבריינים - במקרה זה לקופתה של החברה הקורסת.

באשר לדו"חות שלא הוגשו במועד, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, כי מערכת גביית מס מסודרת ותקינה מושתת על דיווח שוטף ונכון של הנישומים לרשויות המס, באמצעות דו"חות שנתיים ואי הגשתם במועד משבשת את האפשרות לעקוב אחר הנישומים ולשום את חבותם למס.

בית המשפט הדגיש, כי הענישה היא לעולם אינדיווידואלית וציין את התחשבותו בנסיבות החריגות של הנאשם: שירותו הצבאי, תרומו לחברה, מצבו הכלכלי הקשה ונסיבותיו המשפחתיות.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בפסיקה שהוגשה ע"י הצדדים דן  בית המשפט את הנאשם לריצוי מאסר בפועל למשך 12 חודשים, מאסר על תנאי  וקנס בסך 20,000 ₪.

ת"פ 359/03 מס הכנסה י-ם והדרום נ' חברת כספות ענבל בע"מ ואח'

.הלבנת הון: נתפסה עם 34,500 אירו במסלול הירוק ושילמה עיצום כספי

עיצום כספי בסך  90,000 ₪

לאחרונה דחה בית משפט השלום בתל-אביב ערעור על החלטת הוועדה לעיצום כספי (להלן:" הוועדה") אשר הטילה עיצום כספי בסך 90,000 ₪ על אורית ברנס (להלן: "המערערת").

בפרשה זו נכנסה המערערת עם 2 בנותיה כשברשותה 34,500 אירו בשטרות של 500 אירו. המערערת עברה במסלול הירוק בנתב"ג ולא הצהירה על הכספים שנשאה עימה, בניגוד לחובת הדיווח בסעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

לצערה של המערערת היא נתפסה ע"י החוקרים ונעצרה לחקירה. לשאלות החוקרים בדבר מקור הכסף השיבה המערערת כי המקור הינו חבר שנתן לה את הכספים  והיא מסתובבת עם סכום גדול כי "ככה בא לה, זה כסף שלי ואני קונה דברים".  בהמשך חקירתה נשאלה המערערת פעם אחר פעם בדבר מקור הכסף ובתשובותיה הציגה מספר גרסאות שונות, כגון: היא חסכה כל החיים, יש לה ספונסרים,  היא אינה יכולה לתת פרטים לחוקרים על גבר שהוא נשוי ואולי לא פנוי. 

המערערת אף טענה כי היא עקרת בית ובמצוקה כלכלית קשה אולם דו"ח כניסות ויציאות של המערערת מן הארץ לא התיישבו  עם טענה זו.

לאור הסתירות הרבות בחקירתה וכאשר לא עלה בידי המערערת  לספק גרסה חד משמעית אודות מקור הכספים, לא שוכנעו חברי הוועדה מהסבריה של המערערת והטילו עליה עיצום כספי בסך 90,000 ₪.

בית המשפט אשר בחן את החלטת הוועדה לא מצא כל פגם בשיקול דעתה של הרשות אשר מצדיק את התערבותו וקבע, כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ומידתית. עוד קבע בית המשפט, כי מקום שהוועדה מוצאת כי חובת הדיווח הופרה, מוסמכת היא להטיל עיצום כספי בשיעורים שנקבעו בחוק ובתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי) התש"ס -2001, כאשר במסגרת החלטתה תתחשב הוועדה בחומרת ההפרה או היקפה הכספית, האם מדובר בהפרה ראשונה או חוזרת ושיתוף הפעולה מצד המפר לכאורה בגילוי ההפרה ותוצאותיה. 

לעניין המדיניות המשפטית הראויה בקביעת גובה שיעור העיצום הכספי הפנה בית המשפט לו"ע  1-08  דניאל פרג' ואח' נ' גבאי יו"ר הוועדה להטלת עיצומים (אתר נבו), שם נקבע:

"...קיימת מדינית משפטית להטלת עיצומים כספיים בסכומים גבוהים יחסית, על מנת למנוע מצב בו ישתלם למפרי חוק למיניהם להפר את חובת הדיווח תוך נטילת הסיכון לתשלום עיצום כספי נמוך. רק מדיניות כזו תשרת נאמנה את מטרות החוק אשר עניינו המאבק בתופעת הלבנת ההון ומימון טרור ופשע". 

הערעור נדחה.

עש"א 26519-02-10 ברנס נ' ציגלברג

חדשות ועדכונים

לחדשות ועדכונים נוספים לחץ כאן